תולדות ארגון יוצאי מרכז אירופה

מחקר וכתיבה: ד"ר רפאלה סטנקביץ

(Deutsche version)

התפרסם ב MB יקינתון הגיליון המיוחד של ביטאון לשנת ה 75
(יוני 2007, סיון תשס"ז, גיליון 217) צברים ייקים

פרק א – השנים הראשונות 1936-1932

'ארגון יוצאי מרכז-אירופה', ובשמו הראשון 'התאחדות עולי-גרמניה' (הע"ג ) נוסד ב-1932. הארגון פעל ופועל עד היום בתחומי הרווחה והתרבות למען יוצאי מרכז-אירופה ולמען דור ההמשך (הצאצאים) ומתאפיין בהשקפת עולם ליברלית הומניסטית. הארגון מקיים  מוסדות קבועים. בעלי התפקידים  נבחרים על ידי חברי הארגון המשלמים  דמי- חבר. הארגון מפעיל בתי-הורים, מועדוני-יום, מפעל לעזרה הדדית, מוזיאון, וכתב-עת המופיע בעברית ובגרמנית. אחת מפעילויותיו המרכזיות של הארגון היא הנצחת מורשת יהדות מרכז-אירופה והנחלת ערכיה לתודעת הציבור בישראל.

ההקמה

הארגון הוקם בפברואר 1932, בתל-אביב, פלשתינה-ארץ-ישראל, עוד לפני  כינון המשטר הנאצי בגרמניה, כאשר קהילת יוצאי מרכז-אירופה בארץ מנתה 2,000 נפש בלבד. נוצר הצורך בהקמתו של גוף אשר יסייע לעולים המעטים שהגיעו עד אז מגרמניה בייעוץ בדבר אפשרויות תעסוקה, דיור, השקעות הון, ייעוץ משפטי וייצוגם לפני השלטונות והקונסוליה הגרמנית. התארגנות על בסיס ארץ מוצא הייתה חידוש בנוף הציבורי של היישוב, ושימשה דוגמא לארגוני עולים מארצות אחרות. עם יוזמיה של התארגנות זו נמנו אישים שהיו פעילים עוד קודם בהסתדרות הציונית בגרמניה ואף מילאו תפקידים חשובים בהסתדרות הציונית העולמית. אישים אלו שהקדימו לבוא הביאו עמם מארץ מוצאם מורשת של פעילות קהילתית, וחשו על בשרם את הקשיים במעבר מגרמניה לארץ-ישראל והבעייתיות החברתית והכלכלית הכרוכה בהשתלבות בחברת היישוב הוותיק. ביניהם שני נשיאיה הראשונים של ההתאחדות, הרופאים תיאודור זלוציסטי וארנסט לוי. העיקרון שהנחה את המייסדים היה של עלייה קולטת עלייה. דהיינו, הוותיק יותר קולט את העולה שאך זה מקרוב הגיע.

שהיטלר נתמנה קאנצלר

מקימי הארגון לא יכלו לדעת שתוך מספר מועט של חודשים לאחר הקמתו של הארגון תעמוד יהדות גרמניה ואירופה כולה בפני פורענות וגלי העלייה יגיעו למימדים שלא היו כדוגמתם. בינואר 1933 נתמנה היטלר לקאנצלר בגרמניה ובתל-אביב הקימה ההתאחדות "ועד לשעת חירום" בראשותם של  ד"ר חיים ארלוזרוב, ד"ר רוברט וולטש, ד"ר ארנסט לוי, ארתור (אברהם) ד"ר לאנדסברג ופליקס רוזנבליט (לימים פינחס רוזן). כמזכיר הארגון שימש ד"ר פריץ לוונשטיין. ההתאחדות החלה למעשה לסייע לעולי גרמניה עוד לפני הקמת מסגרת מיוחדת בתוך הסוכנות היהודית לטיפול באותם עולים. מנגנון הסוכנות היהודית לקליטתם של יהודי גרמניה, התארגן רק באוקטובר 1933, והוקמה המחלקה הגרמנית בסוכנות. שני הארגונים שיתפו פעולה בנושאים רבים וחילקו בניהם את תחומי הפעולה: ההתאחדות עמדה בקשר רצוף עם העולים, וסייעה באמצעות רשת סניפיה לעולים במציאת תוכניות מתאימות לקליטתם. ראש "המחלקה הגרמנית" בסוכנות היהודית היה ד"ר ארתור רופין, וכמנהלים פעלו ד"ר גיאורג לנדאואר וד"ר דוד (ורנר) סנטור. הם פעלו בארגון העלייה לארץ ישראל.

התרחבות

ההתאחדות החלה מרחיבה פעילותה לירושלים לחיפה ולחדרה. הצטרפו גם חברי קיבוץ גבעת-ברנר יוצאי גרמניה. בישובים קטנים שלא הצדיקו פתיחת סניף מונו נציגים – "נאמנים". בשנת 1937 כבר פעלה ההתאחדות באמצעות ארבעה משרדים מרכזיים –בירושלים, בתל-אביב, בחיפה ובפתח-תקווה, ועשרים סניפים ביישובים השונים. מספר החברים משלמי המס עמד על 5,000, ושנתיים לאחר-מכן ב-1939, עלה מספר הסניפים ל-36, ומספר החברים משלמי המס –ל-6,000. גלי העלייה הפכו את ההתאחדות מהתאגדות קטנה לאחד הארגונים הוולונטאריים הגדולים בארץ. מלכתחילה התבסס מימון הפעילות על דמי חבר. לאחר מכן מומנה הפעילות ברובה על ידי המחלקה הגרמנית של הסוכנות, וכן השתתפה במימון הפעילות חברת "העברה" (Transfer) שטיפלה בהעברת הרכוש היהודי מגרמניה לארץ ישראל. ההתאחדות גם התרימה כספים בקרב חבריה למימון פעולות שוטפות ולצורך הקמתה של 'קופת-מלווה'. למימון פעולות דחופות ורחבות היקף  כמו מימון "עליית הנוער" (1936) וקליטת עולי אוסטריה (1938).

הפעילות

בשנה הראשונה לקיומה (1932) טיפלו אנשי ההתאחדות ב-540 פניות של עולים בנושאים יומיומיים, והפעילות התרכזה בעיקר בתל-אביב. המזכיר הראשון של הארגון האנס קאופמן קיבל את הפונים במשרד ההתאחדות ברחוב אלנבי 106. בשנה השנייה (1933) היה מספר הפניות 20345. בשנה השלישית (1934) ארגנה ההתאחדות חוגים להקניית השפה העברית. השליטה בשפה העברית הייתה תנאי מקדים לקליטת העולה בתעסוקה ולהשתלבות בחיי התרבות והחברה בארץ. התקיימו גם הרצאות ודיונים בנושאי ציונות ומורשת ישראל ובשאלות מדיניות אקטואליות.מערכת זאת התפתחה לכלל מערכת קורסים ממוסדת למבוגרים "'הסמינר העברי"', שהיה מעין אוניברסיטה עממית. בשנת 1934 גם הקימה ההתאחדות את 'קופת מלווה לעולה' שנתנה הלוואות לצורך פתיחת עסקים. במרס 1935 התקיים ה"כנס העברי הראשון" של עולי גרמניה. בכנס עסקו בשאלות יסוד כמו הקניית שפה למבוגרים. פרויקט זה של הנחלת הלשון והשכלת מבוגרים מהווה עד היום את התשתית בקליטת עליה במדינת ישראל. אז אורגנו גם מאגרי מידע מפורטים ומעודכנים לגבי  ביקוש עובדים בארץ וההיצע של כוח-אדם. באותה שנה הוקמו על-ידי ההתאחדות מעונות העולים, בתי החלמה לעולים "מטבחי המעמד הבינוני", מחסני הביגוד המשומש, קופת עזר, מפעל העזרה ההדדית ובתי-ההורים. הייתה זו ההתאחדות שטיפלה בקשישים, סעדה חולים ותמכה בנזקקים עוד לפני שהחברה  היישובית הצעירה והחלוצית נתנה את דעתה לדאוג לאוכלוסייה זו. בשנת 1938  הוקמה גם "קופת העזר" שנתנה בעיקר הלוואות למקרים סוציאליים ללא צורך בערבויות. נשיאה הראשון של "הקרן" היה פליקס רוזנבליט לימים פנחס רוזן. תחילה היה זה מבצע זמני, אך ברבות הימים הפכה הקרן להיות הקרן המרכזית הקבועה לגיוס תרומות לטובת טיפול בקשישים ועזרה סוציאלית לנזקקים. מאז ועד היום ממנת "הקרן" שהפכה ל"מפעל" לעזרה הדדית רבות מפעולות הארגון.

ההתאחדות שימשה גם שדולה לא פוליטית לקידום האינטרסים של יהדות גרמניה – בראש וראשונה בתחום החיוני של המאבק על הקצאת רישיונות עלייה. לנוכח המצב המחריף בגרמניה לאחר חוקי נירנברג והמשבר בעלייה לארץ, לחצו ראשיו של הארגון למצוא פתרונות לסייע ליהודי גרמניה מפני הסכנה שנשקפה להם תחת עול המשטר הנאצי. הייתה זו 'התאחדות עולי גרמניה' שתבעה מממשלת המנדט רישיונות עלייה מיוחדים בעקבות חוקי נירנברג. הם היו גם אלה שמחו בפני הנהלת הסוכנות בשנת 1935 על המספר הזעום  של רישיונות עלייה שנקבע לגרמניה.

התקנון

תקנון ההתאחדות נוסח לראשונה בתחילת דרכו כאשר ההתאחדות מנתה כ-250 חברים. עם התרחבות פעילותה של ההתאחדות והגידול הרב במספר חבריה בשנים 1934-1933 חויבו ראשיה להתאים את התקנון לנסיבות החדשות. בשנת 1935 נוצר משבר פנימי בארגון עקב ויכוח נוקב בין החברים בנושא  מידת מעורבות ההתאחדות בפוליטיקה הארץ ישראלית. חילוקי הדעות הפנימיים הביאו לקביעת תקנון חדש שמטרתו הייתה למנוע נקיטת עמדה במאבקים הפוליטיים ביישוב מצד אחד ולשפר את פעילותה הסוציאלית של ההתאחדות מצד שני. הדרישה דאז לא לעסוק בפוליטיקה ולא בשאלות דת ולפעול עפ"י חוקי הארץ והרוח הציונית – מהווים את המוטו המלווה את ההתאחדות עד היום. התקנון החדש של התאחדות הגדיר לראשונה את מושג החברות בהתאחדות, מעמדם ופעילותם של מוסדות הסניף והמוסדות הארציים וקביעת סדרי בחירתם וסמכויותיהם.

פרק ב – התבססות והתרחבות (הארגון בין השנים 1948-1936)

בשנים הבאות נתגלעו חילוקי דעות והחלו מאבקים פנימיים בהע"ג (התאחדות עולי-גרמניה) על דמותה, אופייה הכללי של ההתאחדות, הפוליטיזציה בה ותפקיד המנגנון. העמדה שהתקבלה על ידי מרכז הע"ג שפוליטיקה יכולה להוות אמצעי בהשגת מטרות אך היא לא תיהפך למטרתה העיקרית של ההתאחדות.  בהתאם לתפיסה זו אורגנה מחדש הנהגת ההתאחדות: קורט בלומנפלד נבחר ליו"ר. ד"ר מאקס קרויצברגר פעיל ותיק בארגוני הרווחה של יהדות גרמניה נבחר לתפקיד המזכיר הכללי של ההתאחדות. לאחר סיפוחה של אוסטריה לגרמניה הנאצית בשנת 1938, לאור הציפייה לעלייה מוגברת מאוסטריה, החלו מגעים בין הע"ג לבין ראשי העולים מאוסטריה בארץ, שפעלו עד אז במסגרת מצומצמת משלהם, על שיתוף-פעולה ולבסוף על מיזוג שתי ההתאחדויות לארגון אחד שהוקם בשנת 1939 ונקרא 'התאחדות עולי גרמניה ואוסטריה' – העגו"א.  בשנת 1939 החל שיתוף הפעולה גם עם התאגדויות עולים מדאנציג ובעיקר עם העולים מצ'כוסלובקיה. האירועים בסתיו 1938, ליל הבדולח והרדיפות שבאו בעקבותיו העמידו את הנהגתם של עולי גרמניה בפני לבטים הקשים שהיו קשורים בתגובה היהודית על הרדיפות בגרמניה. נוכח הנעשה באירופה באותה תקופה, סברה הנהגת התאחדות עולי גרמניה כי על היישוב לראות במאמץ המלחמתי את עניינו המרכזי עד השגת הניצחון הסופי במלחמה. עמדת ההתאחדות הייתה כי יש לדחות את כל השאלות בעניין משולש היחסים בארץ ישראל, בריטים יהודים וערבים עד לאחר הניצחון על היטלר. עם הצטרפותה של איטליה והתפשטות המלחמה אל המזרח התיכון גבר לחצה של העגו"א על הסוכנות לשנות את עמדתה לשאלת ההשתתפות במלחמה. בקיץ 1940 דגלה העגו"א בגיוס לצבא הבריטי, ואומנם בלטה  התנדבותם של יוצאי מרכז אירופה.

בספטמבר 1932 הופיע לראשונה ידיעון ההתאחדות Mitteilungsblatt (להלן MB)שנערך על ידי ד"ר תיאודור זלוציסטי, ומאוחר יותר שימשו כעורכים רוברט וולטש ד"ר הנס טרמר, ד"ר הנס קפל, זאב אסטרייכר, פרופ' פאול אלסברג, אברהם פרנק שערך את החלק העברי ועודד באומן שבמשך שנים רבות ערך את החלק הגרמני של העיתון. כולם בני העלייה החמישית. בשנים 2000 עד 2004 שימשה הד"ר יהודית רייפן-רוזן כעורכת החלק העברי של הירחון במתכונתו דאז. כיום עורך את הירחון העיתונאי הוותיק ואיש-הטלוויזיה מיכה לימור, יליד ירושלים, בן למשפחה ייקית שעלתה ארצה בראשית העלייה החמישית.

ה-MB שימש בעיקר כאמצעי להעברת מידע חשוב, קליטה, הכוונה ותמיכה בעולים, הדוחות השנתיים של הארגון התפרסמו אף הם בביטאון. ההתאחדות הוציאה לאור גם חוברות הסברה לעולה שחולקו לעולים בדרכם לארץ ופרסומים אחרים בנושא עליתם של יהודי גרמניה וקליטתם. היהודים שהגיעו ממרכז אירופה היו מורגלים בצריכת עיתונות, אך היות ורובם לא שלטו בשפה העברית היה בקרבם ביקוש רב לעיתון בשפה הגרמנית. ה-MB היה עיתון אינפורמטיבי בלבד, שלא נמכר לציבור הרחב אלא נשלח למנויים – חברי ההתאחדות. ה-MB יצא לאור כשבועון מ-1940 ועד למרץ 1985, אז הוחלט לצמצם הוצאתו משבועון לירחון. העורךהנוכחי מיכה לימור הרחיב את חלקו העברי למען קוראיו מבין בני דור ההמשך, ביוזמתו בשנים האחרונות מורגש שינוי בחזותו החיצונית ובתכנים, נוספו כתבות העוסקות בנושאי חברה ותרבות, בנושאי מורשת, סיפורים אישיים ומידע שוטף על פעילויות הארגון.  הציבור הרחב מוצא עניין גובר בכתבות הפונות לדור המייסדים ולדורות ההמשך ומספר הקוראים גדל והולך. מה שהחל כעלון אינפורמטיבי של עמוד אחד – ועורר התנגדות ביישוב בשל שפתו הגרמנית – נשאר בגלגוליו השונים ביטאונו של הארגון עד היום הזה. התפתחויות והתהפוכות שחלו במשך השנים נתנו את אותותיהם בשמו של ידיעון הארגון ה- Mitteilungsblatt שונה,  וניתן שם חדש תוך שמירה על השם המקורי-"יקינתון-MB".

הפוליטיקה מסתערת על הארגון

בוועידה השנתית של ההתאחדות שהתקיימה בשנת 1942, אחרי מאבקים פוליטיים קשים הוחלט על פיצול ארגון עולי גרמניה ואוסטריה לשני גופים נפרדים. בנוסף הוחלט שההתאחדות תהפוך למפלגה פוליטית ותשנה את שמה ל'עלייה חדשה'. המשך פעולות ההתאחדות בנושאי רווחה וקליטה יתבצעו על ידי ארגון א-פוליטי חדש שיוקם וייקרא 'ארגון עולי מרכז אירופה', ויקבל לידיו את המפעל לעזרה הדדית, את קופת המלווה ואת קופת העזר, וימלא מעתה ואילך את רוב התפקידים החברתיים, הכלכליים והתרבותיים שמילאה העגו"א קודם לכן. כך עוצב דפוס הארגון המוכר לנו היום המיועד לפעילות תרבותית וחברתית ולרווחה ומתרחק מפוליטיקה.

1945 – יעדים חדשים

עם סיום מלחמת העולם השנייה וערב מלחמת העצמאות עסק הארגון בבעיות החדשות שהתעוררו: חיפוש קרובים  שניצלו מהשואה ונותקו ממשפחותיהם, סיוע לחיילים משוחררים יוצאי מרכז-אירופה  בבואם להשתלב בחיים האזרחיים, שיכון סוציאלי, רישום הרכוש שנותר בגרמניה ותביעות פיצויים ממנה. במטרה למצוא פתרונות דיור לעליה מארצות מרכז אירופה,  הוקמה  ב 1946 חברת המגורים 'לדור'. המטרה הייתה לבנות עבור העולים שיכון צנוע, ולאפשר לעולים להתאקלם בארץ החדשה. הארגון ביצע משימה זו בהצלחה והקים כמאה דירות, חלק מהם בקרית-ביאליק וחלקם בחולון.

פרק ג – יש מדינה

עם קום המדינה, כאשר נפסקה העלייה ממרכז אירופה והמדינה לקחה על עצמה את מרבית תפקידי התמיכה בפרט, צמצם הארגון את הסניפים הקטנים, והתכנס ב-3 מרכזים עיקריים, ירושלים, תל אביב וחיפה.  במהלך השנים קבלו שלושת סניפי הארגון אחריות וסמכויות מוגברים לביצוע עבודות הרווחה, התרבות והחברה באזורים שעליהם הם מופקדים – עם הנחיות לחזק את הקשר עם חברי הארגון ולפעול לגיוס חברים נוספים, לאתר מקרים סוציאליים בקרב הציבור הנזקק ולפעול להגברת זרימת התרומות למפעל לעזרה הדדית ולהרחבת פעולות התרבות והחברה בסניפים. אלה מקיימים מועדונים לקשישים, טיולים, פעולות תרבות ועזרה פרטנית לחברים, ומהווים את המרכז החברתי – תרבותי לחברי הארגון.

בתי הורים

ארגון יוצאי מרכז אירופה החל משנות החמישים להקים את ענף בתי ההורים שהפך לאחד ממוקדי העשייה של הארגון. הנהגת הארגון אבחנה כבר בראשית דרכה בשלהי שנות השלושים את המבנה הדמוגראפי של עלייה זו והבינה שיש למצוא מסגרת לעולים הקשישים. הארגון היה בין חלוצי הטיפול הגריאטרי המודרני בחברה הישראלית, ובין הראשונים  בדאגה לחברי קהילה מבוגרים. משנות ה-50 ואילך הקים הארגון רשת ענפה של בתי-הורים ובתי-מגורים המנוהלים על ידי "חברת מעונות הורים" (ירושלים, תל-אביב) ו"חברת בתי הורים" (חיפה), גופים אוטונומיים נפרדים הכפופים לפיקוח ועדת הכספים ונשיאות הארגון. בשנות השבעים והשמונים הנהלת הארגון ביצעה פעילות נרחבת בבתי ההורים, שהתמקדה בשיפוץ הבתים הישנים ובניית מגורים מודרניים שיענו על צרכי הקהילה הייקית ודור ההמשך. החל משנות התשעים המגמה היא של בניית דיור מוגן, כאשר הדגש בהם ניתן לא רק על ההיבט הטיפולי, אלא גם על פעילות תרבותית וחברתית. בשנת 1967 בעזרתה התקציבית של ממשלת גרמניה נוסד מלון "יערות הכרמל" שהיה מסונף לארגון, על מנת לאפשר הבראה וטיפול רפואי לנרדפי הנאצים בישראל. במרוצת הזמן, כאשר חלקם של המחלימים במימון ממשלת גרמניה הלך וירד, הוחלט בארגון למכור את הנכס.

הארגון- בוועדת התביעות

בראשית שנות החמישים הארגון נטל חלק חשוב בהקמת ועידת התביעות שמטרתה פיצוי קרבנות רדיפות הנאצים, שיקומם והשבת רכושם.  ארגון יוצאי מרכז אירופה החזיק בוועד המנהל של וועידת התביעות את אחד משני המושבים של 'וועדת היהודים יוצאי גרמניה', נציגות משותפת של ארגון יוצאי מרכז אירופה ושל ארגוני פליטים יהודים מגרמניה באנגליה, ארה"ב וצרפת. בשנת 1997 קיבל ארגון יוצאי מרכז אירופה מעמד ישיר בועידת התביעות (מבחינה פורמאלית הארגון מיוצג בוועידה באמצעות 'מועצת היהודים מגרמניה'- Council of German Jews). במשך כל התקופה מקיים ארגון יוצאי מרכז אירופה קשר הדוק עם הנהלת וועידת התביעות עם "הועדה של יהודים יוצאי גרמניה" ואורו United Restitution Organization  בסיוע להחזר או קבלת פיצויים עבור נכסים אישיים וקהילתיים שנשדדו על ידי הנאצים. בנוסף, הארגון מגיש פניות לקבלת מענקים לסיוע במימון פרויקטים של הארגון שנועדו לרווחתם של הניצולים.  ביולי 2006 נבחר ראובן מרחב המשמש כיו"ר הנשיאות של הארגון לתפקיד יושב –ראש הוועד המנהל של וועדת התביעות.

שנות ה-2000 – יעדים חדשים

עם תחילתה של המאה ה-21 החליטו בני הדור השני- צאצאי הייקים שכבר נולדו ברובם בארץ – על יעד חדש: הדגשת מורשתה של העלייה החמישית, הייקית, המסורת התרבותית–חברתית של יהדות מרכז-אירופה, היא מסורת "יהדות אשכנז".  ארגון יוצאי מרכז- אירופה נטל עליו כמטרה מרכזית לפעול להנצחת מורשת יהדות מרכז אירופה והנחלתה לציבור בישראל.

חלוצי המחקר, השימור והנחלת המורשת של קהילות יוצאי מרכז אירופה הם חוקרי מכון ליאו-בק. בשנת 1955 הוחלט בארגון להקים  את "מכון ליאו-בק" לחקר המורשת היהודית בארצות דוברות גרמנית בעת החדשה. המכון הוקם לשם איסוף חומר היסטורי, חקירתו המדעית, והכנתו לפרסום עבור אנשי מדע והקהל הרחב כאחד. המטרה הייתה  ליצור המשכיות למחקרים ולתרבות היהודית שנקטעו בעקבות השואה. בין מייסדיו של המכון היו הפרופסורים  מרטין בובר וגרשום שלום, זיגפריד מוזס, ואחרים. מידי שנה המכון מוציא לאור מספר רב של ספרים וחיבורים מדעיים בתחומי חברה, התרבות, המדע והכלכלה. פרסומים אלה, כמו גם כנסים בין-לאומיים שנערכו בארצות שונות, הקנו למכון ליאו-בק שם עולמי בקרב המוסדות המדעיים. המכון בירושלים אחראי בין השאר על הוצאת ספרים ומונוגראפיות לקורא העברי, ופועל לעידוד חוקרים בישראל בעבודתם. אחת ממשימותיו המרכזיות של המכון הושלמה לפני מספר שנים בכתיבתם של ארבעה כרכים, העוסקים בתולדות יהודי גרמניה מאז המאה ה – 15.

1993-תערוכת הייקים

אירוע משמעותי ראשון התקיים באוקטובר 1993 בירושלים בהצגתה של תערוכה בנושא "היקים בעלייה החמישית", לציון 60 שנה לעלייתם וקליטתם של העולים מגרמניה, אוסטריה וצ'כוסלובקיה ותרומתם לבניין הארץ. התערוכה הוצגה במשך 3 שנים בארץ וב-21 ערים בכל רחבי גרמניה.

1998- עולים חדשים.

בשנת 1998 הוקמה מסגרת חדשה בארגון: 'נוע"ם' – ארגון לעולים מארצות דוברות גרמנית, במטרה לתת מענה לצרכיהם של צעירים הבאים היום מארצות דוברות גרמנית. הארגון מייעץ ומטפל  בכל נושאי הקליטה והעלייה, מרכז מידע לנושאי זכויות עולה, מייעוץ בנושאי לימודים ומסייע במציאת מקום עבודה לחברי הארגון. בנוסף, 'נוע"ם' מטפח ומקיים קשר קבוע עם קהילות יהודיות וארגוני נוער בגרמניה ואוסטריה.

2004 – הכנס הגדול במשכנות שאננים

במאי 2004 התקיים כנס בינלאומי עתיר משתתפים במשכנות שאננים בירושלים, בנושא "הייקים". במרכז הכנס עמדה תרומתם של יוצאי ארצות דוברות הגרמנית בבניין ופיתוח הארץ,  הכלכלה, המדע, התרבות, האומנות, החינוך, המשפט והתקשורת.במקביל לכנס המדעי התקיימו מופעי תרבות ותערוכות שעסקו בנושא. הכנס אורגן על-ידי המרכז לאתיקה ע"ש אדנאור וקרן ירושלים בשיתוף עם הארגון.

2004 – המוזיאון ליהדות דוברת גרמנית, מרכז מורשת הייקים בתפן

המוזיאון ליהדות דוברת גרמנית-מרכז מורשת הייקים – נוסד בראשיתו בידי ישראל שילוני ז"ל בבניין העירייה בשנת 1970. המוזיאון עבר לגן התעשייה בתפן ב 1991 .בשנת 2004 נחתם חוזה שותפות בין ארגון יוצאי מרכז אירופה לבין סטף ורטהיימר שבעקבותיו שודרג המוזיאון. בשנת 2005 נחנך המוזיאון מחדש. המוזיאון מציג בהרחבה את פועלם ותרומתם של הייקים בארץ ישראל בתחומים מרכזיים שונים ואת השפעתם של אנשי התרבות הגרמנית שעלו לארץ על עיצוב צביונה המערבי של מדינת ישראל. זאת תוך שילוב  סיפור עברה המפואר של יהדות מרכז אירופה בגרמניה אוסטריה וצ'כיה עד ימי מלחמת העולם השנייה.

2007/2006/2005 – אירוע רודף אירוע

בשנים 2005, 2006 ו-2007 קיים הארגון שורה של אירועים וכינוסים , כולם בנושא מורשת- הייקים ותרומתם להקמת המדינה ולחברה בישראל. בין האירועים הבולטים ניתן למנות את יום העיון שנערך בתפן על תרומת הרופאים שבאו מגרמניה ואוסטריה, את האירוע ב"צוותא" ת"א, בו סופר סיפור הייקים והתיאטרון העברי- המתח בראשית התפתחותו של התיאטרון העברי בין התפיסה המזרח-אירופית (הבימה והאוהל) לבין התפיסה המרכז-אירופית (הקאמרי) ; את ערב סיפורי הייקים (לאנגזם לאנגזם) בהפקת יוסי אלפי בתיאטרון גבעתיים;  ערב שהוקדש לפועלו של השופט חיים כהן; ואת שורת ההרצאות לפורום צאצאי הייקים במשכנות-שאננים בירושלים ועוד ועוד