פרד(פרדי) ווקס 1914-2012/מאת מיכה ווקס – סיפור חיים

פרד(פרדי) ווקס 1914-2012/מאת מיכה ווקס – סיפור חיים

נולד בברלין במאי 1914, כחודשיים לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה.
אביו השתתף כחייל לוחם בחזית בצבא הגרמני של הקיסר. סיים את לימודי התיכון- בגרות ב-1932, כאשר הנאצים היו כבר בשלטון והגבילו את כניסת היהודים לאוניברסיטאות.

ההורים ניספו בשואה.

הוא הצטרף לתנועה הציונית "החלוץ" (הבונים) והחל להשתלם ולעבוד במשרדי קונצרן שוקן במחלת הנה"ח ולוגיסטיקה בניהולו של זיגפריד מוזס .(רשת חנויות כלבו הראשונה בגרמניה בבעלות סבו של גרשון שוקן, המו"ל של עיתון "הארץ").

במסגרת "החלוץ" הצטרף לאחר שנתיים ל " קיבוץ הכשרה פוסטה  -גולוניץ" ביוגוסלביה, בקרבת זאגרב, בירת יוגוסלביה דאז. ההכשרה נועדה להכין את "העירוניים"  לחיי חקלאות ושיתוף לפני עלייתם לארץ ישראל. לאחר זמן מה שימש פרד כמזכיר של ההכשרה ושם גם הכיר את אדית, אשתו לימים.

אדית קיבלה סרטיפיקט (אישור עלייה) לפלשתינה משלטונות המנדט, לאחר שהוריה שילמו סכום לא מבוטל עבורו. ההורים של פרד ביקשו ממנו ללמוד מקצוע טרם עלייתו לפלשתינה וכך נרשם והתקבל לאוניברסיטה בפירנצה, באיטליה שהייתה ידועה בפקולטה לחקלאות שלה, תוך התמחות בפרדסנות והדרים.

לקראת תום השנה השנייה ללימודיו עלה מוסוליני לשלטון באיטליה וחבר להיטלר. הוא הורה להרחיק את היהודים מהאוניברסיטאות. כך מצא את עצמו פרד פעם נוספת מחוץ למסגרת.

תנועת החלוץ ביקשה ממנו לנסוע לאנגליה ולסייע שם בהכשרת הפליטים בנושאי חקלאות.

אחרי כשנה החלו ההפצצות של הגרמנים על לונדון ("הבליץ") ואז ראש ממשלת אנגליה, וינסטון צ'רצ'יל, הורה לכל הזרים באנגליה בעלי דרכון גרמני להתייצב, דבר שנגע גם לפרד. הכניסו את כולם למעצר במחנות, חלקם נשלח לקנדה ולאיים בתעלה ששימשו כבתי סוהר. קבוצה אחרת של כ-2000 איש (ביניהם פרד) הועלו על אניה בשם "דונרה" והובלו במסע שערך חודשיים דרך הים לאוסטרליה. בהפלגה התאכזרו אליהם וחלקם לא הגיעו ליעד. החבורה הזו תיקרא לימים "נערי דונרה" (DUNERA BOYS).

באוסטרליה נבנה במדבר מחנה עצורים שהתנהל כבית סוהר, אך ההנהגה של החבורה ארגנה את חיי היום-יום עם חוגים וסדנאות וגם למדו חקלאות ועברית. עם שחרורו מהמחנה (לאחר כשנתיים) החליטו מספר חברים לעלות לארץ ישראל (חלק גדול מהעצורים נשאר באוסטרליה או חזר לאנגליה).

באפריל 1942, ערב פסח, לאחר מסע תלאות ארוך מאוסטרליה דרך המזרח הרחוק, הגיעה לתעלת סואץ באנייה ומשם ברכבת דרך קנטרה ואל עריש לתחנת הרכבת בתל אביב, שם ציפתה לפרד חברתו אדית , ולאחר תקופה קצרה נישאו בקיבוץ שער הנגב (גדרה). פרד החליט שאינו מעוניין להיות חבר קיבוץ וכך עברו להתגורר בחיפה, שם החל לעבוד אצל ד"ר בלומנטל בבית החולים לחולי נפש ככוח עזר (1943). עבודתו הבאה הייתה אצל עמיל מכס בנמל חיפה, עד שהגיעה הקריאה של המוסדות בארץ להתנדב לצבא הבריטי שנלחם בגרמנים.

פרד התגייס לצי הבריטי נשלח לאלכסנדריה ולאחר תקופה קצרה התמנה למש"ק אפסנאות של הבסיס בחיפה.
עם תום המנדט ב-1948 כשהאנגלים עזבו את הארץ נמנה פרד עם הקצינים שהקימו את חיל הים הישראלי ושרת בו בתפקידי מטה שונים, בתחילה אפסנאות ולוגיסטיקה ואחר מכן בנושאי כוח אדם ,היה ראש מח"כא.

בשנת 1950 "שנת השלג הגדול" כאשר דוד בן גוריון הורה לצבא להתגייס לעזרת העולים החדשים שוכני המעברות מונה פרד מטעם מטה חיל הים לפקד על מבצע "מעברות". באותה עת שלג וסערות רוח וגשם גרמו לנזקים קשים, והצבא נקרא לסייע – שם המעברה "פרדיה" אשר הייתה ממוקמת במקום שכיום מצויים הישובים שפר ואמירים.

בשנת 1957 הרמטכ"ל דאז רב אלוף משה דיין החליט שהצבא הזדקן מדי ויש צורך להצעיר את הקצונה, וכך הוצע לוותיקים (מגיל 43) לצאת לפנסיה מוקדמת. פרד ניצל את ההזדמנות מתוך מחשבה שלמעשה הגיע לקצונה בחיל הים אך זאת לא הייתה משאת נפשו.  הוא החליט להשקיע את כל חסכונותיו וכספי הגמלאות ונסע עם המשפחה לשוויץ, ואחרי הפסקה של כ-20 שנה ישב שוב על ספסל הלימודים וסיים אחרי 6 שנים את הדוקטורט שלו בפסיכולוגיה באוניברסיטה של ציריך. הוא חזר ארצה ועבד עוד 30 שנה כפסיכולוג תוך התמחות בייעוץ חינוכי ומקצועי.

בשנת 1997 עבר לגור בדירה בבית ההורים "פסגת אחוזה" על הכרמל, השייך לארגון עולי מרכז אירופה ,
פרד היה פעיל שנים רבות בארגון עולי מרכז אירופה הן בסניף חיפה וגם כציר בארגון הארצי.
במשך תקופה ארוכה שמש עורך הירחון "היים אקספרס" העיתון של הבתים בחיפה – דו לשוני (עברית וגרמנית) פרש בגיל 95, עד לגיל 97 עדיין השתתף בישיבות המערכת .

במשך 20 שנה היה מבקר מדי שבוע ביום ג' בבית ההורים "ראשוני כרמל" ומשוחח ועוזר לאנשים שונים להתגבר על מועקות ומצוקות, מתוך ניסיונו הרב כפסיכולוג.

בין השאר היה גם חבר מסור בלשכת "הבונים החופשיים" והקפיד שנים רבות להיות נוכח בכל הפעילויות, גם בשנים האחרונות כשהליכתו הייתה מוגבלת .

ההורים של אדית, משפ' כהן, הצליחו לברוח מגרמניה דרך אוסטריה, עם הפרטיזנים לאיטליה. באיטליה השיגה אותם ידו של מוסוליני, והם נשלחו למחנה מעצר בפרמונטי, איטליה ומשם לבנגזי, לוב. לאחר סבל רב הגיעו לישראל. גרו בבתי "לדור" בקרית ביאליק.

אדית, אם המשפחה, שסיימה עוד בברלין את הסמינר לגננות, הגיעה לארץ בשנת 1935. הייתה חברת גרעיון "שער הנגב" שהיה ממוקם ליד גדרה. ועלה להכשרה בגליל העליון לקיבוץ כפר סאלד. כשפרד, אבי, הגיע ארצה ב -1942, הם התחתנו ועברו לחיפה, לכרמל. אמא הייתה " הגננת של כרמל מערבי".
ב – 1961 הוסמכה במכון לפסיכולוגיה שימושית ע"ש פסטלוצי בציריך, שוויץ, כפסיכולוגית ויחד עם אבא התמחו בנושא ייעוץ והכוונה מקצועית וחינוכית.

פרד נפטר בגיל 98 + , לפני שש שנים שכל את רעייתו אדית (92) לאחר הכירות בת 72 שנים . (64 שנות נשואים).
הותיר אחריו בן, 5 נכדים ו – 10 נינים.

להורי היו שני ילדים, אחותי אילנה ז"ל ואנוכי. אילנה נפטרה ב- 2008 ממחלת הסרטן בגיל 60. לאילנה שני ילדים, קרן ושי.
אני נשוי לרותי, בת לזוג הורים ייקים, משפ' לפבר שהיו חברי ארגון פעילים. גרו 12 שנה בבית ההורים ראשוני כרמל (מאפו). סבתא של רותי הייתה זמרת וסולנית במקהלה הפילהרמונית של ברלין!!!

לרותי ולי שלושה ילדים, סיגל אמיר ולירון, וששה נכדים. הבוגרת בת 18 והצעיר בן שנתיים.

נכתב ע"י מיכה ווקס

Micha.wachs@gmail.com

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *