אין יהודים בבורגנלנד/ מאת ד"ר רפאלה סטנקביץ

אין יהודים בבורגנלנד/ מאת ד"ר רפאלה סטנקביץ

מתוך ה- MB יקינתון – נובמבר 2007, כסלו תשס"ח, גיליון 220.

בחבל 'בורגנלנד' שבאוסטריה, על גבול הונגריה, התקיימו במשך מאות שנים קהילות יהודיות תוססות. בין אלו נודעו במיוחד "שבע הקהילות": אייזנשטאט, מטרסדורף, לקנבאך, דויטשקרויץ, פראונקירכן, קוברסדורף וקיטזה. ייחודן של קהילות יהודיות אלו היה בכך שמלבד שאוכלוסייתן הייתה חרדית הם הקימו מוסדות קהילתיים ומרכזי תורה, יצרו דפוסי חברה וחינוך יציבים והצליחו לשמור על ייעודן הדתי עד חיסול הקהילה בשנת 1938 על ידי הנאצים.

אסתרהאזי טיפח יהודים תמורת כסף
העדויות הראשונות על קיומן של 'שבע הקהילות' מתייחסות למאה ה-13 וה-14.  יהודים באו והלכו, התיישבו ונעקרו ובעיקר סבלו רבות בגלל המלחמות התכופות בין שליטי אוסטריה לבין מלכי הונגריה על השליטה באזור. רק במאה ה-17 כאשר האזור עבר לחסות בית אסטרהאזי, שהיה שליט רב עוצמה באזור,  החלה התפתחות רציפה של קהילות. מיהודי וינה נמנע מלקיים חיי קהילה מאורגנים. רוב יהודי הונגריה מפוזרים היו בריכוזים קטנים שהיו מנותקים מחיי-קהילה. אולם יהודי 'שבע הקהילות' זכו, באותה עת, לחיות בקהילות מאורגנות ובקרבה גיאוגרפית רבה כבר בשלהי המאה ה-17. על פי כתב החסות, שניתן על ידי אצולת אסטרהאזי, תמורת תשלום מיסים גבוהים ומתנות רבות לאצולה, הותר להם לנהל את ענייניהן הפנימיים בלא התערבות, והובטחה להם הגנה בימי מלחמה. לכן כבר מראשית המאה ה-18 ועד למאה העשרים התפתחו בקהילות אלו חיי קהילה פעילים שבאו לידי ביטוי בכינון מוסדות רשמיים, ומוסדות התנדבותיים שהוקמו למטרות לימוד ועזרה הדדית.

חייטים, קצבים וסוחרי-בהמות
היו שם בתי כנסת מקוואות ובתי קברות. הקהילות היו גם אחראיות על בתי הספר היהודיים, חברת קדישא, וארגוני צדקה. כל אחת מהקהילות העסיקה רב, דיין, שוחט ובודק, חזן ושמש. בין מוסדות הקהילות מלבד בתי ספר יסודיים שבהם לימדו גם מקצועות כלליים, היו בקהילות תלמוד תורה (מכונה לעיתים "חדר"), וגם ישיבות.  היהודים עסקו  במסחר ובעבודות שונות. חלק גדול  מהם עסקו ברוכלות, חלקם זגגים, אופים, צבעים, סנדלרים, חייטים, קצבים וסוחרי בהמות. היהודים התפרנסו בדוחק ונאלצו למצוא דרכים לשיווק סחורתם באזורים אחרים. מעטים בלבד היו אמידים. הקרבה הגיאוגרפית לווינה ששימשה כמרכז התרבות האירופית ההומניסטית, הביאה לחדירת הלשון הגרמנית, לפיתוח השכלה כללית ואפשרויות לימוד במוסדות להשכלה גבוהה.
בקהילות יהודיות אלו נוצרו דפוסי חיים מיוחדים. נשמרה הזהות היהודית, סגנון החיים הדתי והלמדנות התורנית. יחד עם זאת התקיימה בקהילות פתיחות תרבותית, רכישת השכלה כללית ונטילת חלק בחברה ובתרבות הלא יהודית. באמצע המאה ה- 19 , בעקבות הסרת המגבלות על גידול במספר התושבים היהודים, הגיע לשיא מספרם של היהודים שחיו באזור. במפקד אוכלוסין נמנו באזור בורגנלנד יותר מ- 8,500 יהודים, בעוד שבאותו פרק זמן בווינה חיו 15,000. במספר קהילות בורגנלנד אף הגיע מספרם של היהודים לכדי מחצית מכלל האוכלוסייה  המקומית.

הרצל בא מכאן
במרכזן של הקהילות ניצבו בתי הכנסת, שהיו בעלי מבנה חיצוני מרשים ועיצוב מסוגנן ומהודר מבפנים. מיקומו וגודלו של בית הכנסת נתנו ביטוי למרכזיותו בחייה של הקהילה.  ישיבות בורגנלנד זכו לכבוד והערכה ונודעו בשל רמת הלימודים הגבוהה ומשכו אליהן תלמידים מן המדינות הסמוכות. בנוסף, צמחה בקהילות אלה מנהיגות רוחנית של גדולי תורה. האישים הבולטים בתחום זה הם המהר"ם א"ש, החת"ם סופר וד"ר עזריאל הילדסהיימר. מלבד הרבנים הנודעים, בולטים מספר אישים שמוצאם מקהילות אלו כמו: המלחין היהודי קרל גולדמארק, המדינאי יוליוס דויטש, השחקן-רקדן פרד אסטר, המדינאי ליאון בלום, תיאודור הרצל, ארתור שניצלר ואחרים. ב"שבע הקהילות" התפתחו מנהגים ייחודיים בחגים ובשמחות המשפחתיות. החתונות היו מרשימות, אנשי הקהילה מלווים היו את החתן והכלה מבתיהם לעבר רחבת בית הכנסת שם נערכה החופה ותזמורת מקומית הנעימה לבאים. בפורים, התקיימה תהלוכה ססגונית שבה השתתפו רוב אנשי הקהילה מחופשים והיו עוברים בין בתי היהודים שבהם היו ערוכים מיני ממתקים ושתייה ומתכבדים.

שבע הקהילות כשפן ניסיונות
בעקבות הסכמי השלום שלאחר מלחמת העולם הראשונה, צורף אזור בורגנלנד לרפובליקה האוסטרית. עם השתלטותה של גרמניה הנאצית על אוסטריה וסיפוחה לרייך השלישי במרץ 1938, בחרו השליטים הנאציים בבורגנלנד כאזור הראשון שבו ינסו לבצע מדיניות ברורה ושיטתית של הגירה כפויה ואף גירוש. מיד לאחר ה'אנשלוס' (הסיפוח) הוטל על יהודי בורגנלנד משטר של טרור. הם היו הראשונים באוסטריה שנצטוו למסור את כל רכושם ולחתום על הצהרות ויתור על הרכוש. אמצעי המחייה הוגבלו, חופש התנועה צומצם והם נאלצו להתחייב לעזוב את תחום הרייך הגרמני בתוך זמן קצוב. כדי לזרזם, נאסרו רבים באורח שרירותי, הוכו ועונו. קצב הגירוש בכל אחת מקהילות בורגנלנד היה שונה אך המטרה הייתה ברורה והיא שבזמן הקצר ביותר לא יישארו יהודים בבורגנלנד. מתוך 3500 מיהודי בורגנלנד הצליחו רק חלקם להגר לארצות אחרות. אלה שלא מצאו מקלט נשארו בווינה ונשלחו בסופו של דבר למחנות ההשמדה. כך הושם הקץ לקהילות בורגנלנד רבות השנים. היום אין קהילות יהודיות ואין יהודים בבורגנלנד.  אבל דווקא בעיירה אייזנשטאט שבבורגנלנד טרחו האוסטרים להקים , בשנת 1972, את המוזיאון היהודי הראשון באוסטריה שלאחר המלחמה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *