יציאה לחופש מאת שולה דוד

יציאה לחופש מאת שולה דוד

פורסם בתאריך: 28-11-2017

מתוך "אניטון", ביטאון בית הורים ע"ש אניטה מילר – כהן, תשרי תשע"ח, ספטמבר 2017.

בימים הסוערים של חודש מרץ-אפריל 1933 הייתי בת שמונה ועד אז גרנו אבא, אימא, ושלוש אחיות, בדירה גדולה, 6 חדרים, עם ריהוט כבד ומכובד, ושעון אורלוגין שצלצל בכל חצי ושעה מלאה. אבא היה עורך דין, איש יפה תואר. אבא טוב ורציני אלינו הבנות, אך הרבה אני לא זוכרת, לא על דעותיו ולא על תכניות לעתיד. גדלנו בבית מסודר עם ילדות יפה. פתאום הכול השתנה. ההורים הסתודדו. מזוודה קטנה קטנה נארזה. אימא מאוד עצבנית, אבא שותק. כל זה קלטתי על אף גילי הצעיר ונשאר עצור בזיכרוני. רק לאחר שנים נודעו לי פרטים מפחידים, אחרי מותו של אבי, בזמן שהייתי כבר בוגרת. עם ישראל בעולם התמודד עם השמדה טוטלית. בדמיוני תיארתי לעצמי איך אבא הרגיש. לא איך הרגיש בזמן מאסרו, הרי זה קרה לא רק לו, אלא גם להרבה מחבריו. אני חשבתי על ה"חופש" אחרי המאסר המזוויע… יצאנו כולנו לחופש, עלינו תוך חודשים מעטים לישראל. על אף התנאים הקשים שהיו אז בארץ, הרגשנו חופשיים. אני יודעת שלא כל "חופש" מבטא אותו מושג… אבל לצאת לחופשי בימים ההם היה הנפלא מכל החופשים האחרים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *