ראיון עם מש' שומודי-אשל/תיעוד נעמי אגמון

ראיון עם מש' שומודי-אשל/תיעוד נעמי אגמון

נולד בבודפשט – הונגריה למשפחה יהודית במעמד בורגני. סיים בית ספר תיכון בבודפשט. התחתן ב 1937. הוא למד כלכלה בווינה ובג'נבה שבשוויצריה, קיבל תואר דוקטור בג'נבה.

עבד במקצוע שלו בחברה שיצרה חשמל בבודפשט במשך 15 שנה עד 1944.   אחרי הכיבוש הגרמני עזב את הונגריה ביוני 1944.   בהיותו ציוני, נכלל בקבוצת קסטנר. עלה עם הקבוצה יחד עם אשתו ובתו מרים, דרך "ברגן בלזן" ושוויצריה ב- 1945. הוא התחתן ב- 1937.

בארץ התקבל זמנית לקיבוץ מעברות. בינואר 1946 קיבל עבודה ככלכלן בחברת החשמל ועבד שם עד צאתו לגמלאות בשנת 1973.

היה אב משפחה נהדר, חברותי מאוד, היו לו חברים טובים וסביבו חברה מלוכדת גדולה. היה חבר ב"בני ברית". היה צייר חובב, פסל חובב, איש תרבות ובעל הומור.
קורות חיים של יהודית שומודי

 נולדתי בבודפשט שבהונגריה למשפחה יהודית, במעמד בורגני. סיימתי בי"ס תיכון, שלושה סמסטרים באוניברסיטה בכלכלה ובית ספר לגננות בהונגריה.

ב 1937 התחתנתי. עבדתי כגננת מתנדבת בגן ילדים של הקהילה היהודית בבודפשט, בשנים: 1942 – 1944.

היה לי גן ילדים פרטי בבית. בתי, שנקראה אז קטי, הייתה בין הילדים של גן זה. היא נולדה ב – 1938.

בינואר 1944, אחרי שהצבא הגרמני כבש את הונגריה – בחודש מרס 1944, נכללנו, קטי, בעלי ואני בקבוצת קסטנר ועלינו ארצה עם הקבוצה.

בארץ התקבלנו בקיבוץ מעברות . אחרי שבעלי קיבל עבודה בחברת החשמל, עברנו לגור בקרית חיים.   ב – 1947 עברנו לקרית ביאליק. באותה שנה נולדה בתי תמי.

עוד בקרית חיים פתחנו ספרית השאלה ואחר כך חנות לספרים, מכשירי כתיבה וצעצועים בקרית מוצקין. מ1952 עבדתי כעובדת מונעת בקרית ים, בקרית מוצקין ובעכו.   מ- 1955 עד 1957 עבדתי בתחנה לטיפול הילד של משרד הסעד. מ- 1957 עד צאתי לגמלאות ב- 1976, עבדתי בתחנה הפסיכולוגית של עליית הנוער. עד שנת 2000 עבדתי במועדונים שונים, כמתנדבת.     ב- 1971 ובמקביל סיימתיי תואר ראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה.

 

קורות חיים של מרים אשל לבית שומודי  

 נולדתי ב 1938 בבודפשט. הייתי שם עד 1944, חלק מהזמן תחת הכיבוש הנאצי. בשנת 1944 יצאתי עם הורי ברכבת קסטנר. ברכבת היו כ- 1800 איש – חברי תנועות נוער ומנהיגים ציוניים. הרכבת הגיעה לברגן-בלזן, שם שהינו כ חצי שנה ולאחר מכן הועברנו לשוויץ. בספטמבר 1945 עלינו ארצה.   הורי נקלטו בקיבוץ מעברות ואני נשלחתי לקיבוץ דן. (נאמר להורי שהם לא יוכלו לחנך כראוי ברוח התנועה). כעבור זמן מה הוחזרתי למעברות ועם סיום שנת הלימודים עברתי עם הורי לקריית חיים. למדתי שם בבית הספר היסודי ולאחר מכן בקרית מוצקין.   ב 1947 עברנו לקרית ביאליק. גרנו ברחוב אפרים עד מרץ 1948. אז נהרס הבית בפיצוץ שיירת הנשק הערבית. אמי, כשבזרועותיה אחותי התינוקת ואנוכי, הגענו למשפחת בריקנר. בהמשך שכרנו חדר אצל משפחת ממלוק. בתקופה זו, נפצע אבי מיריית צלף בדרכו לעבודה. החברת החשמל

אל משפחתנו הצטרף בן דודי אריה רביב שהגיע באותם ימים יחד עם קבוצת נוער עולה. הוא גר אצלנו עד גיוסו לצבא. הורי שכרו את הבית ברחוב חניתה ולאחר מכן קנו אותו.

בכיתה ה' עברתי לבית ספר ביאליק. בעצם כאן החלו חיי השגרה הדומים לחיי כל מי שגדל בתקופה זו בארץ. למדתי בביה"ס התיכון בק.מוצקין, הייתי פעילה ב"מחנות העולים". התגייסתי לצבא, שרתי בבקו"ם במדור סטטיסטיקה, ובד בבד למדתי בסמינר למורי צה"ל.

נישאתי ב 1959 למיכאל (מיקי) אשל. נולדו לנו שלושה ילדים: גלעד , חי בבנימינה, נשוי לטלי ואב ליערה, נעמי ואביגיל.   מאיה חיה במצפה עדי, נשואה למשה ברק בן הקריה, ואם לעדי, איילת עמית ואלון יובל ובת זוגו תמי חיים בתל אביב ולהם שתי בנות: עלמה וכרמל.

עבדתי שנים אחדות כמורה בחינוך המיוחד, מהן שלוש שנים בבית ספר "הבונים". יצאתי ללימודים באוניברסיטת חיפה, בה סיימתי תואר שני ושלישי ב 1991.

הייתי יועצת חינוכית באורט בקרית ביאליק, במשך כ 15 שנה. לאחר מכן עברתי למכללת גורדון כמדריכה פדגוגית, מרצה ויועצת חינוכית.

בשנת 2004, לאחר 24 שנות עבודה פרשתי לגמלאות.   עסקתי מספר שנים בהנחיית מסטרנטים ודוקטורנטים.

 

קורות חיים של (מיכאל) מיקי אשל

נולדתי בהדר הכרמל שבחיפה ב 1.6.1933, בן יחיד להורי: אלזה _לבית בוקסבאום) ופרידריך דוהן. אמי נולדה בחבל הסודטים בצ'כיה בשנת 1902 ואבי נולד בבראטיסלבה שבסלובקיה בשנת 1900. משפחת אבי עברה לווינה, סבי עסק במסחר ואבי למד בטכניון. לפני הלימודים טייל אבי באירופה ובעיקר בשוויץ. בהיותו בן 17,הוא גוייס לצבא, היה בקורס קצינים וכשסיים את הקורס הסתיימה גם המלחמה.

הורי היו ציונים כבר מגיל צעיר ועברו להכשרה חקלאית בהולנד, שם הכירו זה את זה ונישאו. ב 1929 הם עלו ארצה לקיבוץ חפצי-בה. כעבור זמן מה הם עזבו את הקיבוץ ועברו לחיפה. אבי פתח משרד אדריכלים. רוב העולים באותן השנים היו עולים מגרמניה , איתם מצא שפה משותפת וזכה להצלחה בעבודתו.

הייתה לנו דירה בת שלושה חדרים והיה בה גם טלפון.

בהיותי בן 3, הורי התגרשו.   אמי עבדה תחילה כעוזרת בית ומאוחר יותר פתחה מסעדה ביתית. בחיפה הלכתי לגן הילדים, בית הספר היסודי היה "בית חינוך לילדי עובדים". שם למדתי עד כתה ד'. בכתה ד' עברתי לבית ספר "גאולה". עם סיום לימודי בביה"ס העממי עברתי לבית ספר מקצועי "בסמת" שהיה בסמוך לטכניון. שם למדתי נגרות. במשך שנתיים הייתי חניך בנגרות.

עד גיל 17 הייתי חבר פעיל בתנועת "השומר הצעיר". לקראת הגיוס לצה"ל החלטתי שלא להצטרף לקיבוץ ועזבתי.

בגיל 18 התגייסתי לצבא, השרות לבנים היה אז שנתיים וחצי. אותן שרתי בבה"ד 3. תחילה עסקתי במכשירי קשר: הכנתי שולחנות חול ומודלים להדרכה.   כשהוכנס ה"עוזי", הכנו כתות מעץ.   בנוסף הכנו מטקות וחסקה לבילוי בזמן פנוי.  כשהשתחררתי מהצבא הייתה בארץ אבטלה ולא מצאתי עבודה קבועה, זמן קצר עבדתי ב"סולל בונה" . אחר כך מצאתי עבודה אצל קורט לפבר בבית התעשייה בחיפה. הוא היה עו"ד עוד בגרמניה . לאחר שנה אחת של עבודה במפעל, נכנסתי לשותפות. הייתי בן 22.   בשנת 1971 קורט לפבר פרש והמפעל עבר לרשותי.   העברתי אותו לאזור התעשייה בקרית ביאליק שם עבדתי עד צאתי לגמלאות.

בתקופת הגמלאות התנדבתי בביטוח לאומי, ב א.ש.ק ובקופת חולים.

ב 1958 הכרתי את מרים שומודי ונישאנו. נולדו לנו שלושה ילדים: גילי – 1960, מאיה – 1965, ויובל – 1972. כיום יש לנו 9 נכדים:

מגילי: יערה, נעמי ואביגיל.     מאיה: עדי, אילת, עמית ואלון   ויובל: עלמה וכרמל.

 

2 תגובות “ראיון עם מש' שומודי-אשל/תיעוד נעמי אגמון

  1. שלום

    ראיתי את הכתבה על המשפחה שלכם

    שמי יהודית אשל ( נישאתי בשנית) ולפני נישואי שם משפחתי היה שומודי ( אבי סיפר לי שזה שם של מחוז בהונגריה שאביו שינה בגלל המלחמה משוורצנפלד לשומודי)

    הורי ז"ל נולדו בהונגריה ועלו לארץ ב1938 לקיבוץ גבעת חיים לאחר כ4 שנים בערך הם עברו לגור בקריית חיים לאחר מכן לאילת

    הכל פה אמיתי ולכן מעניין אותי לדעת האם יש קירבה משפחתית בינינו?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *