גרטרוד קראוס-האימא של המחול הישראלי/מאת משה מייזלס

גרטרוד קראוס-האימא של המחול הישראלי/מאת משה מייזלס

מתוך ה- MB יקינתון – נובמבר 2007, כסלו תשס"ח, גיליון 220.

גרטרוד קראוס  (1901 – 1977 ) הייתה הכוהנת הגדולה של הריקוד המודרני בארץ. לאחר עלייתה ארצה מווינה, בשנת 1938, יצרה להקת הריקוד משלה והופיעה רבות בשיתוף עם התזמורת הארץ-ישראלית והאופרה העממית. היא שימשה כוריאוגרפית ברבות מהצגות "הבימה", ביימה חזיונות רבי – משתתפים בתנועה הקיבוצית, שימשה כיועצת אמנותית ללהקת "בת שבע", "הבלט הישראלי" ו"להקת המחול הקיבוצית". היא גם ציירה אף ערכה תערוכה מציוריה ופסליה בשנת 1975 בתל אביב. עד ימיה האחרונים ממש, לימדה באקדמיה למוסיקה על שם רוב
ין בירושלים והיתה לכוריאוגרפית הראשונה שזכתה לתואר פרופסור למחול בשעה שהמחלקה למחול באקדמיה זכתה להכרה אקדמית. בשנת 1966 זכתה בפרס ישראל על פועלה בתחום המחול.

מחול מודרני ובגדים קלילים
גרטרוד קראוס נולדה בשנת 1901 בווינה. היא למדה באקדמיה למוסיקה ואת לימודיה מימנה באמצעות נגינה בפסנתר בבתי קולנוע בעת הקרנתם של סרטים אילמים. היא החלה ללמוד ריקוד בבית הספר של גרטרוד בודנויזר, שנחשבה למולידה והיוצרת של המחול המודרני. האסכולה המודרנית ביקשה להחליף את הריקוד הקצבי והאסתטי של הבלט הקלאסי בתנועת-מחול חדשה על-פי רוח החיים התוססת של הזמן החדש, תוך הבעת תשוקה, דינמיקה, מאבק וסבל. המחול המודרני דחה את הביגוד הקלאסי עם המחוכים הצרים ובחר בביגוד מודרני עם שמלות קלות ונוחות.

יפה ירקוני ואורנה פורת
לגרטרוד קראוס כבר יצאו מוניטין כרקדנית מעולה כשפתחה בית ספר לבלט בווינה והפכה גם לכוריאוגרפית. פלישת הצבא הנאצי לאוסטריה וסיפוחה לגרמניה (ה"אנשלוס") בשנת 1938 שמה קץ לפעילותה של הרקדנית היהודייה באוסטריה. פעמיים ביקרה בעבר בארץ ישראל ואף הופיעה כאן כרקדנית. היא החליטה אפוא לעלות לארץ. כשהגיעה ארצה כבר הלך שמה לפניה. היא משכה קהל רב בהופעותיה במחול הקלאסי והמודרני. עתה החלה גם ללמד באקדמיה על שם רובין בירושלים ופתחה בית ספר למחול משלה. עם תלמידותיה נמנו בין השאר הזמרת יפה ירקוני ושחקנית התיאטרון אורנה פורת. אחדים מתלמידיה ותלמידותיה כמו לוין סגל, ורה גולדמן, זהבה הכהן וחנה ברגר היו לרקדנים בעלי שם בכל רחבי העולם.

פסטיבל מחולות בדליה.
גרטרוד קראוס ייסדה להקות-ריקוד רבות והפכה גם לכוריאוגרפית הפורייה והנודעת ביותר בארץ. דבריה היו לתורה ומופת. היא כתבה: "כוריאוגרף הוא לא רק רקדן. הוא בו זמנית מנהל מוסיקלי, משורר, אדריכל וסופר." היא התקרבה בריקודיה למוסיקה היהודית והישראלית. היא יצרה את ריקודי העם הישראליים שנעשו פופולאריים, בזכותה. היא גם הגתה את הרעיון של קיום פסטיבלים שנתיים של מחולות בקיבוץ דליה שבכרמל בואך עמק יזרעאל. היא ולהקותיה הוזמנו להופעות מחול בארצות רבות. היא נחשבה כאחת הנציגות החשובות ביותר  של הריקוד המודרני ובשל כך זכתה להכרה בינלאומית. ברוך אגדתי, מוסיקולוג והיסטוריון כתב ספר על אומנותה. ספר אחר, על חייה וריקודיה, הופיע בהוצאת הקיבוץ המאוחד ובווינה התפרסם אודותיה ספר בשם "ריקוד בגולה".

מחול עד מוות
גרטרוד קראוס
לא הייתה רק רקדנית, מורה לריקודים וכוריאוגרפית אלא גם ציירת ידועה. במשך עשרים שנה ציירה עשרות ציורים, פיסלה פסלים רבים, חרטה תחריטים ורקמה עבודות בטיק בדירתה הצנועה שברחוב פרוג בתל אביב. חלק מעבודותיה נוצרו במעונה בכפר האמנים עין הוד. בשנת 1975 נערכה תערוכה מיצירותיה בגלריה "שרית" בתל אביב. אולם לב עשייתה האמנותית היה המחול. היא שיתפה פעולה במשך שנים רבות עם האופרה הישראלית ועם התזמורת הפילהרמונית הישראלית. לימדה מחול בקיבוצים ואף ריקודים לפי מנגינות חסידיות. על אף שהקדישה את כל חייה למחול, היו לה חיים חברתיים ענפים. בביתה ביקרו, בין השאר אמנים ידועים, ובעיקר רקדנים ורקדניות מפורסמים מכל העולם. היא היתה חברה בוועדות ציבוריות רבות שהיו קשורות לאמנות המחול. "גרטרוד קראוס היא לדעתי, האישיות המוסיקלית ביותר בעולם" אמר עליה הבמאי השוייצרי המפורסם ליאופולד לינדברג שביים פעמים אחדות  בארץ. היא המשיכה ללמד מחול כמעט עד למותה, ב -13 בנובמבר 1977 בתל אביב. שבוע קודם לימדה, למרות חולשתה כשבקושי עמדה על רגליה, צעדי ג'אז באקדמיה למוסיקה בירושלים בטענה, כי היא חשה צורך נפשי להמשיך ללמד מחול עד מותה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *