עו"ד יואל לוי/מאת דור לוי

עו"ד יואל לוי/מאת דור לוי

יואל נולד בקיץ 1938 בכפר סירקין, בנם הבכור של הרטה וארנו, זוג חלוצים,עולים מגרמניה, חקלאים אידאליסטים שראו בעבודת האדמה את הגשמתם האישית אך שאפו ל"משהו נוסף" עבור ילדיהם.

לאחר שירות צבאי יואל נרשם ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.

 

לכך קדמה פגישה אצל מי שהיה בעת ההיא היועץ המשפטי לממשלה. חיים כהן ז"ל אשר הקדיש שלוש שעות יקרות בלשכתו לבחור הצעיר והסקרן. מאז ועד מותו של השופט חיים כהן ז"ל נשמר הקשר המיוחד בין השניים.

 

את הסטאג' עשה מחצית בפרקליטות המדינה, בהנחייתם של גבריאל בך וגדעון חסיד ז"ל ומחצית אצל עו"ד יצחק אדרת ז"ל , שהיה גדול עוה"ד הפליליים באותה תקופה.

לפרנסתו עבד כאזרח עובד צה"ל בצנזורה לעיתונות ורדיו. הימים ימי משפט אייכמן, הוא נהג ללכת מדי יום לבית המשפט להאזין למהלכו  ולשמוע את העדויות וכך יצא שעבודתו והתמחותו הצטלבו באירוע הדרמטי שהשפעתו רק התחילה לחלחל לתודעתו של הפרקליט הצעיר.

 

יואל פתח את משרד עצמאי יום לאחר קבלת הרישיון בשנת 1964 ומאז, במשך 50 שנים הוא ניהל אותו במרץ ובהתלהבות שלא שכחה. בשנת 1998 הוא צירף את למרד את בנו הבכור דור לוי ומהר מאד העביר אליו את סמכויות הניהול והפך אותו לשותף. מתוך המשרד הקטן שגדל- צמחו כבר דורות מתמחים שהפכו למשפטנים שאת כולם הדביק יואל באהבת המקצוע ובאמונה בערכיו האוניברסאליים.

 

יואל התחיל את דרכו המקצועית כעו"ד פלילי, והפך לסנגורם של נערי חבורות רחוב אותם ייצג (בהתנדבות) בכל רחבי הארץ. הוא ראה בזאת שליחות חברתית ואפילו הצליח לגייס כמה שופטים לבוא עמו בערבים למקומות המפגש של החבורות.  כמי שהיה  בצבא מדריך גדנ"ע בישובי עולים האמין כי כדי לעשות עמם צדק, חשוב שהשופטים יכירו את עולמם ואפיוניהם של בני נער השוליים שהופיעו בפניהם כנאשמים. בפגישות ליליות אלה שוחחו השופטים עם הנערים בגובה העיניים ויואל ראה בכך גם פעילות חינוכית- מניעתית וגם הושטת יד תומכת ואכפתית. זה היה הפרק הראשון בעבודת "שכר מצווה" שרק תלך ותתרבה ברבות השנים.

 

בכל שנות עבודתו היה יואל דמות פעילה בלשכת עוה"ד, חבר בוועדות וגם סגן יו"ר ועד מחוז תל אביב. בו זמנית שימש גם בתפקידים שונים באגודות מקצועיות שונות כמו האגודה לרפואה ומשפט, עמותת  המשפטנים ישראל-גרמניה, אגודת ידידי אות הכפרה, ארגון עולי מרכז אירופה, עמותת טבקה, המרכז להעצמת האזרח ועוד ועוד.

 

במסגרת פעילותו זו תרם רבות לפיתוח קשרים הדוקים ביותר עם משפטנים גרמניים מן השורה ומצמרת עולם המשפט שם. רבים מהם היו בעבר הרחוק והקרוב מתמחים שעשו את חלק מתקופת התמחותם במשרדו ומהווים היום רשת ענפה של ידידי ישראל בגרמניה.

 

במקביל לימד יואל במשך שנים רבות באוניברסיטת ת"א ובאוניברסיטת בר-אילן קורסים העוסקים בהיבטים משפטיים של רפואה, פרסם מאמרים רבים בביטאונים עבריים ולועזיים והקדיש עצמו לחקר הרפואה בתקופת השואה .

 

הקשרים המקצועיים והחברתיים שביסס במהלך השנים עם עמיתים בגרמניה הובילו אותו להתמחות בתחום ספציפי ביותר הנוגע להשבת רכוש של יהודים שנגזל על ידי השלטון הנאצי בגרמניה.  מאז איחוד גרמניה ועד לפטירתו הוא עסק באיתור נכסי דלא ניידי, זכויות של קניין רוחני ועסקי והשבת יצירות אמנות למשפחות מכל העולם.

 

יואל אף יזם פרויקט להנצחת עוה"ד היהודים בגרמניה שרשיונם נשלל על ידי הנאצים. התערוכה שיזם בקשר לכך הוצגה בערים שונות בגרמניה, בישראל,בארגנטינה, בארה"ב ובקנדה.

יואל אף זכה להוביל מהלך מיוחד במינו: השבת תארים אקדמיים שנשללו ממשפטנים  יהודים על ידי אוניברסיטת לייפציג .עוד בטרם התמסדה נכונותם של עורכי דין להעניק שירותי חינם בהתנדבות, התנדב יואל לשמש אפוטרופוס למספר חסויים, ולטפל בענייניהם המשפטיים של נזקקים הנקרים על דרכו.

 

יואל היה ספורטאי ותמיד טען את המרץ הבלתי נלאה, ההשראה והרוח הטובה הוא חב לים: ב 45 השנים האחרונות לחייו הוא התייצב בכל יום, חורף וקיץ, לפנות בוקר בחוף בוגרשוב ושחה כשעה, לפני שיטבע בגלי הניירת במשרדו.

 

ליואל ולנורית אשתו ארבעה ילדים בוגרים ותשעה נכדים.

 

 

יהי זכרו ברוך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *