דר' ליאו אברבך (1892-1965)
ממרומי הקומה השישית בדירתו המטופחת ברמת גן נשקף מהחלונות נוף העיר רמת גן, שבה גדל שמואל הרי אברבך. יחד עם אשתו שרה הוא יושב ומגולל את סיפור חייו של אביו, דר' ליאו אברבך. כששמואל התנדב בזמנו לעבוד בארכיון של רמת גן בבית קריניצי הציעו לו לכתוב את סיפור חייו של אביו והרי הוא לפניכם:
דר' ליאו אברבך (אריה ראובן) נולד בוירצבורג שבגרמניה בשנת 1892. אביו ברנרד (ברוך) סוחר יין, היה חרדי אדוק מאוד עד כדי כך שנידה מהמשפחה את בתו, אחותם של ליאו ותיאו, אחרי שהתחתנה עם גוי. מאז איש לא שמע אודותיה. כול בני המשפחה קיבלו בלידתם שמות גרמניים וגם שמות יהודיים. שם אמם, אשתו של ברנרד אברבך, רוזה (שרה) לבית לוייב.
ליאו אברבך החליט ללמוד רפואה. את מסלול לימודיו החל במינכן, המשיך בוירצבורג וב1920 סיים בברלין התמחות בגניקולוגיה. ברלין האירה לו פנים ושם גם נשא לאישה את עדנה –יוכבד לבית פייגין. עדנה נולדה בשנת 1900בכפר קטן בשם לֶפֶל ליד סנט פטרבורג שברוסיה.
אחותה , אנייטה, גרה בריגה שבלטביה, אחיה מוריץ היגר לשבדיה, אחיה אברהם היגר לארצות הברית ואחיה גרישה נשאר ברוסיה. ב1917הגיעה עדנה לברלין לשם טיפול רפואי, שם פגשה את דר' אברבך וב1924 נישאו השניים. בברלין נפגשה עם זלמה וולוסוב שגם היא מוצאה מריגה. עד מהרה התיידדו האברבכים גם עם בעלה הרוקח, ידידות שהפכה לקשר אמיץ במשך כל ימי חייהם. לזוג אברבך נולדו בברלין שני בנים: גרהרד( יהושע) והרי (שמואל) שנקשרו גם הם לניורה וגרישה ילדי משפחת וולוסוב. אחרי שעלה לארץ ישראל פתח מר וולוסוב בית מרקחת ברחוב שיינקין בתל אביב ובנו, שלמד רוקחות, המשיך לקיימו במשך שנים רבות.
מעגל שנסגר: ניורה רנדל לבית וולוסוב גרה כיום ברמת גן באותו בניין שבו גרים שרה ושמואל אברבך. דר' אברבך התקדם בברלין מבחינה מקצועית ועבד כאסיסטנט עם פרופסורים ידועי שם: פרופ' שטרסמן ופרופ' האלואר ובהמשך הצטרף כשותף לדר' שרדר בבית חולים פרטי בברלין. הקריירה והמצב הכלכלי השביעו רצון והחיים התנהלו על מי מנוחות.
ב-1933, עם עליית היטלר לשלטון, החלו לנשב רוחות מאיימות. תחילה ברמזים ובהמשך באופן גלוי. שני הפרופסורים שעמם עבד נתנו לו להבין שעליו לעזוב. המורה של יהושע, שהיה אמנם נאצי, יעץ לליאו לקחת את משפחתו ולעזוב בטרם יהיה מאוחר. רוב הלקוחות של דר' אברבך נהגו לשלם לו ישירות. שמואל, הילד שהיה אז בן שש, זוכר שערב אחד התדפקו שני קציני A.S על דלת ביתם וביקשו לשלם לרופא המסור את חובם עבור הטיפול בנשותיהם. הם הבינו כבר
שדר' אברבך יאלץ לעזוב את גרמניה וגם יעצו לו לעשות זאת בהקדם. שמואל זוכר מילדותו מצעדי אבוקות של נאצים. חיילי S.A נהגו לצעוד בלילות ברחובות כשבידיהם אבוקות בוערות ולשיר שירים עם תכנים אנטישמיים. במיוחד זכור לו השיר שחיבר הורסט ווסל שהפך מאוחר יותר להמנון של חיילי האס.אס.
כשבני משפחת וולוסוב ניסו לשכנע את דר' אברבך לעלות אתם לארץ ישראל טרם גמלה ההחלטה בלבו לעזוב את גרמניה. כעבור כשנה הבין שאין לו ברירה. בתחילה שקל להגר להודו או לאמריקה אבל חוסר ידיעת השפה האנגלית גרמה לו לבחור בארץ ישראל. ב-1933 קיבל סרטיפיקט בשגרירות הבריטית בברלין ועלה לפלסטינה בגפו. הובטח לו שאת הסרטיפיקטים עבור אשתו ושני בניו יקבל בפלסטינה. בעת שדר' אברבך עלה לארץ ישראל אשתו ושני בניו עברו לגור בביתה של אנייטה, אחותה של עדנה, בריגה. שם חיכו לקבל את הסרטיפיקטים.
כשהגיע לארץ חידש דר' אברבך את הקשר עם משפחת וולוסוב וגר בביתם עד שהגיעה משפחתו. הליפט עם הרהיטים ויתר חפצי המשפחה הגיע יחד אתו והוצב בחצרם. (בסלון של שמואל ושרה אברבך נמצאים עד היום חלק מהרהיטים שהגיעו אז). הוא הופתע לטובה לגלות שבתל אביב לא גרים באוהלים ורמת החיים גבוהה מזו שדמיין לעצמו, כמו רבים מיהודי גרמניה. רק כעבור שנה, ב1934, הצליח דר' אברבך להשיג סרטיפיקטים לאשתו ולשני בניו. שמואל, שהיה אז בן שבע , זוכר עד היום את חווית הירידה מהאנייה "פולוניה" בנמל יפו.
זמן קצר אחרי שעלה לארץ החל דר' אברבך לעסוק בהקמת בית חולים פרטי ליולדות במושבה רמת גן, שהוקמה שלוש עשרה שנים קודם לכן. בכסף שהצליח להביא אתו, בעזרה כספית מגיסו מוריץ שחי בשבדיה, מחברים בשווייץ ומהלוואות מבנקים בפלסטינה הצליח לרכוש אדמה שעליה עמד להקים את בית החולים ליולדות. כשהגיעו אשתו והילדים הם גרו בתל אביב בדירה ששכר ברחוב הירקון, ובהמשך עברו ארבעתם לדירה שכורה אצל משפחת דגני ברחוב הרצל ברמת גן, שהיה באותם ימים רק שביל חול…
את בית החולים ליולדות תכנן האדריכל הרי לוריה בסגנון הבאוהאוס. דר' אברבך בחר לבנותו על גבעה יפה ומבודדת, מוקפת פרדסים, בשכונת גפן ברמת גן מערבית ל"כביש השחור", שנקרא אז בפי כול כביש פתח תקווה –תל אביב ( שמו הרשמי היה דרך פלומר). כדי לאפשר גישה נוחה נסלל כביש פרטי מבטון שחיבר את בית החולים עם דרך פלומר.
הבניין על שתי קומותיו הכיל עשרים מיטות ובו :חדרי לידה, שני חדרי ניתוח, שבעה חדרי אשפוז,חדר תינוקות, חדר לביצוע ברית מילה ועוד. במרתף התמקמו אנשי התחזוקה שפיקחו על הגנרטור לגיבוי הפסקות החשמל,על מערכת האוורור,על ההסקה המרכזית, על מערכת האיתות החשמלית ממיטת היולדות לתחנת האחיות ועוד ועוד. האוכל מהמטבח הועבר לחדרים באמצעות מעלית . היה זה בית חולים מתקדם וחדיש בהתאם לאותה תקופה.
משנת 1935עד שנת1947 נולדו בבית היולדות כעשרת אלפים תינוקות. שרה אברבך ,רעייתו של שמואל, שמשפחתה גרה אז בהרצליה, מספרת ששני אחיה נולדו שם שנים רבות לפני שידעה שתינשא לשמואל אחד מבניו של המייסד, דר' ליאו אברבך…מה שמעיד שהיולדות הגיעו לבית החולים לא רק מרמת גן.
בבית החולים עבדו כעוזריו של דר' אברבך בתקופות שונות: דר' גרהרד רייפלד, דר' יעקובוביץ’ ודר' ושיץ. את שירותי הרנטגן סיפק דר' גרשום ( קורט) קירשמן. המיילדת הראשית מרים יצחקי שמשה גם אחות ראשית וניהלה את צוות בית החולים.
היולדות שיכלו להרשות לעצמן להישאר שמונה ימים ערכו את ברית המילה בבית החולים. כול יולדת יכלה להביא מוהל מטעמה אך רובן בחרו ברב המוהל הרמת-גני זוסיה הכהן אברמוביץ שלימים מל גם את ברוך, בנו של שמואל ונכדו הבכור של דר' אברבך.
מאז עלייתו התכתב דר' אברבך עם אחיו תיאו(ישראל), סוחר רהיטים מפרנקפורט, הוא הפציר בו לעלות לארץ כדי להציל את נפשו והציע לו לעזור בניהול בית החולים. ליאו השיג סרטיפיקט עבור אחיו וב1937 עלה תיאו לארץ ישראל. הוא מונה למנהל האדמיניסטרטיבי של בית החולים וגם מילא את מקום המזכירה שפוטרה. הוא אכן היה לעזר רב לאחיו. לימים נישא והקים משפחה בארץ .
ב-1936 פרץ המרד הערבי הגדול נגד הבריטים ובו זמנית "מאורעות 1939-1936 " נגד היישוב היהודי בארץ ישראל . מספר הפניות לאשפוז בבית החולים ליולדות, המבודד בין פרדסים, הלך והתמעט. כמו כן באותן שנים נחנך בית החולים בילינסון לשם הופנו היולדות חברות קופת החולים
של הסתדרות העובדים. עד לפרוץ המאורעות ,בנוסף לעבודתו בבית החולים ליולדות, טיפל דר' אברבך בקליניקה שלו לגניקולוגיה בדירה ששכר ברחוב שלום עליכם בתל אביב. הוא הגיע לשם יום יום אחר הצהריים במכוניתו הפרטית . שני חדרים בתוך אותה דירה השכיר למשפחתו של אורי זוהר. בפיליטון המפורסם, שבו הופיע אורי עם אריק איינשטיין, שמו של העולה ה"יקה" הוא פרופסור אברבוך הרואה את הנולד( רופא מיילד). בכך הנציח אורי זוהר את מי שהשכיר למשפחתו את החדרים…
עקב המאורעות ופתיחת בית החולים בילינסון התדרדר המצב הכלכלי של משפחת אברבך וכבר
לא היה אפשר לעמוד בתשלום השכירות בבית משפחת דגני. הם נאלצו לעבור לגור בבית היולדות. האב ישן במשרדו על שלוש כורסאות מחוברות מכוסות בסדין, האם בחדר הנהג שפוטר ושני הילדים באחד מחדרי האשפוז. גם תיאו, האח, התגורר שם. רק בשנת 1944 כשהמצב הכלכלי השתפר נסגר חלל הכניסה הפתוח בקומה הראשונה ונבנתה דירה שהוכשרה למגורי המשפחה. האילוץ הכלכלי גרם ליהושע ושמואל, ילדי משפחת אברבך, לחוות ילדות יוצאת דופן.
מספר שמואל :"עברנו לגור בבית החולים כשהייתי בכיתה ג'.כשהיינו חוזרים מבית הספר נהגנו לאכול ארוחת צהריים בחדר האוכל של הצוות שם האזנתי לשיחות של האחיות. הן דיברו בעיקר
על המחזרים שלהם ואני זוכר את כולן… מהשיחות המקצועיות שניהלו קלטתי שניתוח קיסרי הוא נדיר ומסוכן והתרשמתי מהרצינות הרבה שבה התייחסו לעניין. גם את הרופאים אני זוכר שהראשון ביניהם היה דר' גרהרד רייפלד, לימים איילון, כשהוא התגייס לצבא הבריטי החליף אותו דר' יעקובוביץ וכשזה עזב הגיע דר' ושיץ. כששיחקנו בחצר יכולנו לשמוע מהקומה השנייה את זעקות היולדות כל אחת בשפתה: רוסית, יידיש, גרמנית, עברית… "
שני הבנים לא הלכו בעקבות אביהם ולא המשיכו את מפעל חייו:
יהושע ז"ל (נפטר ב2009) למד משפטים והיה לשופט. אשתו תרזה לבית ויינברג, ילידת גרמניה (1927), נשלחה לאנגליה עם ה"קינדרטרסנפורט" וכך ניצלה מהשואה. לימים נישאה שם אך בעלה נפטר זמן קצר אחרי לידת בנם, דוד. תרזה האלמנה עלתה למדינת ישראל עם בנה הקטן ואחרי שפגשה את יהושע התחתנו השניים. נולד להם בן משותף, נועם, ויהושע אימץ רשמית את דוד. דוד עיברת את שם משפחתו לאבירם ונועם נושא את שם המשפחה אברבך.
שמואל למד פיזיקה ומתמטיקה. שנים רבות עבד בתה"ל (תכנון המים לישראל בע"מ) ונחשב למומחה בנושא מי תהום ובתור שכזה עבד וגר כמה שנים עם משפחתו בוונצואלה, באירן (בתקופת השאה, כמובן) ובאוסטרליה. כמו כן ייעץ בתחומו בארצות שונות כגון: נפאל, תאילנד, קפריסין ועוד. לשרה ולשמואל נולדו שני ילדים : ברוך הבכור (שנקרא על שם הסבא רבא), ואחותו דפנה.
"בתקופת המאבק נגד השלטון הבריטי בארץ ישראל הייתה רמת גן מרכז לפעילות מחתרתית של אצ"ל ולח"י. אנשי ההגנה הקימו עמדת שמירה במבנה בית החולים, שחלש על האזור, ובמרתפיו השתמשו להחבאת נשק ולאשפוז פצועי אצ"ל ולח"י שהיו מבוקשים ע"י השלטונות. אחרי הקמת המדינה הציבו יוצאי הארגונים האלה ליד בית החולים שלט שעליו נכתב:'בתקופת שלטון הבריטים אושפזו בבית החולים אנשי המחתרות שנפצעו בפעולות קרב נגד השלטון הזר. רבים מהפצועים חבים את חייהם לצוות הרופאים ועובדי בית החולים שטיפלו בהם במסירות, בחשאי ובתנאי לחץ" (מתוך הספר "בתי חולים פרטיים בארץ ישראל" מאת דר' אבישי גולץ שיצא בהוצאה פרטית). יאיר שטרן בנו של אברהם שטרן ("יאיר" מייסד הלח"י) נולד אף הוא בבית החולים ליולדות אברבך.
ב-1947, בגלל סיבות רפואיות ואחרות, מכר דר' אברבך את בית היולדות לקבוצת רופאים והמשיך לעבוד שם זמן מה גם לאחר מכירתו. המשפחה עברה לגור במקום אחר ברמת גן ודר' אברבך פתח קליניקה פרטית.
הרוכשים הרחיבו את המוסד והפכוהו לבית חולים כללי בשם "רמת מרפא". בית החולים עבר מיד ליד, לפעמים גם נסגר לזמן ממושך בגלל מחאות דיירי הבתים שנבנו סביבו. מאז 2005 המבנה שייך לחברת "אפריקה ישראל" שתכננה להרוס את הבניין ולבנות במקומו מגדל בן 42 קומות(!). בעקבות הגשת התוכניות פרץ מאבק ציבורי לשימור הבניין וביוני 2013 פסלה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה את התוכנית משיקולי שימור. מאז שנת 2004 הבניין עומד נטוש.
בתקופת המאבק לשימור הבניין, טלפנה יום אחד לשמואל אישה שהציגה את עצמה כגב' רביד. אחרי שיחה קצרה התברר שהיא בתו של דר' רייפלד שעבד בבית החולים ליולדות אברבך עם הקמתו. הם הכירו זה את זו בתקופת ילדותם ושוב נסגר מעגל…
דר' ליאו אברבך נפטר בשנת 1965 זמן רב לפני שהיה נאלץ לראות את מפעל חייו יורד לטמיון ונותר נטוש ושומם .עדנה אברבך ,רעייתו, נפטרה בשנת 1992 .
כמו רבים אחרים מקרב יהודי גרמניה לא יכול היה דר' אברבך לחזות את שואת יהודי אירופה. למרות שלא היה ממש ציוני בחר לעלות עם משפחתו לארץ ישראל וכך נצלו. הוא מעולם לא שב לבקר בגרמניה. כאן, בטרם קום המדינה, התמודד עם קשיים רבים שלא הרתיעו אותו מלהיחלץ למשימה חלוצית. בחריצות ובדייקנות, בדבקות במטרה, תוך כדי חיי צנע וצניעות, הקים והפעיל בית חולים ליולדות מתקדם לתפארת- שהיה לשם דבר.
יהי זכרו ברוך
