הרברט בטלהיים / תועד על ידי יהודית זוסמן ורוני שרון

הרברט בטלהיים / תועד על ידי יהודית זוסמן ורוני שרון

נולדתי בווינה ב – 27.9.1921.   אמי הייתה לפני חתונתה זמרת אופרה, סטפני מבית פליישר. אבי, ריכרד, היה סוכן של בדים לבנים ולכלי מיטה. בגיל 5 התחלתי ללמוד כינור ובגיל 10 התקבלתי לאקדמיה הממלכתית למוזיקה. את כשרוני ירשתי מאמי. במקביל למדתי בבית ספר תיכון בגימנסיה. ב 1938 , עם כיבוש אוסטריה על ידי הנאצים, זרקו אותי מהאקדמיה והגימנסיה. אחי, המבוגר ממני ב-3 שנים, התקבל לטכניון, הוא דאג גם לקבל אותי ללא בגרות. קבלתי סרטיפיקט ועליתי ארצה במרץ 1939.

הורי עלו באופן בלתי לגאלי, באנייה "הילדה" והיו בעתלית. כשהוריי השתחררו, הפסקתי את לימודיי  והתחלתי לעבוד כדי לעזור לפרנסת המשפחה. התחלתי לעבוד בחברת אוטובוסים כמכונאי. הייתי שם שנתיים וגויסתי  לצבא הבריטי. עבדתי בהלחמה חשמלית  בסדנא צבאית, אחר כך הייתי אחראי לכל הציוד הכבד, של חיל ההנדסה הבריטי, בצפון הארץ .

ב 1947 התחתנתי עם מרים ברודינגר. בחתונתנו רקדו אנגלים ערבים ויהודים . גרנו ברחוב רענן. במלחמת השחרור, גויסתי ושמרתי על גשר רושמייה.  חיפה שוחררה ואני הייתי במשרד שחילק דירות של ערבים, שברחו, לעולים חדשים. הייתי אחר כך בהנדסה קרבית. אחרי המלחמה הייתי אחראי על ניקיון ואחזקה של בתי ספר וגני ילדים. אחרי כ 5 שנים עברתי להיות מנהל אדמיניסטרטיבי של בית ספר ליאו-בק בכרמל הצרפתי. לאחר פרישתי, בגיל 65 , הייתי יושב ראש ההנהלה וחבר מועצת המנהלים עד גיל 90. אשתי גם עבדה בבית ספר ליאו-בק והייתה אחראית על יחסי חוץ.  אני ואשתי נסענו לגרמניה המערבית והקמנו חוג, ידידי מרכז חינוך ליאו-בק, במסגרת החברה הנוצרית יהודית. עבור עבודתנו , לקרוב בין ישראל לגרמיה, קבלנו, אשתי ואני, אות הוקרה מנשיא גרמניה.

משנת 2006 עבדתי כעורך הראשי של  "קהילתון",  עיתון ארגון יוצאי מרכז אירופה, סניף חיפה. בשנת 2016 הוענק לי אות כבוד יקיר הארגון. 

אני הקמתי את התנועה ליהדות מתקדמת לישראל, ביחד עם הרב סמואלס, שהיה מנהל בית ספר ליאו-בק.  במשך כ 10 שנים, תיעדתי את הקורה בחיפה עבור עיתון גרמני, במגנצא מיינץ. נולדו לי שתי בנות, חמישה נכדים ושני נינים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *