סיפורים וזיכרונות מחיי / מאת גדי גיל

סיפורים וזיכרונות מחיי / מאת גדי גיל

הועתק ממכתבו של גדי                                                   

מבוא:

מסמך זה – או כל שם שיכונה – איננו קורות חיים. בכוונתי לספר בו על אירועים  שקרו במהלך חיי  והשפיעו עלי ועל אחרים. המקור הבלעדי  -כמעט – למסופר פה, הוא זיכרוני ואני תקווה שיעמוד במשימה. למרות שאתקדם -פחות או יותר- לפי התקדמות חיי עיקר הסיפורים יהיו על פי נושאים.אני תקווה שהקוראים ימצאו עניין במסופר ואולי גם קצת תובנות..

ההתחלה:

נולדתי לפני כ-73 שנים ב 25/7/1936 בקיבוץ גבעת חיים שבעמק חפר. שני הורי:  אמא – אדית פולק – גולדשלגר מדיני  ואבא – אוטו –נתן גולדשלגר גיל היו שניהם חברי הקיבוץ בשנות העשרים לחייהם.
לקיבוץ מלאו  רק 4 שנים בלבד והיה בהחלט מקום בחיתוליו – כמוני – ואני לא זוכר דבר מאז. נראה לי נכון במועד זה לספר על הורי:

אוטו  (נתן) גולדשלגר – גיל.   –  כתב: גדי גיל  בנו הבכור

אוטו נולד בוינה – אוסטריה – בממלכה האוסטרו – הונגרית ב-16.10.1911 כבן שלישי ואח לשתי תאומות גרטה והנזי.האב היה רוזנהק שנפטר שנתיים שלוש לאחר לידתו.
הסבתא נישאה מחדש לשלמה גולדשלגר שאימץ את שלושת הילדים ושמם שונה לגולדשלגר.
יש לזכור שבמועד קרוב למתואר לעי"ל פרצה מלחמת העולם הראשונה (1914) והשפעתה  על חיי המשפחה לא ידועים לי.

סביב גיל 6 חלה אבא בשיתוק ילדים, מחלה שהותירה אותו נכה בידו  השמאלית.  נכות שללא ספק השפיעה רבות על גיבוש אופיו ובהמשך על עקשנותו ושאיפתו להישגים והוכחת יכולת לעשות הכל על אף נכותו.(למשל הוא התעקש לעשות סקי בילדותו על אף נכותו).

בגיל הנעורים הצטרף אבא לתנועת הנוער היהודית ציונית של מרכז אירופה (הבלאו ווייס). הצטרפות זו – ביחד עם אחיותיו – הצילה את חיי המשפחה כולה והייתה ללא ספק  המהלך המשמעותי בחיי המשפחה כולה בעתיד.

אבא הצטרף בסוף בית הספר לקבוצת הכשרה חקלאית והבין שיש צורך בידיעת החקלאות בשביל להצליח בפלסטינה. הוא נשלח מטעם התנועה ללימודי  חקלאות בצ'כיה, משם הופנה ללימודים אקדמאיים וסיים אותם עם תואר אגרונום.
החלטה זו השפיעה רבות על חייו בהמשך.

בשנת 1932 עלה אבא לפלסטינה והצטרף לקבוצת קיבוץ ג של השומר הצעיר שבהמשך התפלגה , הקימה את קיבוץ מעברות ואת קיבוץ גבעת חיים.
אבא עלה לארץ  באותה שנה שעלו גם שתי אחיותיו. הן סיימו את לימודיהן: האחת דוקטור לרפואה כללית והשנייה ד"ר לפסיכולוגיה. הוריו סרבו לחשוב על הגירה לפלסטינה.

הקבוצה שהמתינה לקבלת משבצת להתיישבות בעמק חפר (שנקרא אז וואדי חאווארית בערבית) ישבה בחדרה ועסקה בעבודות מזדמנות.

בשנת 1932 בחודש יולי עלתה קבוצה של 10 אנשים להקים את הקיבוץ שלימים נקרא על שם חיים ארלוזורוב שנרצח בתל אביב . השם היה גבעת חיים – בעל משמעות כפולה- ובאמת הייתה גבעה בולטת בסביבה כאשר ממזרח היה קיבוץ עין החורש ורק רחוק במערב מעברות וכפר ויתקין. בין עשרת המייסדים היה גם אבא כשהוא בן 21 .

מצפון לקיבוץ היו שני כפרים ערבים – (חירבת מנשייה וזלפי) שבמהלך השנים היו יחסי שכנות סבירים בינם לקיבוץ וזו גם הייתה הפעם הראשונה של מפגש בין  אבא לערבים. חשוב לציין פה ששני הכפרים לא היו בעלי הקרקע אלא אריסים ,ושחלק עיקרי מהאדמות היו אדמות ביצה שהוצפו על ידי נחל אלכסנדר.
חנקין קנה עבור הקרן הקיימת את הקרקעות של עמק חפר שגבעת חיים היה אחד מנקודות הישוב ובהמשך הגדול שבהם.

כבר בתחילת הדרך היה ברור לחברים שניהול המשק צריך להיות בידי אבא עקב השכלתו החקלאית. כך הפך אבא למרכז המשק שהיה מבוסס על חקלאות בלבד.
בשנת 1935 התחתנו אבא ואימא – אדית פולק ילידת ברנו בצכיה – וב-1936 נולדתי אני.

אבא נשאר עקשן גדול – תכונה שליוותה אותו כל חייו – יש לי צילום שבו הוא הולך מאחורי מחרשה עם סוסים כאשר המושכות על צאורו וידו האחת מחזיקה במחרשה הגדולה.

בשנת 1939 –כבר לאחר סיפוח אוסטריה ע"י הנאצים – הצליח אבא בעזרת הקיבוץ להוציא את הוריו מווינה בסרטיפיקטים ובאוניה האחרונה שיצאה לארץ לפני תחילת המלחמה. זו הייתה הצלה ממש.

במסגרת פעילותו בניהול המשק התחיל אבא את  ענף גידול סוסים עבור חייל הספר של הבריטים. היה זה מראה מרהיב לראות עדר של מאות סוסים דוהר כל בוקר לשדות המרעה וחוזר בערב. זה היה ענף רווחי מאוד בראשית הקיבוץ.

בשנות מלחמת העולם יצא אבא מפעילות בקיבוץ לפעילות בהיקף הארצי ובהמשך העולמי. בתחילה הקים את חברת "הזרע" שייצרה בלעדית את הזרעים לחקלאות בארץ. בהמשך בשנת 1946 הצטרף למשלחת חקלאים בראשות חיים גבתי לארצות הברית לצורך לימוד כיצד לפתח את החקלאות בארץ. במסגרת סיור זה ביקרה המשלחת בפרויקט עמק טנסי שיזם הנשיא רוזבלט בשנות המשבר הגדול. שם פגש אבא את אחד המובילים של הפרויקט פרופסור לאודורמילקשהיה המומחה מספר אחד בעולם לשימור הקרקע . באופן בלתי ברור נוצר קשר אישי עמוק בין אבא לבינו וכך נכנס אבא לניהול שימור הקרקע בארץ והקים במשרד החקלאות (לאחר הקמת המדינה) את האגף לשימור הקרקע. כמו בנושאים אחרים נישבה אבא לנושא וראה בו חזות הכל להצלת קרקעות המדינה מסחף ודלדול. לאגף סופחו נושאים נוספים כמו המרעה בשטחי בור וראשות שמורות הטבע.

בסוף שנות בשלושים נפרדו אבא ואימא. כל אחד מהם הקים משפחה חדשה, אבא התחתן עם אסתר ונולדו להם שלושה בנים ואמא נישאה ליהושע ולהם נולדו תאומים ובן.

בשנת 1954 פנה דויד הכהן שהיה השגריר בבורמה לאבא שיבוא לבורמה לסייע למפות את יעוד הקרקעות לגידולים השונים על פי בקשתו של נשיא בורמה או-נו. על פי דרישתו של בן גוריון – ראש הממשלה –נדרשו כל נציגי המדינה היוצאים לחו"ל בשליחותה לעברת את שמם. שמו העברי של אבא היה מאז נתן גיל.

אבא שהה בבורמה כשנה וחצי כאשר לחצי שנה הצטרפו אליו אסתר והילדים, (חוץ ממני שכבר הייתי בצבא). ההצלחה בבורמה הייתה כנראה גדולה כיוון שפתחה בפני אבא את העולם.

במקביל הפך אגף שימור הקרקע והמרעה לאחד הגדולים במשרד החקלאות אבל זה כבר היה "קטן" על אבא. הוא התחיל לצאת למדינות שונות לייעוץ וניהול פרוייקטים.
בהתחלה במסגרת הסיוע לארצות חוץ – לבורמה –בשנית –  לקמבודיה וניגריה  ולאחר מכן כמומחה של ארגון המזון של האו"ם (FAO ). במסגרת זו  הוא נסע לפרו בדרום אמריקה לפיליפינים  במזרח אסיה ושוב לאפריקה – קניה – ליד אגם וויקטוריה,נסיעה זו היתה כבר במסגרת הפרוייקטים של הבנק העולמי.
תחומי ההתמחות התרחבו מאוד בפיליפינים הוא נקרא לפתור בעיות ניקוז חמורות על מנת להתגבר על מחלות הבילהרציה והקדחת. בקניה – לתת פתרון לפרנסת התושבים שהתבססה בתחילה על דייג באגם והיה צורך דחוף להכשיר קרקעות לגידולי מזון לאחר שדגי נסיכת הנילוס שהוכנסו לאגם הרסו את האיזון בו וקטעו את פרנסת התושבים.
בראשית שנות ה-60 נישא אבא בשלישית ללילי שהצטרפה לנסיעותיו מאז .

הפרוייקט הגדול והאחרון היה ניהול –עבור הבנק העולמי – מבצע אדיר לפי כל קנה מידה בדרום קוריאה.
המטרה הייתה להכשיר שטחי בור הרריים לגידולי אורז וירקות, ליצור טראסות ולהוביל מים, להקים סכרים ולאגום את מי  שיטפונות ולאפשר לאלפי פליטי מלחמת קוריאה להתפרנס.
אבא היה מנהל הפרוייקט שהשתתפו בו מומחים שונים מעשרות מדינות שלא להזכיר את אלפי הקוריאנים שעבדו בו.(אחד הדברים המיוחדים היה השימוש בפילים ליצירת הטראסות על המדרונות)

תעודות ההוקרה מכל המעורבים בפרוייקט שהוענקו לאבא בהשלמתו של הפרוייקט מביעות את ההערכה והתודות לעבודתו שנמשכה 5-6 שנים.

לסיכום עבודתו בFAO ובבנק העולמי התבקש אבא לכתוב מדריך לניהול פרוייקטים של שני הגופים הנ"ל – ספר מפורט שאין שני לו להנחיות לתהליכי הניהול וההבלה של פרוייקטים מורכבים – שמהווה עד היום את המדריך למנהל.

בשנת 1984 נפטר אבא והוא רק בן 73

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *