גרטרוד וולף / תיעוד: רותי קמחי

גרטרוד וולף / תיעוד: רותי קמחי

פורסם בתאריך: 23-04-2018

 שְׂטוֹלְפֶּרְשְׁטַיין ( stolpershtin) או "אבן נֶגֶף", הוא שמו של פרויקט הנצחה בערים שונות באירופה, שיצר האמן גוּנטֶר דֶמְנִיג. אבני הנגף של דמניג שקועות במדרכות בערים שונות ברחבי אירופה במטרה להזכיר לעוברים ושבים את קורבנות הנאצים.
 
תהליך היצירה
ארגונים שונים, בתי ספר ובני משפחותיהם של הקורבנות מחפשים מידע על הנספים בארכיונים שונים, בין השאר במרכז מידע של "יד ושם" בירושלים. לאחר איסוף המידע הדרוש מכין דמניג קוביית בטון בגודל של 10×10 ס"מ ומחבר אליה לוחית פליז, שעליה נחרטים הפרטים הבאים:
כאן גר; שם הנספה; שנת הלידה; מה עלה בגורלו; על פי רוב תאריך המוות או תאריך המשלוח למחנה ההשמדה.
לאחר מכן משולבת האבן במדרכה בפתח הבית שבו התגורר הנספה. על כל אבן רשום שם אחד.
הפרויקט ממומן בגרמניה מתרומות של גורמים עסקיים ופרטיים, וכן מהתרמות בבתי ספר וארגונים מקצועיים.
 
גונטר דמניג האמן
נולד בברלין בשנת 1947. בשנת 1969 למד עיצוב תעשייתי בברלין ולאחר מכן עסק במחקרים בחינוך לאמנות בבתי ספר. בשנת 1977 למד אמנות באוניברסיטת קאסל ולאחר מכן באוניברסיטת הומלבורג בברלין.
מאז 1981 היה אוצר תערוכות במוזאונים בכל ערי גרמניה, במוסקבה, בלנינגרד ועוד. קיבל פרסים רבים בערים שונות.
בשנת 1993 הניח אבני נגף ראשונות בעיר קלן, ומאז הצטרפו עיריות רבות בגרמניה לפרויקט וכן הניח אבנים גם בהונגריה, איטליה, הולנד, בלגיה ונורבגיה.
 
האמן גונטר דמניג מקדיש את חייו להנציח את קורבנות הנאצים. הוא מצטט את התלמוד באומרו: "אדם נשכח רק כאשר שמו נשכח". אבני הנגף לפני הבניינים מחזירים את זיכרון האדם שפעם גר שם. על כל אבן רשום כאן גר…אבן אחת, שם אחד, אדם אחד.
 
ביקרתי בברלין בשנת 2005, ראיתי את שלטי הפליז מול הכניסה לבתים וחשבתי שאוכל להנציח את סבתי טרודה וולף שגורשה מביתה בברלין לגטו ריגה ושם נספתה.
את כתובת ביתה ידעתי כי אימא שלי יהודית וולף גרה באותו בית. יש בידי פנקס חבר של אימא של תנועת החלוץ בברלין, ובפנקס רשומה הכתובת: רחוב ניבורג 76 ברלין. זאת הכתובת של הבית שבו התגוררה סבתא שלי וממנו גורשה.
ברגע שנראה לי שהצבת האבן יכולה להתממש, סיפרתי לכל בני משפחתי כדי לשמוע את דעתם.
רובם הסכימו אך דן בני התנגד והסיבה שלו הייתה שדיירי הבית כיום, דור שני, שלישי ורביעי שאין להם קשר עם הנאצים, ידרכו על האבן כל יום בצאתם מהבית וייאלץ אותם להיזכר שהבית הזה היה שייך לקורבנות הנאצים.
ואכן, במספר ערים בגרמניה התנגדו העיריות והדיירים מסיבות שונות וגם פוליטיות ולכן הושגה פשרה לפיה יונחו אבני הנגף רק אם בעלי הבית וקרובי הנספים מסכימים לכך.
בברלין, החליטה העירייה בחיוב מהנימוק שהאבן מוצבת במרצפת לפני הכניסה לבית שהיא מקום ציבורי. עם זאת בהתחשבות עם דיירי הבית האבן נקבעת בצד הכניסה וכך הדיירים לא דורכים עליה. בכל אופן אחרי סירובו של דן בני הפסקתי לטפל בנושא.
כעבור שנתיים, הילדים ובראשם יואב בני העלו שוב את הנושא כי חשבו שחשוב לזכור את הסבתא בדרך כלשהיא.
 
הצבת האבן
כל התקשורת עם עמותת אבן הנגף התנהלה בשפה הגרמנית. לשם כך העברתי את הטיפול לאחייניתי אווה בצרפת (הבת של נעמי) ששולטת טוב בשפה. אווה ארגנה את הכול על הצד הטוב ביותר, כמובן בקשר עם הבנים שלנו.
הפרטים על סבתא גרטרוד וולף אומתו מיד על ידי הגרמנים שאצלם הכול מתועד ומדויק. התיעוד נמצא בארכיון הגרמני, ברשימות משנת 1939 של היהודים בברלין, מגטו ריגה ומ"יד ושם" בירושלים. לאחר ההוכחה שאכן סבתי חיה וגרה בבית זה אישרה העמותה להניח את אבן הנגף.
שלחו לנו הזמנה להשתתף בטקס הנחת האבן ב-16.6.2016.
מצרפת הגיעו אחותי נעמי, שני ילדיה ובעלה. מהארץ אחותי חני ושלושת בניה, ואני ושלושה בניי – יואב, עופר ודן (אלון היה באפריקה).
החלטנו לקחת מלון לארבעה לילות וליהנות מבילוי משותף עם כל המשפחה.
 
שבוע לפני הטקס נציגת עמותת אבן הנגף תלתה מודעות ברחוב ובכניסה לבית המזמינות את השכנים לבוא לטקס.
ביום הטקס הגענו לביתה לשעבר של סבתי. לטקס הגיעו נציגים של העמותה, נציגים מעיריית ברלין, חוקרת אמריקאית שחוקרת "תרבות וזיכרון", שכנים דיירי הבית ואסיסטנטים של האמן גונטר דמניג (האמן עצמו היה באזור אחר של ברלין והקים שם אבני זיכרון).
האסיסטנטים – שני בחורים צעירים החזיקו את האבן המצופה נחושת שבה רשומים כל הפרטים על סבתא, חפרו בור קטן במרצפת, הכניסו את הקובייה וחיזקו בעזרת בטון. כאמור, הקובייה הושמה בצד הכניסה לבית כדי שלא ידרכו עליה.
נציגת העמותה סיפרה באנגלית על העמותה וציינה שבכל רחבי גרמניה כבר הותקנו 30.000 קוביות. בשיחה אתנו התעניינה בסיפור חייה של סבתא ולבקשתה שלחנו לה תמונות וסיפור חייה של סבתא בגרמנית. לבסוף הניחה פרחים ותמונה סביב המצבה הקטנה.
המשך הטקס היה שלנו אבל כל האורחים והשכנים נשארו עד סופו. עופר הניח תמונה והדליק נר נשמה. חני אחותי קראה את סיפור חייה של סבתא, יואב אמר קדיש, עופר קרא את התפילה אל מלא רחמים שבה מוזכר השם של סבתא.
כולנו עמדנו מסביב לאבן ושרנו את השיר "הליכה לקיסריה" של חנה סנש.
לאחר הטקס הנציגים ודיירי הבית רצו לדעת עוד ועוד פרטים על סבתא שלנו, הזמינו אותנו לביתם. הם ושמחו לראות את צאצאיה ונדהמו מגודל המשפחה הענפה שהוקמה.
 
עד היום לא היה לנו קבר, לא מצבה, לא אנדרטה, מהיום יש לנו מצבת זיכרון שמנציחה את היום האחרון ממנו יצאה לעולמים.
 
רותי קמחי חברת ארגון יוצאי מרכז אירופה, נכדה של גרטרוד לאה וולף, בת ליהודית וולף ולצבי נשר ז"ל, שהיו כל חייהם חברי עין חרוד מיום הגעתם ארצה מגרמניה בשנת 1934.
 
המאמר התפרסם ביומן פנימי של קיבוץ עין חרוד איחוד.
 
 
 

גרטרוד וולף

כל המשפחה של סבתא גרטרוד עם נציגי עיריית ברלין ונציגת עמותת דמניג 

אבן הנגף

בית סבתא גרטרוד – רחוב ניבור 76 ברלין

בכניסה לפטיו של הבית

דלת הכניסה לבית עם אבן הנגף

הזמנה לטקס הנחת האבן לדיירי הבית ולדיירי הרחוב

הנין עופר קמחי מדליק נר זיכרון

הנכדה רותי קמחי מספרת על קורותיה של סבתא גרטרוד

סבתא גרטרוד הונצחה

תמונות של סבתא גרטרוד עם אבן הנגף במרכז וורדים שמנהלת העמותה הניחה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *