איכנברג וולטר, ד"ר – סיפור חיים

איכנברג וולטר, ד"ר – סיפור חיים

ד"ר וולטר איכנברג עלה ארצה בתקופת העלייה השלישית. 30.000 חלוצי העלייה השלישית היו כמעט כולם מארצות מזרח אירופה. פולין, רוסיה אוקראינה, גליציה, ליטא, לטביה, סרביה ועוד. רק מעטים מביניהם היו מגרמניה, ד"א איכנברג היה אחד מהם. ד"ר וולטר איכנברג עלה ארצה בשנת 1924.

ד"ר ריכנברג נולד בעיר גטיגן-פרוסיה בשנת 1894 למשפחה עשירה ומבוססת בגרמניה. ספר היוחסין הנמצא בידיה של משפחתו נמשך עד שנת 1740, היינו למעלה מ-240  שנה.

אביו היה סוחר ברהיטים, בדים, נוצות ועוד. בין הבניינים שרכש והפכם לבתי מסחר היה גם אולם ששימש לפני זה כבית מרזח ואולם ריקודים. הוא היה חבר בקהילה היהודית. כאשר חלה מריבה בין היהודים המתקדמים אשר רצו להכניס "אורגן" בבית הכנסת לבין היהודים האורתודוקסים שהתנגדו לכך – מסר אביו של וולטר לאורתודוקסים את אולם הריקודים שהפך להיות בית כנסת. בבית הכנסת היו עולים בימים שני וחמישי ילדים להיות "ברי-מצווה" ומדי פעם כאשר היה חסר אחד למניין היו מזמינים את הצעיר וולטר איכנברג להצטרף למניין. אך מציונות לא ידע וולטר בנעוריו כלום.

אחרי שסיים את בית ספר התיכון מד רפואה במשך 9 סמסטרים. לימודיו אלו הופסקו כאשר בחודש אוגוסט 1914 התנדב לצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה. הוא שרת גם בחיל הרגלים וגם בשרות הרפואי.
בצבא הגרמני הגיע וולטר לדרגת תת קצין, ועבר עם הצבא הגרמני הכובש בארצות, בלגיה, צרפת, סרביה, פולין , גליציה ועוד. שהיה וולטר עם חולים בגליציה, הוא ראה כיצד חיילים גרמנים תופסים ילדים יהודים, הכו אותם וגלחו להם את הפאות. דמו רתח והוא בתור תת קצין ניגש לחיילים המתעללים, הרביץ להם סטירות לחי והציל את הילדים מידיהם. בעקבות מקרה זה החל לחשוב על הציונות, והחל לקרוא חומר בנושא. אחרי סיום מלחמת העולם הראשונה החליט וולטר לא להמשיך בלימודי הרפואה וכי למען ארץ ישראל חשובה יותר החקלאות ועליו ללוד להיות "אגרונום" – וכך עשה.

הוא למד חקלאות באוניברסיטה וכמקובל אז עבד בחדשי החופש עבודה מעשית במחוזות גרמניה בכל מקצועות החקלאות, בפלחה, בגידול בהמות וסוסים, פרות, משק-חלב, בנטיעות פרי ונטיעות יער.  לימודיו לתואר ד"ר נמשכן עד שנת 1924. בעמדו לעלות ארצה הטילה עליו ההסתדרות הציונית בגרמניה לעמוד בראש ולהביא ארצה 120 עולים צעירים, רובם חלוצים. הייתה זו תקופת הטבק בארץ והם קבלו אשרות לצרכי עבודה בטבק, אך שהגיעו לארץ נגמר עניין הטבק לכן כל ה-120 עולים פוזרו למקומות שונים.

ד"ר וולטר שהשתלם בחקלאות פנה לקיבוץ "בית זרע" בעמק. בתקופה דאז לא היה ערך לתעודות ותארים, רבים הרי ותרו על לימודים ועלו לארץ לעבוד בכול עבודות פשוטות וקשות למען בנין הארץ. את ד"ר וולטר סדרו לעבודה במטבח הוא היה אופה הלחם. פרק זמן עבד גם כעגלון.

כאשר נולד הילד הראשון בבית זרע ולא היה לחברים כסף- קנה ד"ר איכנברג מכספו את כל האמצעים לגידול לילד הראשון.
מבית זרע המשיך ד"ר איכנברג לעבוד כפועל בבנימינה. שנה שלמה עבד שם בכול העבודות, עגלון, רפתן, בפלחה, בכרמי בננות וענבים. כשכרו קיבל אוכל ולינה ושתי לירות לחודש.

מבנימינה הלך לעבוד בנס-ציונה, רחובות ופתח תקוה. עבד כפועל או בקבלנות והיה בין המעטים שהחזיקו מעמד בעבודה בטוריה עם הפועלים הערביים.
אצל האגרונום זייצוב למד להרכיב גפנים. הוא הצליח לקנות ב-3 לירות אוהל קטן ואיתו היה עובר ממקום עבודה אחד לשני. במקום שמצא עבודה היה מקים את האוהל ששימש למגוריו.

לאחר מכן, קיבל עבודה כאגרונום, לנהל משק בכפר סבא. ד"ר איכנברג נהיה מנהל ומפקח עם משכורת נאה וגם סוס לרכיבה.
בשנת 1927 נסע לגרמניה על מנת להתחתן עם ידידתו גרטרוד והביאה לכפר סבא.  הם גרו שם עד שנת 1930.

בשנת 1930 הוזמן ד"ר איכנברג על ידי בנק אנגלו פלשתינה (כיום בנק לאומי) חנהל את 'אגודת נטעים' בחדרה שהיו ברשותה פרדסים וכרמים. הוא הצליח לנהל את האגודה במשך מספר שנים. כאשר חולקו 275 הדונם לחלקות פרדסים, רכש גם ד"ר איכנברג 25 דונם ונטע לעצמו פרדס. הוא קבל עליו לנהל את כול 275 הדונם שהפכו לרדסים.
אבל לא רק בפרדסנות ופלחה עסק, הוא גם הקים בחדרה את הרפת הראשונה המודרנית לגידול פרות מעורבות מותאמות לתנאי הארץ. תחילה בנה רפת ל-24 ראש ותא אחד לעגלות. יותר מאוחר הגדיל את הרפת ל-60 ראש, אותן מכר למשקים "גן שמואל", "קיבוץ מעברות" ואחרים.

כאשר פרצה מלחמת השחרור היה מחסור בפועלים והיה צורך בבשר למאכל. עבר ד"ר איכנברג לגדל רפת לבשר, כך פעל ועבד ברפת עד שחלה בשנת 1963 והרופאים אסרו עליו לעבוד בעסקקי הרפת והוא נאלץ לחסל את הרפת. אבל עוד המשיך בחקלאות ובמגרשו ליד ביתו עבד במו ידיו  עד יומו האחרון.

גם בענייני ההגנה היה מעורב. במאורעות 1929 אספה "ההגנה" קבוצת קצינים ששרתו בעבר בצבאות זרים – גם ד"ר איכנברג גויס לקבוצה שהוטל עליה להגן על ת-אביב.  השלטונות הבריטים עצרו את ד"ר איכנברג על אחזקת נשק  והוא הושם במאסר. רק בעזרת התערבותו של הקונסול הגרמני ועורכי דין הצליח ד"ר איכנברג להימנע מעונש כבד.

ד"ר וולטר איכנברג עבד, פעל ויצר בכול שנות חייו בארץ ולמענה. כתושב חדרה במשך שנים רבות דאג וסייע לפיתוחה של העיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *