ספור חיי/ אילה לביא

ספור חיי/ אילה לביא

פורסם בתאריך: 11-02-2018

הנני  ילידת 1940  עת בעולם התחוללה מלחמה גדולה, ממנה הצליחו הורי להמנע בהיותם ערים למתרחש בארץ הולדתם  גרמניה.  הם באו לפלשתינה אשר נשלטה אז
על ידי הבריטים. הורי התאקלמו לאט בארץ אבי כפסיכיאטור מצא תעסוקה מתאימה.ואימי אשר מקצועה היה גננות ושתלנות היתה עקרת בית. בכל בית בו גרנו תמיד היתה גינה
יפה ופוריה. אני זוכרת כילדה את ליל ה 29.11.1947 בו התקבלה באו"ם  ההחלטה על חלוקת ארץ  ישראל.  ואת כל השמחה אשר גרמה לתושבי הארץ היהודים ב1951 רכשו הורי בית על חלקת אדמה בכפר אונו ועברנו לשם. גדלתי שם  הצטרפתי לראשונה לתנועת הנוער העובד אשר פעלה שם. בתנועה נפגשתי לראשונה עם כל רעיונות השוויון הקבוץ ועוד. גם הטיולים   להכרת הארץ דרך הרגליים היו חוויה מיוחדת בפרט זכור לי הטיול למצדה בכתה ח" .יומיים ברגל עם כל הציוד על הגב   ומשמעת מים.

הגיע זמן הגיוס לצבא. היות והייתי חברה בגרעין היה ברור שאתגייס לנח"ל: טירונות במחנה  80  ולאחריה  הכשרה  בקבוץ  גבע בעמק יזרעאל. התנסות בעבודה בקבוץ  על כל הכרוך בה.
עם סיום תקופת הצבא  עזבתי את הגרעין בהביני כי חיי קבוץ לא נועדו עבורי.

החלטה ללמוד באוניברסיטה. נרשמתי לעברית בירושלים שהיתה כמעט היחידה באותם ימים. ב1960  התחלתי ללמוד בעיר ומאז אני  גרה בירושלים.

ב1963 סיימתי לימודי  והתקבלתי לעבודתי הראשונה  בסניף ירושלים של ארגון עולי מרכז אירופה. ירושלים באותם ימים עיר קטנה על הגבול. בלוי שאהבתי היה ללכת לקונצרטים שהתקיימו בימקא.  בלוי נוסף היו מסיבות בליל שבת כל פעם בבית פרטי אחר. על המסיבו נודע תמיד מהחבורה שישבה בקפה אלסקה  ברחוב יפו.

את צבי הכרת באחת המסיבות הללו. הוא הזמין אותי לנסוע עמו בשבת לים. ומאז אנו ביחד. זה היה די כבוד להיות חברה של עיתונאי במעריב והיה לו גיפ דבר מיוחד באותם ימים.
עם צבי נסעתי גם לראשונה לחו"ל. באניה  לטורקיה.וזה היה טיול שלא אשכח . טורקיה ארץ מדהימה ומיוחדת באותם ימים.

צבי ואני נשאנו  במרס 1965 .רכשנו דירה על גג בית ברחוב הפלמ"ח. אני עברתי בינתיים לעבוד במוסד לבטוח לאומי כפקידת שקום.ובמשך הזמן התקדמתי לתפקיד פקידת שקום מחוזית לירושלים והדרום. בתקופה זו נולדו בנותינו. נגה  ב1969  וזהר  ב1971.

בתחילת 1972  הודיע לי צבי כי קבל מנוי להיות " סופר  מעריב בלונדון". עברנו כולנו ללונדון  שכרנו בית בשכונת גולדרס גרין על יד היהודים שגרו שם. בעת שהותנו בלונדון החלה מלחמת יום כפור.   צבי היה בשליחות בוינה ואני רואה בטלויזיה את מראות המלחמה בארץ וכמובן דאגתי מאד מה יהיה . לא הייתי רגילה להיות רחוקה מהארץ והמשפחה בזמן כזה. בעת שצפיתי בטלויזיה דפקו שכני היהודים  הדתיים בדלת והצטרפו אלי. מאז נקשרו עמם קשרי שכנות.

באוגוסט 1975 חזרנו לארץ. למזלנו בדיוק הסתיימה הבניה של הדירה אותה רכשנו בשכונת גבעת מרדכי. בה אנו גרים עד היום. במשך השנים חלו שינויים במשפחה. הורי נפרדו  אחותי ירדה לדרום אפריקה אבי נשא אשה  ונולד לו בן רמי עמו אנו בקשר.  אמא נשארה לבד ועברה לגור בתל-אביב סמוך למקום עבודתה.

אנו המשכנו בחיינו בירושלים. שנינו עבדנו והרבה. הילדות סודרו  במסגרות ועם שובן בצהריים הביתה  טופלו על ידי אשה . אני מצאתי עבודה במשרד הסעד  תפקיד סגנית מנהלת מחלקת הטפול במשפחה. במסגרת זוהיה עלי לנסוע בכל הארץ. שרדתי כשנתיים  ושיניתי .מצאתי משרת מדריך ראש צוות בלשכת צפון שרות הרווחה של עירית ירושלים. שם נתקלתי
מקרוב בחרדים הכרתי אותם  והעניין בהם נשאר. בעיריה עברתי גם כן מספר תפקידים:  בלשכת צפון קודמתי להיות סגנית מנהל הלשכה. משם עברתי לנהל את לשכת ארמון הנציב שהיתה שכונה חדשה לגמרי הרבה עולים מכל התפוצות. משם מינו אותי למנהלת המדור לזקן באגף הרווחה תפקיד בו שמשתי שנים רבות.  באותם זמנים לא היו כמעט שרותים לקשישים בעיר. אני התחלתי לפתח. עבדתי בעיריה  כ15 שנה ואז החלטתי לשנות. עזבתי כגמלאית צעירה והציעו לי תפקיד נהול העמותה לקשיש בי-ם. בשנים אלו היה ארגון "אשל" מיסוד הגוינט פעיל בפתוח שירותים לקשישים. חברתי אליהם  כל רעיון חדשני נתמך  והקרן לירושלים סייעה גם כן בגיוס תרומות. פתחנו מרכזי יום לקשישים תשושים ותשושי נפש. שכונות תומכות דיור מוגן למעוטי יכולת
ועוד. עבדתי רבות והיה לי ספוק רב. ב2007 החלטתי לפרוש לגמלאות. מאז פרשתי אני מתנדבת בארגון אות הכפרה והשלום  ארגון גרמני המביא כל שנה מתנדבים צעירים גרמנים העובדים כאן במוסדות רווחה. בארגון עולי מרכז אירופה. העמותת ה.ל.ל  ועד. יש לי זמן לנכדי ולמשפחתי ואני נהנית. ובסיוע תרומות שגוייסו על ידי הקרן לירושלים

אמה של אילה לביא, שושנה מאיר ואילה בת 3 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *