צוללן ישראלי עם שורשים בסין / ישראל קרני (קרימצ'אנסקי)

צוללן ישראלי עם שורשים בסין / ישראל קרני (קרימצ'אנסקי)

פורסם בתאריך: 20-12-2017

ספרה של אמי "מסע חיי" אותו כתבה בערוב ימיה, עורר את סקרנותי לגבי שורשי משפחתי משפחת קרימצ'נסקי (לימים קרני). תחילתו של הספר היא תיאור המשפחה ברוסיה ומסעם הארוך, שהסתיים בסין. שתי משפחות הורי, קרימצ'נסקי ושניידר, עברו לסין בגלל הפוגרומים והמצב הבלתי-יציב בתקופת המהפכה ברוסיה. משפחתה של אמי, השניידרים, נדדה ולבסוף הגיעה לשנחאי. משפחת אבי, הקרימצ'נסקים, נדדה תחילה לחרבין, אחר-כך לטיינז'ין ובסוף לשנחאי. כילד חייתי אפוא בטיינז'ין ובשנחאי. מעולם לא ביקרתי בחרבין, שם החלה כאמור הסאגה הסינית של משפחת קרני. רק ב-2017 התאפשר לי מסע שורשים לחרבין כדי לבקר במקומות הקשורים לשורשיי משפחתי.

מצאתי את סבא בחרבין

הזמנו, חברי למסע ואני מלון באינטרנט, מישראל, בשם MODERN HOTEL, אותו בנה סוחר רוסי יהודי ב-1913 לאירועים רשמיים של הקהילה היהודית. לקחתי עמי צילום של אחד האירועים הללו, בה רואים בבירור את סבי. בכניסה למלון, בדרכי לדלפק הקבלה, ראיתי כוננית זכוכית גדולה ובה ספרים על אודות המורשת היהודית של העיר חרבין. בעוד חברי, יורם, נרשם בקבלה, בקשתי מהשוער להראות לי את הספר "יהודים בחרבין". דפדפתי בספר העבה, ומיד ראיתי בעמוד 30 תצלום של סבי עטוף בטלית. לצערי הרב, הכתובית לתמונה הייתה שגוייה. במקום יעקב קרימצ'נסקי, היה כתוב שם רבי אהרון מובשה שמולביץ' קיסליוב, סבו של אחד מחבריי מסין, שחי עכשיו בישראל. בידי עדיין התצלום המקורי, ומעניין לציין, שמצוין עליו גם שם הצלם: מר ליפשיץ מחרבין, אחד מראשוני צלמיי העיר. בעמוד 33 מצאתי עוד תצלום מ-1930, של מסיבת הפרידה למר סוסקין, שערכה במלון "חברת היהודים הדתיים של חרבין". סבי יושב שלישי בשורה הרביעית משמאל. התחלתי להתרגש, מצאתי עקבות משפחתי מלפני מאה שנים. הראיתי את התמונות הללו למנהל הקבלה וקמה מהומה גדולה.

כך הפכנו ל V.I.P.

מנהל הקבלה קרא מיד למנהלת התורנית (גברת מאוד נחמדה), שלאחר התייעצות קצרה, ברכה אותנו על בואנו למלון, וציינה, שארוחת הערב ב"חדר האוכל הרוסי הרשמי" תהיה על חשבון המלון. הוזמנו לשתות בירה חינם בפאב הסמוך ונשאלנו, מה תכניותינו לאחר- הצהרים. אמרנו, שאנחנו מתכוונים לבקר בבית הכנסת היהודי, שהפך למוזיאון המורשת היהודית. המנהלת העמידה לרשותנו מיד מכונית עם נהג, כדי לקחת אותנו לבית הכנסת, והורתה לו לחכות לנו, ולקחת אותנו אחר כך לכל מקום שנחפוץ. אחרי שהתמקמנו בחדרים, נסענו למוזיאון היהודי, שם עמדו שוב לנגד עיניי תצלומים של סבי. בעוד אנו מתהלכים בין המוצגים, עקבה אחרינו משפחה סינית מקנדה, שרצתה לשמוע הכל על אודות שורשינו. גם הם היו במקור מחרבין, ובאו לבקר ולראות חלק ממורשתם המשולבת במורשת של יהודי חרבין.

הטוב מכל התרבויות

כשחזרנו למלון, התרעננו והלכנו לאכול ב"חדר האוכל הרוסי הרשמי". בדרך, בעוברנו במסדרון רחב, חלפנו שוב על פני התצלום של סבי. זה היה כאילו אנו הולכים בעקבותיו. כשנכנסנו לחדר האוכל, ראינו רק סועדים סיניים. אנחנו היינו האירופאים היחידים שם, אבל המוסיקה הייתה רוסית והתפריט כלל רק מאכלים רוסיים. הרגשתי מאוד מוזר: להיות בסין, לשמוע מוסיקה רוסית, כאשר המלצרים והאורחים מדברים סינית, בעוד אנו אוכלים בורשט רוסי טעים ביותר, שהזכיר לי את תבשיליה של סבתי. זה משהו שלא יאמן, תערובת התרבויות הזאת בכפיפה אחת: סינית, רוסית, אנגלית, יהודית. הרגשתי, שהורי ספגו את הטוב ביותר מכל התרבויות הללו.

כך הפכתי ל"סלב" מקומי

למחרת בבוקר נשמעה נקישה על דלתי. בפתח עמדה עלמה צעירה (כיום כולם נראים לי צעירים) וצלם, ששאלו אותי בנימוס, אם אני מוכן שיראיינו אותי. הם היו צוות ממחלקת יחסי הציבור של המלון. התיישבנו במבואה הראשית של המלון לראיון. צולמו צילומים ונרשמו רשימות ולבסוף העניקו לי ספר שבחרתי: "המילון המרוכז של יהודי חרבין", בעטיפה מפלסטיק. אחרי שנפרדנו, חזרתי לחדרי, פתחתי את הספר באקראי ולהפתעתי, בדף שנפתח היה תצלום של סבי. הספר כולו היה בסינית. הסתכלתי במפתח התוכן ובו רשימת האנשים המוזכרים בספר. שם מצאתי שוב את שמותיהם של סבי, אבי ואמי, כתובים באנגלית, רוסית וסינית. נרגש מהתגלית, מיהרתי בחזרה למבואת המלון לחפש את גומלי חסדי כדי לספר להם על התגלית. למזלי, הם לא עזבו את מתחם המלון ותוך דקות ספורות עלה בידי להראות להם בספר את שמות בני משפחתי, יתרה מכך, כיצד נכתב השם "קרימצ'נסקי" בסינית. בעודנו מסתכלים בדפים הנוגעים למשפחתי, הצטרפה אלינו עלמה צעירה, שדיברה אתם בסינית מאוד מהר. הם פנו אליי ושאלו אותי, אם אני מוכן לעוד ראיון עם העלמה, שהייתה כתבת העיתון המקומי Modern Evening Times. הסכמתי להתראיין והופתעתי מכמות השאלות שלה. שתי שאלות עדיין נותרו בזיכרוני. הראשונה הייתה: מה דעתנו על חרבין ותושביה? על כך עניתי לה, שהעיר נראית לנו מאוד מיוחדת. האדריכלות הסינית/רוסית הקנתה לעיר אווירה מאוד מיוחדת. באשר לתושבים, אמרתי להם, שמעולם לא שכחנו את העזרה והסיוע שנתנו ליהודים בעת צרה. השאלה השנייה נגעה לי אישית. נשאלתי, איך הרגשתי במהלך הביקור בחרבין. כאן השתלטו עליי שורשיי. סיפרתי להם, שהרגשתי את נוכחותו של סבי, ובשכבי במיטה בחדרי השכור, משחזר את אירועי היום, הרגשתי את דמותו שומרת עלי. בתום הריאיון רצתה הכתבת להתלוות אלינו לסיור בעיר ולקניית מזכרות לנכדינו. היא הסיעה אותנו בעיר, עשתה אתנו קניות, הראתה לנו את הכנסייה הרוסית הגדולה והלכה אתנו לגדות הנהר סונגורי. נהנינו לראות גברים בגילנו מעיפים עפיפונים לאורך גדות הנהר. המשכנו לטייל במדרחוב המעניין מאוד, שם עדיין נושאות חנויות רבות שלטים ברוסית. מרוצה מאוד ואפוף ברוחות בני משפחתי, חזרתי לחדרי. למחרת המשכנו לשנחאי.

מאנגלית: מרים שטיין-גרוסמן

ישראל קרני (קרימצ'נסקי) עלה ארצה כנער צעיר עם משפחתו מסין, שירת כקצין צוללות בחיל הים וכיהן לאחר שנות שירותו כמנהל בכיר בחברת המלט "נשר".

התפרסם ב "קהילתון" בעריכת מיכה לימור – כתב עת בהוצאת ארגון "פסגות כרמל" חיפה. 

ישראל קרני

צילומו של הסבא שלי כפי שהוא מופיע עד היום במלון ובספר בחרבין

צילום מסיבת הפרידה מסוסקין באולם המלון בחרבין

אולם המוזיאון היהודי בחרבין

שני צוללנים ישראלים (חברי למסע יורם בר-ים ואני) במוזיאון היהודי בחרבין

הפכתי ל – V.I.P. בחרבין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *