רוחם של המייסדים עדיין שורה/מאת עופר קרן

רוחם של המייסדים עדיין שורה/מאת עופר קרן

ערב הפסח וההקבלה ליציאה מעבדות לחרות מלווה את שבי-ציון מרגע הופעת הניצוץ הראשון, שנים לפני העלייה לקרקע. מקימי הישוב השכילו למזלם הרב להבין, שאין ליהודים צעירים מה לחפש באירופה וחייבים לצאת משם ולהתחיל את הכול מחדש. לכאן הגיעו הורי ואני מלווה אפוא את שבי-ציון מיום הולדתי. הייתה זאת קהילה שיתופית שוויונית שהוקמה לפי תחושות הבטן של המייסדים. במבט לאחור מתברר  שהמייסדים הצליחו להתאים מבנה של קהילה שיתופית תוך התייחסות מדהימה צרכי הפרט.

נתחיל מבראשית

הקשר של מקימי הישוב לעבודת האדמה באירופה היה מקרי לגמרי.  לתלמידי בית-ספר נהוג להסביר שעבודת האדמה הייתה אבן היסוד הבסיסית ביותר של אנשי הבראשית. ההסבה המקצועית שבצעו המייסדים ממקצועות חופשיים לעבודת האדמה, תוך ירידה ברמת החיים לא מוכרת כלל בימינו. דומה הדבר לעזיבת סיר הבשר שהיה לאבותינו במצריים לטובת עתיד לא ברור. בסיפורי המקרא התחילו אבותינו גם כן את הכול מהתחלה, הקימו ישובים ולמדו לעבוד את האדמה. רק בשנים האחרונות הצלחנו להבין את נס היציאה מגרמניה. אנשי רכסינגן (עיירת המוצא של מקימי שבי-ציון בגרמניה) לא היו חקלאים בבסיסם. הרעיון של העלייה לארץ-ישראל התפתח בעקבות האקלים הפוליטי הבעייתי שפקד את היהודים בגרמניה, במהלך שנות השלושים. הם תכננו בקפדנות רבה, הייחודית כל כך לייקים, את היציאה המסודרת מגרמניה והעלייה לארץ. בשנת 1938 כאשר היציאה הייתה כמעט בלתי אפשרית היו בידם סרטיפיקטים כשרים (אשרות יציאה וכניסה לארץ-ישראל).

'יציאת מצרים' מאירופה

יציאת אירופה של מקימי שבי ציון דומה מאוד ליציאת מצריים. למקימי הישוב נוצר מצב ייחודי של חציית ים-סוף. מעין מסדרון חד-פעמי שאפשר לצאת מאירופה ולהגיע לארץ ישראל,לפני סגירת השערים באירופה על ידי הגרמנים, ובפלסטינה על ידי המנדט הבריטי. בערב פסח ניסיתי לדמיין את הצעירים היהודיים יושבים סביב שולחן הפסח בשנות השלושים באירופה. הצעירים הרגישו שהסביבה מתחילה להיות עוינת ליהודים [וצרו עלינו להשמידנו] ומצד שני בער בהם הרצון לעשות דברים חדשים ואחרים. לאחר החג הניעו הצעירים את התהליך והחליטו לעשות מעשה ולקיים הלכה למעשה את יציאת-אירופה.

מסוציאליזם לקפיטאליזם

שבי-ציון עלתה על הקרקע ימים אחדים לפני חג הפסח. הם הצליחו לשרוד עשר שנים לפני קום המדינה תחת שלטון בריטי, בלב אוכלוסיה ערבית שבחלק מהמקרים הייתה עוינת ותוקפנית. ראשוני המתיישבים הצליחו להגשים את חלומם ולפתח ישוב מבוסס, תוך שמירה על עקרונות שוויון וקהילה חמה ותומכת. עבודת האדמה  הייתה ערך עליון למתיישבים. הם בחנו כל פעולה לא רק בצורה כלכלית ולמדו, שמי שמחזיק באדמתו נשאר במקום מושבו. הם לא שכחו את הסיבה שבגללה עלו לארץ. הם  גם לא סלחו לשלטון הגרמני על הרס הקהילה והמשפחות המורחבות אותם השאירו אחריהם באירופה. המייסדים גילו יחס מיוחד לפליטי השואה וקיבלו אותם כשווי זכויות מלאים בקהילה. קהילה סוציאליסטית זו התאימה מאוד לתקומת המושב ולשנים הראשונות של המדינה. בשנים האחרונות התחלפה התפיסה הסוציאליסטית לשיטה הקפיטליסטית, המתקיימת בעולם המודרני.

 תמיד מקדימים שלום

נהוג לייחס לכל ארגון או קהילה חתימה גנטית ייחודית. כל מי שמצטרף כתושב לשבי-ציון מקבל על עצמו את החוקים והמנהגים הייחודיים של המקום. מנהגים אלו מייחדים את הישוב עד היום. אורח המגיע לביקור לא יכול להבחין במנהגים אלו והתושבים שנכלאו בקסמי המקום לא מסוגלים להבחין בייחודיות המנהגים. אם משווים את תושבי שבי-ציון לדיירי בתי-מגורים בעיר או לתושבי שכונה בפרבר כל שהוא, ניתן ליחד את המקום בכך שלתושבי שבי-ציון איכפת באמת אחד מהשני. כמו במשפחה, כאשר דורשים לשלומו של השכן שואלים מתוך דאגה כנה ולא רק מתוך נימוס. בשבי-ציון של המאה העשרים ואחת, עדיין ניתן למצוא עזרה הדדית שלא מתבטאת רק בכסף. אנשים מוכנים לתרום מזמנם ומרצם על מנת לעזור לשכן. התושבים נוהגים לברך אחד את השני בברכת שלום, ברכה המסמלת כל כך הרבה, מעבר לקריאת המפגשים הנהוגה בעולם המודרני.

ילדות קסומה

בשבי ציון אנשים "הולכים לים", הולכים ולא נוסעים, הים הנפרש לאורכו של כול הישוב ומשרה אווירה של רוגע. אורחים מצליחים להרגיש שקצב החיים בישוב איטי יותר מול הריצה המתמדת מסביב.
חברת הנוער הגדלה בישוב בריאה וחיובית. נהוג להגיד שילד הגדל בישוב כפרי מרוויח מספר שנות תום וילדות מעבר לנער הגדל בסביבה אורבאנית. השילוב של השקט הכללי והאווירה הייחודית מאפשר לנוער לחוות ילדות קסומה ומיוחדת. בן משק העובר בסמטאות הישוב מכיר כול בית וכול פינת-רחוב וכול אחד מאלה סיפור. הישוב הצליח במשך השנים להוריש לתושביו מצוות עשה ועל תעשה שהם הרבה מעבר למנהגים הנהוגים היום.

מה ירשנו מההורים

המייסדים הנחילו לנו את הצורך בעבודה משותפת. אנו מסבירים לילדים שהשלם הוא יותר מסכום הפרטים המרכיבים אותו. אדם ככל שיהיה חכם ומוכשר מאוד, לא יצליח ליזום ולהקים יש מאיין לבד. קהילה של אנשים התומכים אחד בשני מסוגלת לחולל את השינוי ולהגשים חזון של אנשים מוכשרים ומוצלחים. ירשנו את הכוח הרב שיש ליחס לאחיזה בקרקע. במידה והקהילה הייתה מחליטה לעלות לארץ עקב המצב באירופה,ולא הייתה מקימה ישוב חקלאי, אני מניח שאף אחד לא היה מוצא שריד אחד של אותו הניצוץ. ללא אחיזה בקרקע הייתה קבוצה בוודאי מתפזרת ומתפצלת לאחר מספר שנים. למדנו לתמוך בחלשים, גדולתה של חברה היא ביכולת לתמוך אחד בשני. כקהילה בוגרת ומבוססת הרגעים המאושרים ביותר הם אלו, בהם הצליחו התושבים להתעלות מעל צרות היום-יום ולתמוך בחלשים יותר. תמיכה זו נתנה לקהילה את החוזק הרוחני להמשיך הלאה. בתקופות הראשונות נהגו לקיים ישיבות לתוך הלילה. לכל תושב הייתה זכות הצבעה ללא קשר לתפקידו או למעמדו הכלכלי. היום הופכים השיקולים הכלכליים למכריעים. אנו תוהים האם נצליח לשמור בעתיד גם על ירושת הורינו בדבר משקלם החשוב של שיקולים רחבים וכוללים, שיקולים אנושיים ורוחניים.

עופר קרן (46) בן הדור השלישי לבני העלייה החמישית, יליד ותושב שבי-ציון, נשוי +3, עוסק בתחום ההתייעלות בצריכת אנרגיה.

 

מתוך ה- MB יקינתון – אפריל 2008, ניסן תשס"ח, גיליון מס' 224.

ביטאון ה-"MB יקינתון", בעריכת מיכה לימור, מופץ אחת ל 6 – 7 שבועות לחברים ולמנויים . לקבלת עותק לדוגמה הרשמו באמצעות "צור קשר" באתר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *