הם לא היו אספסוף/מאת יוסף מאי

הם לא היו אספסוף/מאת יוסף מאי

העלייה הבלתי ליגלית 1940 מעפילי קלאדובו- שאבאץ'—דריאן II

לזיכרון שני חברי היקרים שנרצחו ביוגוסלביה בדרכם לישראל ב1941/1942
מרטין הירש  ופרידל אפל-פרייס

אני מתלבט בכתבי את המאמר הזה, מצד אחת אני נוגע פעם נוספת בפצעים שהיו צריכים להגליד לפני כ70 שנה, אך מצד שני לא הצלחתי לשכנע שפרשת קלאדובו-שאבאץ' היא מיוחדת ובין 6 מיליונים יש 1200 שגורלם מיוחד שנידונו פעמיים למוות, פעם על ידי הסוכנות ופעם על ידי הגרמנים.

לאור הזוועות תחת השלטון הנאצי ולאחר הגעת שתי אניות עם עולים טייגר היל  ב1.9.39 והילדה ב 12.1.40 שתיהן של המוסד לעליה בביצוע רות קליגר, ציפה הישוב היהודי בארץ, חרד להורים אחים ובנים שהיו ברייך או בארצות הכיבוש, ששנת 1940 תהיה שנה של עלייה מוגברת. אך המוסד לעליה לא הצליח לשלוח ב1940 אפילו אניה אחת לעומת יתר המוסדות שהושיטו  7 אניות.

רק המוסד לעליה היה כפוף להגנה וההגנה כפופה למחלקה המדינית של הסוכנות. כל החלטה של הסוכנות חייבה את המוסד לעליה. ובזמן שצרפת,הולנד, בלגיה,דנמרק ונורבגיה עוד היו חופשיות ואיטליה ניטרלית הוחלט בסוכנות להפסיק את העלייה הבלתי לגאלית.

במשך הזמן הופצה האגדה, שהעלייה הבלתי לגלית הופסקה בגלל כניסת איטליה למלחמה. בין יתר הטענות נגד עלייה זו  הייתה טענת אליעזר קפלן שעלייה זו מורידה את רמת החיים של היישוב.- האם מישהו  מנכבדים אלה חשב על רמת החיים של יהודי אירופה?

ועלי לצטט קטע מספר דרך בים לדליה עופר דף 47: "ניתן לומר שלא היה בכוחה של החלטה שלילית למנוע את בריחת היהודים מן השלטון הנאצי, כל עוד התאפשרה בריחתם. העולים היו מגיעים בכוחות עצמם או בעזרת התארגנות כלשהי. אולם גישה חיובית והחלטה לתמוך בעלייה ולארגנה הייתה עשויה להגדיל את מספר היוצאים.'

כמובן הבררה לצאת בכוחות עצמם לא הייתה למסכנים שחשבו שהמוסד לעליה יציל אותם. הםלא ידעו שהפקירו אותם.

ברור שלא הגיע שום דבר מהחלטת הסוכנות לעיתונות. פשוט לא הייתה עליה. בסוכנות היו בטוחים, שאנשי עליה ב במצב של חוסר אניות מוחלט לא ימצאו שום אנייה להסיע מעפילים.

ואז קרה הנס, נמצאה האנייה דריאן 2, שניתן לקנותה ושהוגדרה להביא את אנשי קלאדובו-שאבאץ' ארצה . האנייה נקנתה במאי 1940 .

חדשה זו אלצה את הסוכנות בפעם הראשונה לנקוט פעולה בעניין העלייה ופעולה זו למעשה חשפה את כל כורי העכביש שהיו טוויים לביטול עלייה ב.

תתארו לבם כוס זכוכית דקה, שהסוכנות הצליחה להכניס לתוכה את העלייה הבלתי לגלית, את האנייה דריאן ואת מעפילי קלאדובו-שאבאץ' ומפעילה לחץ מארבעה צדדים לשבור כוס זאת וכל מה שבתוכה.

 

  1. הלחץ של נשיא ההסתדרות הציונית חיים וייצמן, שטען שלמען העתיד צריך לוותר על ההווה. פרוש הדבר:אם אנחנו נפסיק את העלייה הבלתי חוקית, בסוף המלחמה ירשו האנגלים עלייה גדולה. וייצמן הביע את הסרביליות שלו כלפי אנגליה בשיחה עם שר החוץ, לורד האליפאקס, שבה היה מוכן לעשות את הכל למען אנגליה, אך אינו מבקש שום דבר לעמו.(שיחה ביום 6.9.39).(ארכיון רידינג אנגליה)

2 . הלחץ של ראש המחלקה המדינית, שונא העלייה בבלתי חוקית, משה שרת. וכך הוא כותב ביומנו המדיני 1940 דף 15 " ה'זאבים חידשו פעולתם וידם נטויה.הם העמיסו כ'ב מאות מפי הנהר(דנובה)על כלי שיט אחד,בהם עוור ופיסח  בכלל זה מושב –זקנים שלם, מתנת ק.ק.וינה האומללה ,לארץ ישראל, הג'וינט נתן כסף למשלוח זה,כי זעקת פליטי פי-הנהר הרעישה את אמריקה.האומנם ייגזר על משלוחים מנופים ומובחרים ויופקר השדה למעלי אספסוף."

תנועה עם מנהיגי חסרי לב כאלה לא צריך אויבים. המקורות שמשה שרת ציטט היו ללא בסיס כלשהו.טוב שהיה חוסר קשר בין שרת ובין אנשי ביתר, אחרת גם הם לא היו מגיעים ב1940.גם לא היה כל קשר בין ביתר ליהודי וינה וזאת בושתו של שרת, שקורה להם אספסוף.היו שם 1000 חלוצים יוצאי ההכשרות  החלוציות האחרונות של אוסטריה גרמניה דאנציג וצ'כיה והיה זה אדולף אייכמן שהכריח אותם לצרף אנשים מבוגרים. האם זה פסל את 1000 הלוצים שהאמינו בלב ונפש שיגיעו לעבודה חלוצית בארץ בעזרת המוסדות,שבגדו בהם.

3 . שקריו של דוד הכהן. עוד בחודש של קנית הדארין שלח דוד הכהן מטעם אנשי השיתוף עם הבריטים מטעם ההגנה , את יהודה ארזי, אף הוא מאנשי השיתוף ומקורב למחלקה המדינית של שרת, אל רות קליגר, נציגת המוסד לעליה ברומניה, כדי לרחרח סביב הדריאן ונודע לו שהאנייה נרכשה זה עתה,ועוברת שיפוץ כדי להעביר את אנשי קלאדובו-שאבאץ' לישראל.(המפלט האחרון דף 346 ) אין ספק שידע זה נודע לאדם ששלח אותו, זה לא מנע מדוד הכהן לגשת לגולומב, מפקד ההגנה  ולספר לו שדריאן נקנתה לפני שנה וחצי ומאז היא מונחת ללא מעשה בפיריאוס או בסולינה רומניה וצריך למכר אותה לאנגלים כדי לכסות חובות של המוסד לעליה .וכך הוחלט. אף אחד לא פקפק בסיפור של הכהן, אף אחד לא חשב, מה יעשה המוסד עם כסף ללא אנייה, כשהיה בלתי אפשר למצוא אנייה.

אלה הנקודות ששברו את הכוס הוירטואלית שציינתי ובתוכה: העליה הבלתי חוקית, האנייה דריאן ו1200איש של שיירת  קלאדובו-שאבאץ'.מה מנע עד עכשיו את מציאת האמת בקשר לטרגדיה והיא יראת הכבוד שבה אנו מתייחסים למייסדי המדינה ואביא דוגמה:

באחת השנים הגיש אלדד חרובי מקיבוץ אלונים עבודה לתואר לאוניברסיטה. עבודה זו לא מצאתי באינטרנט, אך מצאתי את התגובה הארסית של יפתח אופק .והוא מדבר על השיתוף עם מחל.הביון האנגלית "על הפירות שהופקו מן השיתוף: אמון ומימון פלוגות סיור שהיוו אחר כך את בסיס הפלמ"ח. וכן אמון וממון הקמת חיל קשר מהיסוד,   משלוח הצנחנים מעבר לקווי האויב-כל אלה ויותר היו פירות שיתוף הפעולה, אלא בשל החשאיות לא ניתן היה להתחלק במידע עם אנשי עליה ב' וכך יצא שפרשת האנייה דריאן II  סיכנה את המדיניות,שכאמור בדיעבד ניתן לומר לא הניבה את כל המצופה ממנה.

יש להוסיף שני דברים. אין כל קשר  בין יצירת הפלמח, הנוטרים, לצנחנים אל אירופה לבין אנשי השיתוף של 1940 ואניית דריאן לא סיכנה מעולם את שיתוף הפעולה. מחל.הביון הבריטית הימית לא התנגדה לעלייה ב. הביון לא היה כפוף לחוקי המנדט ובשלב מסויים היו מוכנים לעזר בעניין העלייה. דריאן סיכנה רק את סגירת גבולות הארץ מפני יהודי אירופה.

המשורר כתב: גם לזה שסגר את השער יום יבוא של נקם ושילם.והוא התכוון לאנגלים, אך האנגלים לא הצליחו לסגר את הדרך מאירופה הרמטית וזה מה ששרת עשה.

בפרשה זו לא מדובר על נקם. אבל לפחות מדינת ישראל הייתה צריכה לקבל את האחריות לעניין כה טראגי ואכזרי.וכאן השאלה: באיזו דרך נבחר: פולחן האישיות של וייצמן ושרת או האמת המרה, מה קרה כאן ואז עלינו לזכר את שיר ביאליק על דם הילדים.היו כאן עשרות ילדים שנהרגו צמודים לגוף אימותיהן .נבחר בפולחן האישיות או בנקמת דם ילד קטן לא ברא השטן .' אבותיהם ואימותיהם של ילדים אלה האמינו במוסדות היישוב, אך גם בילדים בגדו.

יהודים נהרגו על ידי אנטישמיים בכל הזמנים, אך לפחות נשאר הקבר שלידו היה אפשר להגיד קדיש. ואני מצטט את התחלת השיר 'ברוך ממגנצה' לטשרניחובסקי.

'פה הקברים, פה גם קברך- לפני שלושת ימים פה נאספו ויטמנו  כל זבחי הדמים.פה נקברת גם את ,יונתי.'

לנשים וילדים של אנשי קלאדובו אין קברים, גופותיהן נשרפו ועפרם נזרק

לנהר.אף ספר עברי אינו מתאר את סבלותיהם.כשפניתי ליד ושם לתרגם ספר הכולל את קורותיהן במחנה המוות תשובתם הראשונה הייתה, שמספיק ספר אחד על פרשת קלאדובו בעברית  ולמרות שמוסדות שונים הצטרפו לבקשתי ביניהם יושב ראש ' יד ושם', התשובה נשארה שלילית והפעם הפרו את הבטחתם, לציין את הנימוק האמיתי.

בקשתי היא שיפסיקו את סיפור האגדות ויכירו באמת בקשר למניעת עלייתם של אנשי קלאדובו ויהודים שרצו לברח מן הגהנום באירופה.כאן לא היתה שום דילמה למכר את 'דריאן II לבריטים.

היישוב לא ידע כמובן על ההחלטה הזדונית להפסיק עליה ב

אבל היו פעילי עליה ב, שכל חייהם היו הצלת יהודים מאירופה.איך להסביר להם, שעבודתם מיותרת ואיך להסביר לדורות הבאים, להיסטוריה?

באפריל 1981 כותבת ההוצאה של משרד הבטחון על אניית הצלה שנמכרה לבריטים. הנימוקים: כניסת איטליה למלחמה בניגוד לאמת וחיפוש אנייה למען פעולות שיתוף עם האנגלים ( גם נימוק זה מופרך, כפי שאסביר) והזרמת כסף למוסד לעליה. מה יעשה המוסד לעליה עם כסף, כשאין אנייה ועצם המכירה ניטרלה את רוח אנשיה.

ועכשיו לנושא, האם השיתוף עם הבריטים היה זקוק לאנייה.לפי אנשי השיתוף 'דריאן II ' הייתה מסוגלת להגיע למקום הצר ביתר בדנובה ולחבל באספקת הנפט מרומניה לגרמניה ולקצר את המלחמה בזמן רב.  המקום הצר ביותר היה שער הברזל, בשפך הדובה בין רומניה ויוגוסלביה.שאלה א: האם מישהו רצה לפגוע בשער הברזל ב1940 –שאלה 2: האם דאריאן היתה יכולה להגיע לשער הברזל?

הראשון שדרש את את סגירת הדנובה היה מפקד הצבא הצרפתית גנרל גאמלן ותוכננו פרטים מדוייקים  לבלם את דרך הנפט והדגן מרומניה לגרמניה-בתיק ונגר-(.תולדות הנפט הרומני כרך II ע,י ג.ה.בוצטו ). בהמשך מעירה  הסופרת שנפילת צרפת  והההתיעלות של אמצאי הנגד הגרמניים ופחד הרומנים בפני הגרמנים הביאו לגניזת התוכנית והתיק.

באביב 1940 השתנתה מדיניות אנגליה. הכוונה המקורית הייתה ליצור גוש בלקני נויטרלי הכולל רומניה, יוגוסלביה ובולגריה בתמיכת טורקיה הנויטרלית וזה אמר ויתור על כל פעולה בדנובה.

סו אונסלו,היסטוריונית ידועה, כותבת בז'ורנל של היסטוריה בינלאומית ב2005 ."הניגוד בין הביון הימי לשגרירות אנגליה בבלגרד פרץ באוגוסט 1940.תכניות הביון הימי לחסום את הדנובה נגנזו בקיץ זה בגלל מטרות של משרדים בריטיים אחרים"

אני מצרף מכתב של קול. הולנד המראה עד כמה חסימת הדנובה לא עמדה על הפרק."קיבלתי  כרגע מברק מבלגרד,שלפי המדיניות שלנו הם משתדלים לכוון את כל המסחר הימי היוגוסלבי מהים האדריאטי לנמלי הדנובה לכוון סלוניקי ומאמצים אלה יש להם הצלחה מסויימת המסתכמת בשיט מוגבר בדנובה.מציינים גם, שכל ניסיון לחסם את הדנובה עכשיו תהיה לו השפעה רעה על דעת הצבא היוגוסלבי, היות והם ירגישו, שהקשר האחרון שלהם לימים בפיקוח בנות הברית אבד."נשים לב לתאריך ונשים לב שבאותו החודש דריאן II  נמכרה לאנגלים למטרות  שלא היו מעשיות. באוגוסט 1940 היו נסיונות חבלה בנפט הרומני, רחוקים מן הדנובה ובזמן שדריאן II טיילה ללא מטרה בין אלכסנדריה לפיריאוס.

ועכשיו לשאלה השניה. האם דריאן II היתה מסוגלת להגיע לשער הברזל ושני מקורות לתשובה. האנציקלופדיה בריטניקה 1940 מציינת במפורש, שספינות בגודל ועומק זה לא היו יכולות להגיע.מעניינת ספרה של ברכה חבס, אשתו של דוד הכהן, שצידד בפעולות בדנובה.ברכה חבס כותבת  בדף 294 של ספרה: פורצי השערים: " לסוף הובהר כי מכוון דריאן היא אניית מים עמוקים לא תוכל להכנס לתוך הדנובה ולעבר את שער הברזל ועל כן לא תוכל להגיע לקלאדובו, מחוז חפצה.

רק בספטמבר 1940 אשרה בריטניה את רכישת הדריאן.(הארכיונים הבריטיים מס.153 ),את חדשי הביניים היה אפשר לנצל להצלת אנשי קלאדובו ולא נוצלו ואין להניח, שאנשי הביון הבריטי הם שהתנגדו. לאחר שהספינה ניתפסה בידי האנגלים היא נקבעה כספינת סיור בדודקנז ובים האגיאי (הארכיונים הבריטיים 5/458 HS ) למעשה היא הפכה לאניית משא..

ומובן שהיה נוח להטיל את אשמת כישלון הצלת אנשי קלאדובו  על מישהו אחר, ובמקרה זה על נשיא יהודי יוגוסלביה סימה שפיצר, שמאז נובמבר 1939 דאג לכל הצרכים של קבוצת המעפילים. אחרי אכזבות רבות של צפייה לאנייה שהבטיחו שתבוא ולא באה,אחרי טביעת 'סלבדור' והטבעת 'פאטריה' בנמל חיפה עם 270 קרבנות במקום שהיה צריך להיות הבטוח בותר, הוא החליט לא לסכן  את המעפילים  על ידי המכון לעלייה, שכבר לא האמין בו ולהשאיר אותם ביוגוסלביה.

והנה עדותו של יהודה בראגיסקי, מפעילי העלייה (ספרו" עם חותר אל חוף") : משיחתי הראשונה עם רות (קליגר) ,'הסתבר לי שהאינפורמציה שקיבלתי בארץ על המפעל שעמדנו לבצע (הצלת אנשי קלאדובו) הייתה בלתי ממצה. רות היתה מלאה טענות כרימון על הסחבת הרבה בעניין המצאת האנייה לפליטי קלאדובו.היא הבטיחה מכבר לסימה שפיצר,יו'ר ועד הקהילות ביוגוסלביה, על סמך הבטחות חוזרות ונישנות שניתנו לה על ידי המרכז בארץ, שהאנייה תגיע בזמן הקרוב ביותר. והנה מאז עברו כבר ימים רבים והאנייה טרם הגיעה.עתה, לאחר שכבר פעמים רבות לא עמדה בדיבורה, התחיל שפיצר לאבד את האמון בהבטחותיה. גם עוזריה של רות בטורקיה הביעו לפניי את מורת רוחם מהתנהגותו של המרכז בארץ המכשילה את ידידתם רות.

מעניין מה ששלושת גורמי האסון , וייצמן שרת והכהן כתבו על פרשת מכירת הדריאן.

וייצמן ושרת לא הזכירו בביוגרפיות שלהם את מכירת הדריאן, כאילו שזה עניין של יום-יום למכור אניית מעפילים לאנגלים.

דוד הכהן מדבר בהרחבה על השיתוף עם הבריטים.השיתוף התבטא בתכנון תכניות ואי-ביצוען. וזה מובן, כשאנשי השיתוף היהודיים הציעו הצעות דמיוניות למשל כיבוש העיר הרומנית קונסטנצה והטבעת אנייה רוסית המביאה נפט עבור הגרמנים והזיות דומות.

המבצע היחידי שבוצע ותועד גם בספרה של רות קליגר (המפלט האחרון דף 289) היא החבאת נשק ביערות רומניה עבור הבריטים שמעולם לא הגיעו לשם.

כדי להתגבר על הקושי בכתיבת ספרי אוטוביוגרפיה בספר של דוד הכהן 'עת לספר' אין מוקדם ואין מאוחר, אין תאריכים וזה נותן אפשרות מצויינת לספר דברים פעמיים או לספר, מה שלא קרה. ואתן דוגמאות

דף138 הוא מספר, שקיבל מן השגרירות האנגלית בבוקרשט  באמצאות חברת הספנות הבריטית בדנובה חינם ספינה להעלות יהודים. הכהן שכח, כמה נחקרה עלייה ב. וברור שזו בדיה.

דף 162 בזמן שדריאן נקנתה במאי 1940 ושופצה בנמל פיריאוס לקליטת אנשי קלאדובו, מסר דוד הכהן למפקד ההגנה, שהיא נמצאת כבר שנה וחצי בסולינה או פיריאוס והיא ללא כל שימוש וצריך למכרה.

דף 162 מקרה אחר(קנית הדריאן)" כמעט חיסל את כל השיתוף עם המחלקה המיוחדת." לפי ההסכם עם הביון הבריטי לא הייתה סיבה לחשש. ההסכם אמר שהביון הימי אינו כפוף לחוקי המנדט. הכהן לא חשש להסתבכות עם הבריטים אלא מהמשך עלייה ב.

דף 162 ד.הכהן אינו מזכיר את אנשי קלאדובו כלל ולא את דריאן עד בוא העולים שעלו איתה.הוא כנראה ידע, שפרק זה נעלם מארכיונים ביניהם הארכיון הציוני, ארכיון המכבי הצעיר והשומר הצעיר שבהם בשנת 1940 יש בשניהם  מכתבים מכל העולם, רק לא מאוסטריה, מרחב הדנובה היוגוסלבית והשיירה עצמה.

לפי הערה של דליה עופר בספרה "דרך בים" דף 101 מכחיש דוד הכהן  את העובדה שדריאן הגיעה לאלכסנדריה באוגוסט 1940 .וזה שקר. כנראה שבאלכסנדריה גילו האנגלים, שהאנייה איננה מתאימה לפעולה בדנובה.

ואחרי כל זה נוכל להחליט. או לקבל את האגדות, ששרת והכהן הכתיבו לנו או להכיר בזה, ששרת השמיץ אנשים טהורים וגרם למותם וכדי להשתמש בביטוי של דליה עופר שזכרונו של דוד הכהן בגד בו בנקודות חיוניות וגם הוא וגרם למות אנשי קלאדובו.

תגובה אחת ב“הם לא היו אספסוף/מאת יוסף מאי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *