נולדתי 8.10.1923 בלייפציג גרמניה, מגיל 5 ידעתי כבר על ההתנהגות וההתנהלות של הנאצים. אמא החליטה שאכנס לבית הספר בגיל 7 הלכתי לביה"ס נוצרי כי גרנו מחוץ לעיר היטלר נתן הוראה בגרמניה, שכל ביה"ס צריך להעמיד את הילדים לפני הלימודים בחצר להרים את היד ולשיר גרמניה מעל הכל.
הייתי בביה"ס עד 1938 אז שמעתי ברחוב שיחה בין שתי נשים יהודיות המבקשות לעזוב לארץ. אחר כך הלכתי למשרד של עליית הנוער ושאלתי האם אני גם יכולה לעזוב? לאחר שבועיים קיבלתי הודעה שאני יכולה לעזוב ולעבור לדנמרק. הייתי בת 15 הוצאתי בגרמניה דרכון ללא לאום. היינו בקבוצה 25 ילדים ונסענו לדנמרק. מתוך הקבוצה כ- 7 ילדים נשארו בקופנהגן אצל משפחות יהודיות השאר הלכו לבתים בכפר. כעבור שנה וחצי עברתי למשפחה יהודית אחרת שם שהייתי שלוש וחצי שנים. התקבלתי ללימודים בסמינר לגננות שם סיימתי את הלימודים. במשך הלימודים עברתי לגור עם חברה בביתה וילדיה גרתי שם כ- 4 שנים. שסיימתי את לימודי עברתי לעבוד בגן ילדים בקופנהגן שם עבדתי כ- 4 שנים.
כשהגרמנים נכנסו לדנמרק ברחנו לשוודיה הגענו לתחנת רכבת שם חיכה לי יהודי שלקח אותי לביתו, בביתו טיפלתי בבית ובילדיו ועבדתי בחנות שלו לתפירת כפפות עזבתי ועברתי לשהות בקהילה קתולית משם עברתי לקהילה יהודית בסטוקהולם שהייתי אצל משפחה יהודית כשהמלחמה נגמרה חזרתי לקופנהגן שם הייתי עד שנסעתי לארץ בשנת 1948, קיבלתי הודעה שאבא נספה במחנה זקסנהוזן , אמא נספתה בריגה ואחי נספה בדכאו. הגעתי לארץ לקיבוץ מעין צבי למשפחתי שם שהייתי 30 שנה התחתנתי וילדתי 3 ילדים, הייתי גננת, בני האמצעי נפל בצבא יום אחרי מלחמת יום כיפור.
בשנת 1987 עברנו לשד' הצבי לדירה שכורה שם נפטר בעלי, בשנת 2010 עברתי לדיור מוגן בראשוני כרמל.
