הילדא לוטן

הילדא  יזמה  והשתלבה  במערך  הסוציאלי  בארץ .  מעבר  לעבודתה  כעו"סית  ומדריכה  של  עו"סים  רבים באוניברסיטאות  ת"א  וירושלים  ,  היא  הניחה  יסודות  למספר  פרויקטים  חדשניים  ,  שנמשכים  עד  היום .

את  תחילת  הכשרתה  המקצועית  קבלה , הילדא , בביה"ס  לעבודה סוציאלית   במינכן  , ב-1924   .    שם  ניהלה  את  המחלקה  הסוציאלית   בשנים   1928-1931  .

הילדא  עלתה  עם  משפחתה  לארץ  ב-1938  .
היום  קשה  לנו  לדמיין  איך  הוותיקים  באותה  תקופה  דחו  את  הייקים  ולעגו  להם  .  דוגמא  אפשר  לראות  בדבריו  של ברל  כצנלסון  בקונגרס  היהודי  הי"ט     , באוגוסט  1935  . (על  העולים  מגרמניה )
  " נרדפים  ועקורים " .    עקורים  לא  רק  מזכויותיהם  וממעמדם  הכלכלי  והחברתי , כי  אם  עקורים  משורשי  התרבות  הלאומית ,  מהוויה  תרבותית …
ועלינו  לדעת  עם  הנשרפים והעקורים  האלו  אנו  מצווים  לבנות  את  ארץ  ישראל   …
ושאלתנו  הלוהטת  היא – כיצד  נעשה  אותם  לעם ?
המונים  אלה  נטולי  שורשים  עבריים , ברובם  נטולי  תרבות  בכלל.
ותפקידנו  בארץ – מה  נעשה  ולא  יהיו  עלינו  לרועץ ?
מה  נעשה  כדי  שיתערו  בארץ  ויצטרפו  לבונים
?  (  מגמות  16 . וינר )

בארץ  החל  כבר  לפני  כן , להיבנות  הממסד  הסוציאלי  . הייקים  הצטרפו  לבניתו ,  וכך  גם  הילדא .

  • היא  השתתפה  בועדה  לטיפול  במשפחת  החייל .(1944)
  • עבדה  בחברת  האשלג  (1944-1945 ).
  • -היתה  עוס"ית  וקצינת  מבחן  בתקופת  המנדט  הבריטי 1944-1945 .
  • -רכזה  את  תחנת  השיקום  לעולים  חדשים  מוגבלים  בכושר  עבודתם  , בסוכנות  היהודית ,  שהפכה  אח"כ  למלבן .
  • -שמשה  יועצת  לעיריית  ת"א  ,   והדריכה  בביה"ס  לעבודה – סוציאלית  בירושלים  .
    וכן  מילאה  תפקידים  רבים  נוספים .

ב1.1.1968  יצאה  הילדא  לגימלאות . מכאן  החלה  בתנופת  התנדבות  , וארגון  יוזמות  ופרויקטים  חדשניים  ,  שלאורם  מופעלת  הע"ס  עד  היום   !
נזכיר  מעטים  מהם :

  • ב- 1969  החלה  לפתח  , את  הרעיון  והמעשה  , של  טיפול  אישי  בזקנים  גלמודים , בכמה  שכונות  בירושלים  : בנחלאות  ובשכונת  גונן 

העיתונאי  צ. לביא  תאר  את  התכנית  הנסיונית  :  6.1.1970   מתאר  שכונות  מוזנחות .  הצעירים  עזבו  את  השכונות  הללו .
הילדא שהתנדבה  למשימה  זו  , יחד  עם  פאני  אולנדורף , מתארת:
רוב  הזקנים  התגוררו  במרתפים  אפלים  וקטנים . אחדים  ללא  חלון , ללא  מים  וללא  חשמל .  השירותים  בחצר , לפעמים  במרחק  די  גדול  מהחדר . הגשם  חודר  לחדר . קירות  סדוקים  ורטובים .סירחון …חלק  מהזקנים  רתוקים  למיטות  . חולים  במחלות  שונות   ואף  נכים  ותשושים .               כל  הזקנים  בלתי  עצמאיים .    כמו  כן  לא  היו  מים  חמים .  המטפלת  היתה  צריכה  לחמם  מים  על  פתיליה  או  פרימוס . היו  פשפשים  וחרקים  . היו  בין  הזקנים  שלא  יכלו  לקבל  את  קצבתם  בדואר  .  שכנים   ובאי-כוח  ,  גזלו  לעיתים  את  הכסף .  ועוד  ועוד . לראש  המתנדבות  , בתכנית  זו  , גייסו  שלש  נשים  תימניות  , נשות  רבנים . בתחילה  היתה   חשדנות  מצד  הקשישים  .  בבתים  היו  ערימות  גבוהות  של  סמרטוטים ..  לקח  זמן  רב  עד  שהמטפלות  קבלו  רשות  לזרוק  אותם  . בהמשך  הפרויקט  הגיעו  לכך  שאותם  שקשישים   נצרכים  התנדבו  לסייע  לאחרים  נצרכים   ולבודדים . בשנת  1977  קבלה  הילדא  את   פרס  אשל   על  פרויקט  זה . העקרונות  בפעילות  זו  , היו  באותו  זמן  , מאד  חדשניים . מהם  נגזרה  הגישה  של  שיתוף  נתמכים  בתמיכה  בנצרכים  אחרים

  • פרויקט  המת"נס  בשכונת  גילה :

למתנ"ס  בגילה  הילדא  הגיעה  באמצעות  השירות  למתנדבים  קשישים .    בזמן  שערכו  איתה  ראיון  , טופלו  שם  כ-400  עולים  קשישים  ,מפונים  ואחרים . הילדא :" כל  פעם  כואב  לי  מחדש  לראות   כ"כ  הרבה  קשישים ,  החיים  לבד , בבדידות , מבלי  שאף  אחד  מתעניין  בהם ."
הילדא  הציעה  תכנית  פעולה : לפתח  שירותי  התנדבות  בשכונות  ,  בכוחות  מקומיים . לגייס  תלמידי  בתי-ספר  וחניכי  תנועות  נוער , למשימות  בהתנדבות . להקים  סיירות  תיקונים  , ולארגן  פעילויות  לקשישים  יחד  עם  שאר  האוכלוסיה .

  •  בני  נוער  שאינם  עובדים  ואינם  לומדים  הגיל 14-18 בשנים 1968-1971 :

הילדא  ריכזה  ועדה  שניסתה  לברר  ולהציע  גישה  וטיפול  בבני  נוער  אלה.
באותה  תקופה  לא  הבחינו  בין:
–   נוער  נכה.
–  נוער  מוגבל  גופנית  ונפשית.
–  נוער  מוגבל  מבחינה  חברתית:  עזובים  ועבריינים.
היקף  הבעייה  לא  היה  ידוע.

הילדא  כתבה את  מחשבותיה  ומסקנותיה  בנושא  זה. היא  ראתה  בכך  סכנה  להיתדרדרות  סוציאלית  ונפשית.
נעשה  מחקר  (חלקי  מאד)  והוברר שלא  היתה  לנערים  מסגרת  תעסוקתית  וחברתית.
הוצעו  הצעות לשינוי:
–  השמה  בעבודה  ובחניכות,  תוך  כדי  שיחות  ייעוץ.
–   פנייה  במכתב, בדואר,  לנערים  אלה.
–  ביקורי  בית,  לאלה  שלא  ענו לפנייה  בדואר.
–  יועצי תעסוקה  התחילו  להגיע  לבתי  הספר.
–  הציעו  לערוך  בדיקות  רפואיות  עוד  בזמן  השהות בבית  הספר.
–  הציעו  לטפל  באופן  אינדיבידואלי  בכל מקרה.

כיום,  בשנת 2010,  קשה  לנו  להבין  איך  נושאים  כה  ברורים,  היו  מסובכים  וקשים  לבירור  וטיפול. אך  הילדא  שעמדה  בראש  אותה  ועדה,  לא  נרתעה,  והניחה  את היסודות  לטיפול  בנושאים  אלה.

הפרויקטים  שפתחה ,  ונזכרו  כאן  , הם  רק  חלק  מפעילותה :

  • בשנים 1969-1974  הקימה  את  מט"ב.
  • ב1970  פיתחה  את  הטיפול  בבני  נוער  שאינם  לומדים  ואינם  עובדים.
  • ב 23.10.1977  קבלה  את  פרס  הנשיא –  אות  למתנדב.    (ועדת  ארגוני  המתנדבים  –  תשל"ח )
  • ב 1978  פיתחה  את  האגודה  לפיתוח  שירותים  למען  הזקן.
    על  כך  קבלה  פרס  אש"ל  –  הצטיינות  וחידוש  בעבודת  טיפול  בקשישים.
  • במרץ  1978  יזמה,  תרמה,  והקימה  תכנית  להכשרת  פנסיונרים  למדריכי  תיירות.
  • במאי  1980  שמה  דגש  על  הפעלת  קשישים  ונוער  למען  הקהילה.

יחד  עם  בעלה,  ד"ר  גיורא  לוטן,  השתלבה  במערך  הסוציאלי  בישראל.  שניהם  יוזמים  ושותפים  להנחת  היסודות  לשירותים  הסוציאליים  בארץ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *