חיה שפלן/מתוך: אינציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך 12, עמ' 4001 דוד תדהר, ספרית ראשונים, 1962

חיה שפלן/מתוך: אינציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך 12, עמ' 4001 דוד תדהר, ספרית ראשונים, 1962

מתוך: אינציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך 12, עמ' 4001

דוד תדהר, ספרית ראשונים, 1962

מקור מאת: האוניברסיטה של מישיגן

 

נולדה בשנת תרל"ט (16.3.1879) במיר, מחוז מינסקי רוסיה הלבנה.

לאביה בן-ציון מירנסקי (רופא כפרי בשרות הממשלה) ולאמה רבקה בת משה שפלן (חי 104 שנה, 1800-1904).

לרגל העברת אביה כל שנים מספר למקום אחר , נדדה חיה בילדותה עם המשפחה וגרו במיר, בביאלסק, בביאליסטוק, בגרדונב, בייקאטרינוטלאב ושוב במיר. בילדותה בביאלסק היה אחד מהחבריה הילד אברהם יצחק הכהן קוק.

בנערותה נפגש בחופש-קיץ אצל אביה בכפר אוקראיני עם מאקסיס גורקי, שעבד אותו זמן במאפיה וכבר יד לקרוא ולכתוב, אבל בשגיאות רבות.

למדה בבית ספר עממי ואח"כ בבית-ספר פרטי בייקאטרינוסלאב עד גיל 14-15, ובו בזמן עבדה בשעות אחה"צ אצל כובענית. עברה לביאליסטוק, עבדה כשוליה אצל עושה-בובות וקבלה שיעורים בספרות רוסית, ובת 17 פתחה חנות לכובעים במינסק.

ב-1900 נישאה לבנימין יהושע שפלן, קרוב רחוק מצד אמא, כורך-ספרים שכיר אז, ואחרי החתונה המשיכו שניהם בעבודה מקצועית, כל אחד בשלו כמקודם. מתוך להט ציוני החליט בעלה לעלות לארץ-ישראל בהקדם, וב-1901 הקדים לצאת לברלין ואחרי חדשים מספר היא עם בנם בכורם בן 8 החודשים אחריו. שם הניא אותם אחי בעלה, בעזרת סיפורי דכאון של חוזרים, והם נפתו והחליטו להישאר זמנית בברלין. פתחו בית-מלאכה לגזירת נייר ועבדו שניהם בשקידה ובתנאים קשים. העיסוק הוחרב גם למילוי סיגריות ואח"כ גם לעשיית קופסאות לסיגריות, והעסק הורחב מבית מלאכה זעיר, לגדול, המעסיק גם שכירים, ובמשך השנים לבית חרושת מיכאני, לקרטוגאז', לעסק מצליח ומשגשג. גם המשפחה גדלה ל-4 בנים.

בתור ציונים חינכו את בניהם בבית-ספר יהודיים, וגם בלמדם בבית-ספר תיכונים נתחנכו בבית לעברית ולציונות, ובעקבות הבן הבכור נכנסו כולם לתנועת הנוער הציוני "תכלת-לבן". בביתם בקרו אישים רבים מהצמרת הציונים, שרובם הכירו עוד מרוסיה והתמידו גם אח"כ בקשרי ידידות עמהם. וכשבא ביאליק לברלין ולא נמצא בית דפוס שידפיס את שיריו, קנה מר שפלן מכונה וציוד מתאים לאגף ההדפסה שבמפעלו, בו הדפיסו כרך אחד של שירי ביאליק. ובשנות מלחמה העולם עבדה מרת שפלן בהסתדרות הציונית ועזרה ביצירת גני-ילדים יהודיים ליתומי המלחמה ולילדי משפחות של חיילים הזקוקים לכך.

ב-1920 עלה לארץ בנם הבכור, וממחרת הפרעות שערכו אנטישמיים ברחובות היהודים במרכז ברלין, בראש השנה תרפ"ד (אמצע ספטמבר 1923), סגר מר שפלן את מפעלו לשם חיסולו ועליה לארץ-ישראל. נסע עם רעייתו לביקור בארץ וללימוד התנאים, חזרו ומכרו את הרכוש ובאביב 1924 עלו עם הבנים ועם מכונות המפעל. הקימו אותו מחדש בדירה שכורה בנוה צדק, ומרת שפלן למדה הנהלת חשבונות בעברית ונהלה את ספרי העסק. נאבקו קשה עם מצבים כלכלים קשים ביישוב, ובעלה נפל למשכב, ואחרי מחלה ממושכת נפטר בגיל 56.

היא המשיכה לעזור לבנים בניהול המפעל ובהקמת בניין עצמי בשבילו. נוסף לכך התחילה לעבוד ב"ויצו", ובגיל קשיש עברה לדירה ברמת-גן, הצטרפה לפעילות בארגון נשים ציוניות וכלליות, וכיום היא חברה ב"ויצו", בארגון נשים ליברליות ובמועדון הקשישים ברמת-גן במלאות לה 80 שנה כתבה והדפיסה בחוברת את זכרונותייה בשביל הבנים, הנכדים והנינים. בניה: אהרן, משה (מכס), אליעזר (ליאופולד), ראובן (רודי) ומשפחותיהם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *