עוזר אברהם – סיפור חיים

עוזר אברהם – סיפור חיים

אברהם עוזר 1920-1997

אבינו היקר והאהוב, מר אברהם עוזר, נולד בוינה ב 1920, נצר למשפחת עוזר OSER שמקורה בניקולסבורג- מוראביה.
הנציג הבולט של המשפחה היה פרופסור לאופולד עוזר, LEOPOLD OSER 1839- 1910, שימש יועץ החצר לקייזר בנושאי הרפואה של הקהילה היהודית.

בקברו הנמצא ב Zentral Friedhof  בוינה רשומים תאריו: PROFESSOR, K.K. HOFRAT, PRAESIDENT,
Oester. Landesamtst Premarius und Director des Spitales der Wiener Israel Kultugemeindes. Des Med.
פרופסור לאפולד עוזר היה מרצה באוניברסיטה של וינה, מנהל בית חולים היהודי רוטשילד, כותב מאמרים וספרים. פיסלו עומד עד היום בחצר האניברסיטה של וינה. Osergasse בעיר וינה נקראת על שמו.

אבא, אברהם, קיבל את השכלתו הרחבה בגימנסיה של וינה. עם ספוח אוסטריה ב 1938 הועבר לביה"ס של היהודים ובהמשך נאלץ לעבוד ברחובות וינה תוך השפלה וביזוי.

בשלב זה הבין אבא שעתידו בעיר וינה- הסתיים. הוא הצטרף לרביזיוניסטים שעודדו הגירה לא"י. אבא יצא עם צעירים רבים אחרים ברכבת לכיוון איטליה שנודעה אח"כ –  Perl Transport  שנעצר סמוך לגבול איטליה ליד ארנולדשטיין-  ונמנעה חציית הגבול. הרכבת שהתה מספר שבועות והמארגן ד"ר פרל כמעט ושלח יד בנפשו בשל גודל האחריות. למרבה המזל, נמצא פתרון חוקי למעבר דרך נתיב הדנובה.
נוסעי הרכבת הוחזרו לוינה ומשם בכלי שיט שונים, בצפיפות הולכת וגוברת נערך מסע דרך נהר הדנובה לכיוון הים השחור ומשם דרך תורכיה לארץ ישראל באופן בלתי לגאלי (עליה ב).

בארץ, הוצב אבא בקריית עקרון לעבודה בפרדסים ובפעילות האצ"ל. בהמשך, התגייס אבא לצבא הבריטי, נישא ונולדה הבת הבכורה- חרותה.


במסגרת הבריגדה היהודית נלחם אבא בצפון אפריקה.  "אל עלמיין", "לוב", "טוברוק", "בנגזי" ועוד שמות ערים איטלקיות עד צפון איטליה, הושמעו לא אחת בביתנו.

בסיום המלחמה, חזר אבא עם הכוחות המנצחים כחייל הבריגדה היהודית לחפש את בני משפחתו בוינה. שם נודע לו על בני המשפחה שהתאבדו, נשלחו לריגה, הועברו למחנות ריכוז ונספו. על הפרק הוינאי שלו לא אהב אבא לספר.

עם שחרורו מהצבא הבריטי בשנת 1946 חזר לביתו בחיפה, שם ראה לראשונה את ביתו שנולדה,אשר פחדה מהאדם הזר הטוען שהוא אביה.

אבא התקבל לעבודה בבית חרושת "בלו בנד- תלמה" וכינויו היה "החייל מהמדבר הגדול". הוא החל בעבודתו כיצרן מוצרים ובהמשך איש פיתוח מוצרי החברה. תחילה יצר את המיונז: "אני הייתי רוחץ את הצנצנות, שובר את הביצים, סוחב תיבות שמן על הכתפיים, מייצר את המיונז, מוזג לצנצנות, שם בארגז, מדביק תוויות ולוקח את הסחורה". מאז הושק "המיונז של אבא" ב 1947 לא הוחלף הטעם.

אבא הפך להיות בעל הרעיונות ,המפתח והמרכיב של המוצרים ב 50 השנים הבאות.

אנו, שלוש בנותיו, חוינו את ההתלבטויות, הויכוחים, נסיונות השכנוע, עוגמת הנפש והשמחות על הולדת המוצרים והצלחתם.
אבא הרבה בנסיעות לאירופה לשם רכישת ציוד משוכלל עבור בצוע רעיונותיו. היו מקומות בהם חששו להכניסו מחשד של ריגול תעשייתי.

בהיותו בעל ראיה למרחק שהיטיב להכיר את טעם הציבור בארץ , תמך בהתלהבות בייצור חומוס, טחינה ופלאפל. ויכוח חריף ניטש  בין המנהלים הייקים – ארנסט והוגו טלטש  ובין אבא הייקה, מי יוכל להאמין שיצרנים ייקים ישווקו פלאפל חומוס ופלאפל, שהפכו להצלחה בארץ וגם בארצות כמו יפן, אמריקה, דרום אפריקה.

בהמשך הבין כי יש גם עתיד לייצור מזון לבעלי חיים ופיתח מוצרים בהתאם.

אבא היה אדם יוצא דופן ביצירתיות וברעיונות שלו בתחום המזון. הוא היה אדם שמח, חברותי, אהוב מאוד, תמיד חיוך עם בדיחה ועקיצה צינית (ייקית).
הכנסת האורחים שלו היתה מפורסמת. הבית היה פתוח לכל מי שהיה גם חבר של חבר.
הוא היה מכבד את אורחיו בארוחות בטוב טעם והארוחות כללו שניצל וינאי, עוגת
שטרודל ועוד ממטעמי המטבח הוינאי.
עם כל זאת, היה אדם צנוע, ישר ועניו, מעולם לא התגאה או התנשא.

אברהם עוזר היה איש העולם הרחב, אירופאי במנהגיו והשכלתו, חובב מוסיקה ונגן כינור החי בין ידידיו דוברי גרמנית ואנשי התרבות הגרמנית.
חסון ויפה תואר המקפיד על הופעתו בחליפה ועניבה, על סדר ונקיון, חריצות, התמדה, מסירות, יושר ועבודה קשה.
אשר היה נוסע במסגרת עבודתו לאירופה היינו אחוזות געגועים.
ממבחר מתנותיו בשובו קיבלנו שמלות מהאופנה שהכיר פעם- מבחר שמלות בדגמים הדומים לדירנדל האוסטרי…
דמותו של אבינו האהוב מלווה עד עצם היום הזה, אותנו- בנותיו, חתניו, נכדיו וניניו.
אבא מהווה עבורנו דוגמא, מופת וגאווה לכולנו שזכינו באבא כזה.

יהי זכרו ברוך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *