קהילת הייקים

דת השרירים ספורט, לאומיות ויהדות / פרופ' משה צימרמן

ארגון יוצאי מרכז אירופה

מאת: פרופ' משה צימרמן

אחת המסורות החשובות שהנחילה יהדות מרכז אירופה לציונות הייתה מסורת תרבות הגוף. מקס נורדאו הביא כבר בקונגרס הציוני השני את בשורת "יהדות השרירים" לציונות, כדי לסייע ביצירת "היהודי החדש". אלא ש"בשורה" זו מקורה בעצם במה שהאמינו אנטישמים לגבי יהודים – שגופם רפה ואין הם מצטיינים בספורט. בספר שלפנינו מוקדש לא מעט מקום כדי להדגיש לעומת זאת, עד כמה היו הישגי היהודים בתפוצות בתחום הספורט מרשימים, בודאי בהשוואה להשגים של היהודים במדינת ישראל. יחד עם זאת ברור, שהציונות העתיקה במודע רעיון גרמני – רעיון טיפוח הגוף בתור תשתית לטיפוח הלאום. זה הרעיון של "אבי המתעמלים" לודויג יאהן שכוון בראשית המאה התשע עשרה לעם הגרמני, והתקבל על ידי הציונים בסוף אותה מאה כהנחיה לעם היהודי.

כדי להוכיח שיהודים יכולים להצטיין בספורט טרח העיתונאי פליקס פינצ'ובר לחקור במקרא ובספרות התלמודית ומצא שכבר בימי קדם היה "הרץ היהודי" דוגמא ומופת. עד כדי כך שהרץ מאפק (על העטיפה) מוצג שמי שהקדים את הרץ ממרתון. ב 1937 פרסם בגרמניה ספר בשם זה, הנכלל בתוך הספר שלפנינו, והצטרף בכך לנסיון שאפיין את יהודי גרמניה תחת השלטון הנאצי המפלה להראות, שבתחום תרבות הגוף אין היהודים נחותים או נבדלים מן הלא-יהודים בגרמניה. ארבעה מאמרים, פרי פרוייקט מחקר משותף של היסטוריונים מהאוניברסיטה העברית ואוניברסיטת הנובר, עוסקים מצד אחד בנסיון היהודי בגרמניה הנאצית לשמר את מסורת תרבות הגוף על אף ההפליה והבידול, ומצד שני בהעברת מסורת זו לארץ ישראל והשפעתה. לקשר בין הספורט היהודי בארץ ישראל וגרמניה הנאצית היו שני פנים: המכביה השניה שהתקיימה בתל אביב בשנת 1935 שימשה "כלי" לעליה של ספורטאים מגרמניה הנאצית, וביקור משלחת מכבי מפתח תקווה בגרמניה בשנת 1937 היווה מכשיר של תעמולה ועידוד עבור היהדות הגרמנית שבמצוקה. לאלה הוקדש מאמר נפרד.

מאמרים נוספים בספר מתייחסים למעטפת הרחבה של העיסוק בספורט ולאומיות. נדונה השאלה, האם הספורט אכן הפך לסוג של דת במהלך המאה העשרים (התשובה חיובית), כמו גם שאלת הקשר שבין הספורט והפוליטיקה. שני מאמרים עוסקים במשמעות הספורט עבור גרמניה הנאצית מצד אחד ועבור איטליה הפשיסטית מצד שני. דיקטטורות השתמשו בספורט כדי לעשות לעצמן יחסי ציבור בינלאומיים טובים. אליפות העולם בכדורגל בשנת 1934 באיטליה והאולימפיאדה בברלין בשנת 1936 הן דוגמאות מאלפות שהוקדשו להן שני מאמרים בספר. כמו גם לשאלת מקומה של אנטישמיות והיפוכה בספורט הגרמני ולחשבון הנפש עם העבר הנאצי.

שמונה מחברים השתתפו במאמרי שבספר. שלוש מהם נשים. בניגוד לדימוי העממי, הספורט אינו נחלתם הבלעדית של גברים.

לרכישת הספר

המאמר התפרסם בגיליון 290 של יקינתון

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

סיפורים נוספים:

Search
Generic filters
דילוג לתוכן