משפחת וינברגר–וייסמן/דורה וינברגר

משפחת וינברגר–וייסמן/דורה וינברגר

ביום רביעי- 19 באוגוסט 2009 חגגו בצניעות את יום הולדתה ה- 103 של גב' פפי ויסמן בנוכחותן של שתי בנותיה, דורה והילדה, חתנה משה ובנוסף הצוות המסור של המחלקה הסיעודית של בית פנחס רוזן.

פפי נולדה ב-17.8.1906 בעיר קלן שבגרמניה.
הוריה היו שרה קנלר (נפטרה לפני מלחמת העולם השנייה בגרמניה)  ונחמיה וינברגר. נחמיה נולד בדינב שבפולין והיה נכדו של האדמו"ר המפורסם צבי אלימלך שפירא.
משפחתה של פפי היתה דתייה מאוד והיא היתה הצעירה מבין ששה הילדים. (בן אחד וחמש בנות).  פפי למדה בבית הספר המקומי וסיימה 10 שנות לימוד, דבר יוצא דופן בזמנים ההם לילדה יהודיה מבית דתי.

בתום לימודיה עבדה במשרד עורכי דין בתור מזכירה. עובדה זו היתה כבר אז חריגה לנערה מבית יהודי דתי  והצביעה על אופייה הפתוח והליברלי.  היא התעניינה בתיאטרון ובתרבות גרמנית. קראה ספרי קלאסיקה גרמנית ושלטה בכתיבה ובקריאה בצורה שוטפת ויוצאת דופן.
היא אהבה לטייל לאורך הריין, לשוט בסירות ולבלות בקרב חברותיה הרבות.

בשנת 1930 התחתנה פפי עם ישראל ויסמן והזוג הצעיר עבר לגור בעיר גלזנקירשן.Gelsenkirschen
הבת הבכורה דורה נולדה בשנת 1931.
עוד לפני עלייתו של היטלר לשלטון החליט בעלה ישראל לעזוב את גרמניה ולהשתקע בעיר מץ   METZ שבצרפת, שם חיה משפחת אחיו דוד.
בשנת 1934 נולד הבן, דניאל, אולם למרבה הצער נפטר בעודו תינוק.
בשנת 1935 נולדה הבת השנייה הילדה.

חיי המשפחה היו חיים מסורתיים, בורגנים. אך בשנת 1939 רוב היהודים של אזור אלזס לורן נאלצו לעזוב את האזור ועברו לדרום מערב צרפת.

עד לכיבוש הגרמני המשפחה חייה בצורה כמעט "נורמלית" הבנות הלכו לבית הספר צרפתי. אב המשפחה התפרנס ממסחר זעיר. כאשר המעצרים והמצודים על היהודים החלו, נאלצו כל היהודים לשאת את הטלאי הצהוב. כאשר החלו המעצרים רוב יהודים העיר נעצרו ונשלחו למחנות מעצר בצרפת.

המשפחה הצליחה לעבור בצורה אי לגילית לאזור החופשי.בעיירה LECTOURE
שם הוסתר הבעל ישראל בכנסייה על ידי כומר במשך שבוע ימים.( הכומר הוכר כחסר
אומות העולם POST MORTEM בשנת 2010)
לאחר שנתיים של תלאות ממקום למקום ובריחה מהמעצרים הצליחה כל המשפחה בספטמבר 1943 לעבור, שוב בצורה אי לגלית, לשוויץ.

החוק דאז היה שמשפחות עם ילדים מתחת לגיל שש יכולות להיכנס לשוויץ בתור פליטים.
הודות לזיוף גילה של הבת הילדה מ 1935 ל 1938 הצליחה המשפחה להימלט מציפורני הנאצים.
בשוויץ נכלאו ההורים במחנה פליטים. הבת הצעירה הילדה במחנה ילדים והבת הבכורה דורה הועברה למעון ילדים ב BEX- LES-BAINS בהנהלתו של ד"ר סימון אשר.
במחנה פליטים  MORGINS אב המשפחה עבד בעבודות שונות כמו סנדלרותת ופפי עבדה במכבסה או במטבח. כאשר היא עבדה במטבח נהגו האסירים לאומר : זו היתה ארוחה נהדרת בוודאי גב וייסמן בישלה היום". כי פפי, עם האמצעים הדלים ביותר שעמדו לרשות הפליטים, ידעה תמיד להכין ארוחות "גורמה" לתקופה ולמצב.
כאשר שאלו את פפי על התקופה דאז היא תמיד ענתה : "דאס ווארן שלימה צייטן". – אלו היו זמנים קשים!   למרות אמירה זו פפי היתה אישה אנרגטית, דינמית, ידעה להתגבר על מכשולים רבים גם בתקופה הקשה תחת שלטון הנאצים.

בתום המלחמה בשנת 1946 חזרה המשפחה לעיר מץ אך כעבור שנה ביוני 1947 אב המשפחה נפטר ממחלה קשה.
בשנת 1948 החליטה פפי עם שתי הבנות לעלות לפלסטינה. הן התגוררו בבני ברק, בעיר שאחותה מינה ואביה נחמיה וינברגר חיו. (אחותה מינה עם משפחתה עלתה ארצה בשנת 1936 ואביה הצליח לצאת מספונגין, מחנה מעבר בין גרמניה ופולין. במאמצים גדולים המשפחה הצליחה להוציא את הסבא נחמיה וינברגר מהמחנה והוא עלה ארצה לבני ברק בשנת 1939).

לאחר זמן קצר פתחה פפי חנות ללבני נשים, מקצוע שאותו למדה בשוויץ במחנה פליטים. אחרי המלחמה סיימה לימודים בפריז במסגרת "אורט".  פעם בשבוע היא נסעה ממץ לפריז נסיעה של שש שעות כדי ללמוד לתפור לבני נשים. במקצוע זה עסקה שנים רבות בהצלחה ובמיומנות רבה. היא הצליחה להפוך כל פיסת בד לוילון יפהפה או מפה רקומה ושקדה תמיד על אסטטיקה ותרבותיות למרות המצבים הקשים שליוו את חיי המשפחה.

במשך שנים רבות ניהלה את החנות, נישאה שנית אך התאלמנה שוב כעבור 15 שנה. פפי חיה לבדה בדירתה המבריקה והמטופחת בבני ברק. היא הרבתה ללכת להצגות וקונצרטים, קראה ספרים רבים, נסעה לטיולים ברחבי הארץ עם חברותיה למועדון הפנסיונרים  ואפילו שקדה על לימודי העברית.

בגיל 75 החליטה לסגור את העסק שלה והתנדבה לעבוד במתפרה של בית החולים תל השומר. עם האופי הייקי שלה היא לקחה מאוד ברצינות את עבודת ההתנדבות – תפירה ותיקונים של מצעים וכל שאר עבודות התפירה שהיו נחוצים לבית החולים. יותר מפעם אחת היא התלוננה שהעובדות בשכר מפטפטות ושותות תה בזמן עבודתם.
בגיל 93 היא התקשתה להמשיך להתגורר לבד בדירתה ונכנסה כדיירת עצמאית לבית הורים פנחס רוזן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *