המפעל לעזרה הדדית נפרד מרמב"ם 15

מעיה זילברבך

בכתבה הקודמת כתבתי לכם אודות חוג הנוער. ועכשיו  אני נזכרת בסיוע שכולנו – הורי ז"ל ואנוכי – זכינו לסיוע מן המדור של שלכם Solidaritätswerk  "" – המפעל לעזרה הדדית.

החל משנת 1938 בערך נכנסנו למצוקה כלכלית קשה ביותר .  הגענו לפת לחם תרתי משמע. אבי ז"ל ,שהיה רופא במקצועו נדבק מאחת המטופלות שלו במחלה מאד מדבקת , Scharlach (סקרלטינה)

כל הקליינטורה שלו נטשה אותו ולא חזרה אליו יותר – גם לא אחרי החלמתו. וכאמור הגענו לפת לחם. אז הורי פנו – בהנחיית אחותה של אמי – ל-"עזרה הדדית" שלכם. בעקבות כך הורי זכו לקבל – באמצעות המתווכת גב' פולאק- כל מיני מלאכות לביצוע בבית     . Heimarbeit

אמי קיבלה מלאכות תפירה עבור סלונים פרטיים לאופנה, – שהיו מקובלים אז – ומלאכות קליעת רצועות ארוכות  מחוטי רפיה.

ואבי עסק במלאכות עבור הצבא הבריטי -מעשיית רשתות "דייגים" ענקיים להסוואה של משאיות צבאיות – זה היה בתקופת מלחמת העולם השנייה –  וגם מלאכות של קליעה  מרצועות קנה-סוף שמהם הוא הוא היה צריך לתפור אחר-כך סוליות לסנדלי-ים. ועוד מלאכות כהנה וכהנה. ואני, שהייתי תופרת מתלמדת מתחילה , זכיתי במלגות ללימודי מקצועות האופנה – כגון: גזירה, ציור אופנה, עשיית פרחים מלאכותיים וכו'.זאת הייתה תקופת חיים קשה ביותר .

כיום אני אומרת 'תודה' בצורה של תרומה חודשית קבועה, למפעל לעזרה ההדדית שעזר לנו אז לשרוד כ-15 שנה של עוני ורעב .

ואפילו עוד היום אני אומרת "תודה"

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *