הסבתא שלי וה'קאפלמייסטר' אגון/ מאת ד"ר גבריאל אלכסנדר

הסבתא שלי וה'קאפלמייסטר' אגון/ מאת ד"ר גבריאל אלכסנדר

באחד האמשים, כפי שקישון המנוח נהג לפתוח חד-גדיא, עיינתי בביטאון Aktuell (גיליון יוני 2008) המגיע לבית הורי מברלין. Aktuell מוסר מידע בגרמנית וקצת באנגלית על התפתחות ברלין העכשווית ומשלב בין דפיו הצבעוניים
מאמרים על ההיסטוריה של העיר, בהקשר הכללי והיהודי. 

ממי הכישרון המוסיקלי, מאבא או מאימא???

השנה חוגגת "האופרה הקומית של ברלין" (Die Komische Oper Berlin) 60 שנים ליסודה. והנה אני קורא שם, כי עד תום מלחמת העולם השנייה שימש אולם האופרה את ה-  Metropol Theater אשר התמחה בהפקת אופרטות, מחזות-זמר וערבי בידור. סבתא (מצד האבא) הייתה  מספרת, כל פעם שאימא ביקשה להדגיש לפניה כי כישרונם המוסיקלי של צאצאיה בא להם ממשפחתה היא, שיש להעמיד דברים על דיוקם. גם במשפחתה היו  מוסיקאים דגולים. למשל בן הדוד אגון. אגון, כך אמרה סבתא, היה הקאפלמייסטר      (Kappelmeister – מנצח) של תזמורת בברלין. התייחסתי לעימותים משפחתיים אלה בסלחנות. וכי מה זה כבר משנה, אם בן-הדוד אגון מצד האבא הוא שהשפיע על סקרנותי המוסיקלית או דווקא הדודים מצד האימא אשר עשו קריירה באקדמיה למוסיקה בווינה עד לבואו של היטלר? ומה אם תורשה ראויה זאת באה משני הצדדים גם יחד? בקו הסיכום, על הקאפלמייסטר אגון לא ידעתי דבר, הוא נשאר מושג היתולי בשיחות המשפחה, ובאופן כללי העליתי במחשבותיי,  גם אם היו לאגון זה נטיות מוסיקליות, מי יודע אם המושג 'מנצח' היה ראוי לו.

אגון המנצח

כך, עד שעברתי על העיזבון של סבתא. שם מצאתי מכתב משנת 1946 מהדוד של הסבתא, המספר לה על קורות בני המשפחה בשנות המלחמה. בין היתר הזכיר הדוד את בן-הדוד אגון. כן אגון שרד את המלחמה ולא רק זאת, הוא החל בקריירה מחודשת בברלין אחר השחרור הסובייטי.  מכיוון שהיה במוצאו יהודי, לא עסקו שלטונות העיר בבדיקת עברו הנאצי. הרוסים מינו אותו, כך כתב הדוד לסבתא, למנצח הראשי ב Metropol Theater. באוקטובר 1945 עשו לו כבוד גדול. הוא ניצח  על הפקת האופרטה הראשונה בברלין המשוחררת  –  "פאגאניני" מאת פרנץ לאהר (Lehar). ואם לא די בכך, הרי יום הולדתו הששים של אגון נחוג באולם התיאטרון ברוב פאר והדר עם הפקת מיוחדת של האופרטה. ממכתב זה גם למדתי, ששמו המלא של אגון היה, אגון הרץ (Egon Herz) .

מתי בעצם נוסדה ברלין???

בשנת 1987 חגגה ברלין- הן המערבית והן המזרחית,הקומוניסטית – 750 שנה לייסודה. לא אהבתי את החגיגות הללו והתייחסתי לכל המיזם בחשדנות. מה יש להם לחגוג? מילא הגרמנים במערב אשר תמיד היו בעיני בלתי אמינים באשר להתנערותם, כבי
כול, מהעבר הנאצי. אך גם הקומוניסטים במזרח סברו פתאום שנפלה לידיהם סיבה למסיבה? בכלל אין מידע היסטורי מתי נוסדה ברלין ולמעשה כלל לא יתכן תאריך יסוד מדויק. ברלין הייתה במקורה אוסף של כפרי דייגים עלובים על שפת ביצות נהר ההאוול (Havel). בשנת 1937 המציאו השלטונות הנאציונל-סוציאליסטיים חג לבירת הרייך השלישי  –  700 שנה ליסוד ברלין. התירוץ לשמחה היווה מסמך משנת 1237 בו מוזכרת לראשונה, לא ברלין אלא דווקא קולן (Koelln) אחד ממושבות הדייגים אשר מאוחר יותר היוו את העיר ברלין. לצורך איסוף מקורות לעבודת הדוקטורט שלי על תולדות יהודי העיר, שהיתי בברלין בסתיו 1987. עבדתי בארכיון מדינת ברלין, ה- Landesarchiv Berlin. לרגל החגיגות הנזכרות לציון 750 שנה, יזמו עובדי הארכיון  תערוכה דוקומנטטיבית צנועה על קורות העיר אחר 1945. והנה באחד מארונות הזכוכית הוצגה שם תוכנית ערב הגאלה שהתקיים ב-21 באוקטובר 1945 לכבוד יום הולדתו הששים של הקאפלמייסטר אגון הרץ באולם ה- Metropol Theater בהפקה של האופרטה פאגאניני מאת לאהר.

אז היכן ניצח הדוד אגון?

טוב ויפה. ביקשתי סליחה מסבתא עליה השלום על כי לא לקחנו ברצינות את סיפורה. אבל, מה עלה בגורלו של אגון אחרי אותו ערב? ואיפה מצוי היה ה- Metropol Theater?  אומנם כן, במזרח-ברלין, ממש מול היציאה מתחנת הרכבת ברחוב פרידריך (Bahnhof Friedrichstrasse), בו פעל אחד ממעברי הגבול הידועים לשמצה בין שני חלקי העיר, התקיים באותם ימים מוסד תרבותי בשם Metropol Theater. אבל, המקום לא נראה "משהו", מה גם שלמדתי לדעת, כי בשנות העשרים "העליזות" שימש בניין זה את  ה- Admiral Palast אולם בידור רב-תכליתי. שאלתי יודעי דבר היכן פעל ה- Metropol Theater אחרי שחרור העיר? לא ידעו אבל ודאי לא ב- Admiral Palast שכן זה הועמד בשנת 1945 לרשות האופרה הממלכתית של מזרח גרמניה. אי לכך ובהתאם לזאת, כאשר קראתי באותו אמש את אשר קראתי ב- aktuell דמיינתי את אגון, הקאפלמייסטר, הבן-דוד של סבתא, שיש לו מעין צאצא בירושלים הבנויה, עומד באוקטובר 1945 על הדוכן, מרים את ידיו לנצח על הפתיחה ל"פאגאניני" מאת לאהר, כולו נרגש, על קיבה ריקה ומקרקרת, מוטרד ממחשבות על הבנקט בגמר הערב והזיכרונות מכל אשר עבר עליו מאז 1933, כאשר מאחוריו ישובה פמליית גנרלים של הצבא האדום המרעישים בשלל המדליות שלהם.  כל זאת  בברלין ההרוסה והקרה, באולם המפואר של ה- Metropol Theater היא ה- Komische Oper של היום, שצילום ממנו נכלל ב- aktuell. אבל לא. אולם זה לא היה בשימוש בשנת 1945. אכן "פאגאניני" היא האופרטה הראשונה אשר הוצגה ב- Metropol Theater אחרי המלחמה, כך נאמר ב'ויקיפדיה' באינטרנט (תוך שמושמט הפרט החשוב ביותר,  שעל ההפקה ניצח הקאפלמייסטר אגון הרץ). אבל, אגון עמד על דוכן המנצחים לא באולם המשמש היום את ה- Komische Oper  אלא באולם קול-נוע ב- Schoenhauser Alle אשר הוסב אז לשימוש ה- Metropol Theater. ומה קרה לאולם המקורי? על כך נכתב באתר אחר, של כתב-העת לתרבות  Die Fiebel, "במרץ 1945 [נאמר שם]  נהרס בניין ה- Metropol Theater, פרט לאולם המרכזי אשר נשמר, על ידי פצצות אשר הוטלו בהתקפות הטרור האנגלו-אמריקניות (der anglo-amerikanischen Terrorangriffe), אשר באופן ממוקד           (gezielt) כוונו נגד האוכלוסייה האזרחית, נגד אמהות, ילדים וגמלאים, כדי ליצור דמורליזציה בקרב הכוחות הנלחמים."  כך! הלאה לא קראתי ולא בקשתי לחקור בעזרתם של אלה. העיקר שהסיפור של סבתא על הדוד אגון התברר כאמיתי ולקוח מהמציאות. 

ד"ר גבריאל אלכסנדר, מנהל את מכון-קק"ל לתולדות הציונות בירושלים.

 

מתוך ה- MB יקינתון – ספטמבר 2008, ראש השנה תשס"ט, גיליון מס' 227

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *