קהילת הייקים

על בוואריה ויהודיה / ד"ר האנס כריסטיאן שטיינמצר

ארגון יוצאי מרכז אירופה

במהלך הריסת בית בווירצבורג שבגרמניה נתגלו כ-1500 מצבות של בית קברות יהודי בן 850 שנה. המצבות מספרות את סיפור הדמים של קהילה מפוארת שנטבחה שוב ושוב עד השואה. לא הרחק משם נמצאה מצבה של גר צדק בשם אברהם בן אברהם פון מנשטיין. המשורר הירושלמי הנודע, יליד העיר ווירצבורג, יהודה עמיחי ז"ל, קיבל בעת ביקור בעיר הולדתו  רסיס מהמצבה העתיקה ובהשראתו של הרסיס כתב שיר שהפך לטקסט מכונן בתולדות הקשר בן מאות השנים, בין יהודים לבין גרמניה.

שם השיר: פצצת הזמן היהודית

על שולחני יש אבן שחרות עליה "אמן", שבר אחד / ניצול מאלפי ריבוא שברי מצבות שבורות / בבתי קברות יהודיים, ואני יודע שכל השברים האלה/ ממלאים עכשיו את פצצת הזמן היהודית הגדולה / עם שאר שברים ורסיסים, שברי לוחות הברית / ושברי מזבחות ושברי צלבים ומסמרי צליבה חלודים / עם שברי כלי בית וכלי קדש ושברי עצמות/ ונעליים ומשקפים ואיברים מלאכותיים ושניים תותבות / וקופסות פח ריקות של רעל משמיד. כל אלה / ממלאים את פצצת הזמן היהודית עד אחרית הימים–"

היכרות עם ישראלים מחיפה

לפני כעשר שנים, הייתה לאשתי רוזוויטה ולי הזדמנות להכיר ולהתיידד עם קבוצה של ישראלים, רובם מחיפה, ביניהם רעיה וד"ר ירמי טילינגר. טיילנו בישראל לחוד וגם יחד עם הקבוצה הזו. לפני כתשע שנים קיבלו חלק מחברי הקבוצה את הזמנתנו לבקר במינכן, בבוואריה הדרומית ובפרנקוניה תחתית, (באווריה הצפונית.) הסיור התמקד בעיקר בפרנקוניה תחתית, בסביבות העיר ווירצבורג אזור בו נולדנו וגדלנו רוזוויטה ואני. באזור קיימים עד היום שרידים רבים המעידים על נוכחות יהודית רצופה בו. רשומות היסטוריות מלמדות כי היו קהילות יהודיות רבות מאוד במרחב הכפרי של פרנקוניה תחתית. בשנות החמישים והשישים של המאה ה 20 היה פער ניכר בין נוכחותם הפיסית של השרידים הללו, בעיקר בתי קברות, לבין השתיקה הכללית סביבם. זה היה הגורם שהביא אותנו להתעניין בעברה היהודי של פרנקוניה. רעיה (טילינגר) ביקשה ממני לכתוב מאמר קצר על בתי הקברות הללו. נעתרתי לבקשתה למרות שבמקצועי אני כימאי ולא היסטוריון. הרשימה הזו עוסקת בנושא הנוכחות היהודית בפרנקוניה בהתבסס על קריאה ועל מחקר עצמאי.

יהדות פרנקוניה בימי הביניים

באווריה הצפונית, (פרנקוניה) מעולם לא השתייכה לאימפריה הרומית הקדושה, בשונה מבאווריה הדרומית ומאזור הריין. בתחילה היה האזור תחת שלטון הקלטים, אח"כ פלשו אליו שבטים גרמניים שונים. בסופו של דבר נשלטה על ידי הפרנקים ומכאן שמה. השליטים בני השושלות המרובינגית והקרולינגית ישבו בעיר המחוז וירצבורג ובה היה גם מושב הבישוף. במאה    ה-12 העניק פרידריך הראשון (ברברוסה) לבישוף מעמד של נסיך. הבישוף נשא בתוארו זה עד 1803. כך מן המאה ה12 ועד למאה ה19 היו הבישופים לנסיכים ושלטו בפועל באזור. בניגוד לערים המפורסמות לאורך הריין, מיינץ, וורמס, שפייר, קלן ורגנסבורג שלשפת הדנובה, בהן היו קהילות יהודיות  עתיקות שראשיתן כנראה עוד באימפריה הרומית, ראשיתה של הקהילה היהודית בווירצבורג כנראה בפליטים מן הפוגרום שנערך ביהודים בערים אלה בתקופת מסע הצלב הראשון (1095). קהילה זו בווירצבורג הושמדה בחלקה הגדול בפוגרום שנערך בה בעקבות מסע הצלב השני (1147).

קיים תיעוד שמי של 28 היהודים שנטבחו במסע הצלב הזה וכן סיפור מהלך המאורעות. על פי התיעוד הזה הכנסייה, הבישוף והקיסר ניסו לשווא להציל את הקורבנות מידי ההמון. בתום הפוגרום ציווה הבישוף על איסוף שרידי הנרצחים, טהרתם וקבורתם בגנו. זו היא הפעם הראשונה בה מתועדת נוכחות יהודית בווירצבורג. זו גם ראשיתו של בית קברות יהודי ענק של יהודי ווירצבורג וסביבתה. בית הקברות היה פעיל עד 1578. הקהילה התאוששה במהירות והפכה לאחת מן הקהילות הגדולות של יהדות אשכנז. רבים מבני הקהילה הגיעו למעמד חברתי גבוה. הותר ליהודים לעסוק במגוון מקצועות, להסדיר את ענייניהם המשפטיים בבתי המשפט המקומיים, לקנות ולמכור קרקע ולגור בקרב האוכלוסייה הנוצרית, אמנם בריכוז נפרד. תור הזהב של הקהילה היה במאה ה13. את הקהילה הוביל פרנס שכונה בפי הגויים: "הבישוף של היהודים." היו שני בתי כנסת, ישיבה, בית חולים ומלון. הרבנים המפורסמים היו: אלעזר בן משה ומנחם בן נסטרונאג'. נותר מתקופה זו גם כתב יד יקר ערך פירוש רש"י.  ב 1236 העביר הקיסר פרידריך השני את כול היהודים תחת חסותו. כך הפכו היהודים למשלמי מיסים לו וליורשיו. בתמורה הוענקו להם פריווילגיות מסוימות.

תרגמה מאנגלית רעיה טילינגר

התפרסם בקהילתון בעריכת מיכה לימור – כתב עת בהוצאת ארגון "פסגות הכרמל", חיפה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

סיפורים נוספים:

Search
Generic filters
דילוג לתוכן