ליל הבדולח: היסטוריה לאומית דרמטית ואיומה, אך גם משפחתית קרובה

ליל הבדולח: היסטוריה לאומית דרמטית ואיומה, אך גם משפחתית קרובה

פורסם בתאריך: 05-11-2018

מאת דרור סגל, מנהל ואוצר המוזיאון לארכיאולוגיה בגן השלושה, דור שני לניצולי שואה וחבר קיבוץ ניר דוד

על ליל הבדולח למדתי בשיעורי היסטוריה בתיכון. שמעתי עליו בבית, קראתי רבות ולאחר מכן למדתי גם באוניברסיטה. ללא ספק אחד האירועים הדרמטיים והנוראים, שהתרגשו ובאו על העם היהודי בעת החדשה. זהו אירוע מכונן שהשפיע רבות על תפישת המציאות המשתנה, בעיני היהודים שחיו באירופה. הוא מרמז גם על העתיד לבוא ועל אירועים קשים בהרבה שהתרגשו על יהודי אירופה. אבל ליל הבדולח הוא גם אירוע קרוב יותר ואישי, המתקשר לחלק ממשפחתי בדורות שהתגוררו במרכז אירופה, לפני המלחמה, בעיקר באוסטריה. רבים מבני משפחתי הענפה בווינה חוו והזדעזעו מהמאורעות הנוראיים, ראו והריחו את שריפת עשרות בתי הכנסת של הקהילה היהודית והבינו שהמציאות השתנתה באופן דרמטי. חלקם ברחו או נשלחו כנערים, לארץ ישראל, חלקם שרדו לאחר מכן את זוועות ותלאות המלחמה והשואה ואחוז ניכר בעיקר מהמבוגרים הושמדו בתאי הגזים או נרצחו במחנות. אמי נולדה ב1937 והייתה תינוקת באירועי ליל הבדולח. אולם היא שמעה והפנימה סיפורים מקרובים ששרדו, אותם סיפורים שהגיעו והוטמעו עמוקות גם בתודעה שלי כבן בכור לניצולת שואה שנולד כצבר במדינת ישראל. ברשימה זו אתמקד בשני סיפורים והקשרים נוגעים למשפחתי ולליל הבדולח.

אנשל (אשר) אברבוך (Anschel Auerbach)–היה סבא רבא של אימי מצד אימה רגינה. הוא היה יהודי ירא שמים שאף הוסמך לרבנות בבית המדרש לרבנים בגליציה. בליל הבדולח 9 לנובמבר 1938, צעד ברחוב בדרך לבית הכנסת. יהודי זקן לבוש כחרדי, כך שלא היה לו שום סיכוי להסוות או להצניע את יהדותו וגם לא יכולת לנוס על נפשו. הוא נתפס ברחוב על ידי חבורת נערים מהנוער ההיטלראי שהחל "לפרוח" באותן שנים ולהפגין נוכחותו ברחובות ובעצרות. הם היכו אותו מכות רצח והשליכו אותו ברחוב. הוא התבוסס בדמו כל הלילה ורק למחרת בבוקר מצאו אותו יהודים שהעזו לצאת עם אור היום לרחוב. הם הביאו אותו לביתו שם גסס עוד יומיים, ללא טיפול רפואי משמעותי ונפח את נשמתו. באופן אירוני, יתכן מאוד שהרצח המזוויע הזה חסך לסב הקשיש סבל רב שעמד להתרחש על יהודי וינה זמן קצר לאחר מכן. יהי זכרו ברוך!

לודוויג הנגר- לודוויג ברייר הוא סבי האהוב מצד אימי. איש מרשים ומיוחד שיצא לי להכיר תקופה קצרה בילדותי. למרות שלא דיברנו באותה שפה, תקשרנו היטב. לודוויג מוכר ונערץ בעיקר מסיפורי המלחמה ההיא שמסתובבים במשפחה גם בדור ילדי. רובם סופרו ונכתבו על ידי אימי תלמה, שמספרת אותם גם כיום לתלמידים ונכדים בכל המסגרות. לודוויג היה נגר מאוד מקצועי. הייתה לו נגריה מצליחה לפני המלחמה. עבודתו זכתה לצערו ובעיקר לשמחתו (בדיעבד), להכרה ולהערכה גם על ידי הקצינים הנאצים שפיקדו על אזור הבירה האוסטרית עם תחילת המלחמה. ההערכה המקצועית לה זכה, הצילה באופן מופלא את כל המשפחה. בזכות המקצוע ובזכות תושייתו של סבי, הם שרדו את המלחמה ונולדנו אנחנו. אולם זה סיפור נפרד להזדמנות אחרת.  בליל הבדולח עלו באש בתי כנסת רבים בווינה בירת אוסטריה. ביניהם היה גם בית כנסת יפה ומרשים שהשתייך לקהילת יהודים שהגיעו מהמזרח התיכון, בעיקר מתורכיה. ("der tuerkischeTempel"), הנמצא ברחוב: Tempelgasse.  פנים הבניין כולו חרב בשריפה, נותרו בעיקר הקירות. משפחת ברייר עברה במלחמה תלאות רבות ונשלחה למחנה ריכוז טרזיינשטט. לודוויג האב נשלח לעבודות כפייה עקב מקצועו ושרד בקושי. הם חזרו לווינה עם סיום המלחמה שבורים, מותשים אך ברי מזל באופן יחסי. מיד לאחר המלחמה קיבלו מכה נוספת, אשתו רגינה (סבתי), נפטרה, קרוב לוודאי מסיבוכים של מחלה שהחלה עוד בתת התנאים במחנה. לודוויג נותר לבדו עם שלושה ילדים קטנים בעיר הולדתו שהפנתה להם עורף וכתף קרה, בצורה כל כך אכזרית.  הקהילה היהודית השתדלה לעזור. כנגר הקהילה, הוצעה לו נגריה גדולה יחסית, במבנה בית הכנסת שנחרב בליל הבדולח והוא הפך אותו לנגרייה המחודשת שלו, שסייעה לו לפרנס את משפחתו לאחר שנותרו חסרי כל בסיום המלחמה. עבד בנגריה עד שנת 1956. לימים הושגה תרומה של נדבן יהודי תורכי, שאפשרה לשפץ את המבנה ולהחזיר אותו לייעודו המקורי כבית כנסת המשמש יהודים בתפילתם עד היום.

הכתבה פורסמה בגיליון 293 של יקינתון 

אנשל (אשר) אברבוך, סבא רבה של אימי, נרצח בליל הבדולח ברחוב

בית הכנסת היפה, ששימש את קהילת יוצאי תורכיה והמזרח התיכון, שהתגוררו בווינה לפני מלחמת העולם השנייה

חורבות בית הכנסת לאחר ליל הבדולח. נהרס ברובו בשרפה בנובמבר 1938

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *