שרה וישראל – יהודי גרמניה 1933-1939 / תיעוד ברלינר יהושע

שרה וישראל – יהודי גרמניה 1933-1939 / תיעוד ברלינר יהושע

פורסם בתאריך: 22-10-2018

שלושה חודשים לפני ליל הבדולח (05/1938) מודיעה ממשלת גרמניה הנאצית כי יהודי הרייך השלישי חייבים להוסיף לשמם הקיים את המילים שרה וישראל עפ"י מינם. זו לא הייתה התחנה החשובה בחיי היהודים האומללים תחת שלטונו של היטלר אבל בוודאי הייתה תחנה סימפטומטית בדרך לגיהינום העתידי.

מהו הרקע למדיניות הנאצית של 1938 –בשנה החמישית לעלייתו של היטלר לשלטון?

הרקע הוא הניסיון להיפטר מיהודי גרמניה שנמשך כבר 5 שנים ולא בהצלחה מספיקה. הממשל הנאצי מנסה בדרכים של חקיקת חוקים כמו חוקי נירנברג ,בדרך של תקנות ,בדרך של הצקות לגרום ליהודים לעזוב את גרמניה.–"כבר ב 03/1933 נראה עוה"ד היהודי הד"ר מיכאל זיגל (לאחר שהתלונן במשטרה על נאצים שגרמו נזק לחנות יהודית)צועד ברחובות מינכן עם גרביים לבנות ,כשמכנסיו גזורות ושער ראשו מגולח ובידו שלט ציני משפיל "לעולם לא אתלונן עוד במשטרה" (מתוך מאמרו של פרופ' גדעון גרייף) — ואז ב 1938 אומר לעצמו הממשל הנאצי –אנחנו כבר 5 שנים בשלטון ומתוך חצי מיליון יהודי גרמניה רק 100,000 יהודים עזבו ועכשיו אחרי שגם אוסטריה הצטרפה לגרמניה נוספו עוד  200,000 יהודים לשטחה של גרמניה וזה לא מספיק לנו לכן יש צורך להתחיל ביותר הצקות מאסיוויות. זה אומנם לא נשמע מאוד דרמטי כשאתה משנה את שמו הפרטי של בן אדם או מוסיף שם פרטי נוסף אבל במצטבר אנו רואים מה המגמה אתה מסמן את האנשים ,קראו לו עד עכשיו "זיגפריד נוימן "למשל ואי אפשר היה לדעת מיד שאתה יהודי ומעתה תקרא "זיגפריד ישראל נוימן" ומרגע זה אתה מסומן. הכלל היה מאוד ברור מ- 17/08/38 אם אין לך שם פרטי המסגיר בברור את יהדותך משהו כמו "איציק" או מהסוג הזה אז אתה צריך להוסיף שם נוסף – ישראל. הממשל הגרמני קרי משרד הפנים ומשרד המשפטים קבעו רשימת שמות הנחשבים ליהודיים מספיק כדי שלא יצטרכו להוסיף עליהם שם נוסף כמו ישראל ושרה .ברוב המקרים לא היה שם פרטי המסגיר  יהדות לא לנשים ולא לגברים לאלה הוסיפו את השמות וכך עזרו לחשוף את היהודים שנמצאים בקרבם כמו אותו זיגפריד נוימן או אדולף בודנהיימר שעד עכשיו לא ידעו על הקשר שלהם ליהדות. מעתה יוסיפו את השם ישראל כדי שכל אחד ידע את הקשר שלהם ליהדות. הכל מלווה לא רק בצעדים חוקיים ואדמיניסטרטיביים אלא גם עם לעג ליהודים. השמות שהיהודים מקבלים הם שמות מוזרים ולא מקובלים. גם אז עדיין לא היה ברור לכולם שאין סיכוי להישאר בגרמניה ורוב יהודי גרמניה ואוסטריה (כתגובה לשינוי השמות) נשארים במקומם מתוך אמונה ש "הגשם יעבור". יהודי גרמניה בקשו להשתלב בתחומי חיים רבים בגרמניה ולכן נרתעו משפת האידיש הם ראו בשפת האידיש שפה נחותה .לאחר האמנציפציה בקשו היהודים לעבור ממעמד של "יהודי חסות" למעמד של אזרחים ולכן גם הפסיקו לדבר את האידיש הגרמנית מתישהו במחצית המאה התשע עשרה.הרצון להסתגל לתרבות הגרמנית דוחף אותם לדבר גרמנית גבוהה  ואפילו היהודים הדתיים והאורתודוקסים עומדים על חשיבות "טוהר השפה הגרמנית". מבלי לשים לב הם הכניסו לפעמים ביטויים מאידיש ואפילו הנאצים מבלי לדעת השתמשו פה ושם בביטויים מאידיש. היה פער עצום בין היהודים שראו עצמם גרמנים בני דת משה שהם היוו את הרוב בין יהודי גרמניה. הציונות לא הייתה עדיין אבן דרך ואוהדיה היו במיעוט והדבר הזה בולט בכל הגישה שלהם בראשית התקופה הנאצית.

הצו הזה לא מביא לשינוי דרמטי אצל היהודים. יהודים מתלוננים "מאלצים אותנו להשתמש בשמות עם צליל נלעג בגוון של אידיש "  הגרמנים לא הוסיפו שמות מקראיים לסימון היהודים כיוון שהרבה גרמנים השתמשו בשמות מקראיים בשמם. הם בחרו בשמות יותר אסיאתים ובכך לסמן את היהודים. ברור שגם המשחק עם השמות היה סממן שאפיין את המשטר הנאצי  לא רק שמוציאים את היהודים מהכלל אלא מוסיפים גם את אלמנט הלעג והבוז לקבוצה זו.אפילו יהודים שהמירו דתם ועברו לנצרות הוכרחו להוסיף את השם הנוסף. כאן רואים את תורת הגזע במלואה.

השם הזה אינו דבר של מה בכך ,כי אם אתה שוכר דירה או עושה עסקים עם אנשים אחרים  השם שהתווסף מיידע את כל האנשים באותה סביבה רלוונטית שאתה יהודי ואז הם מתחילים לחשוב פעמיים ,האם כדאי ליצור איזשהו קשר עם היהודי? זאת הייתה דרך טובה מאוד לבודד את היהודים,וזו הייתה המדיניות העקבית של הנאצים, קודם כל לבודד את היהודים. על שיטה זו חשבו כבר הנאצים בתחילת שלטונם ב 1933 אבל יישמו אותה בפועל רק ב 1938.

*בארה"ב  שלא הייתה חפה מאנטישמיות באותה תקופה פתרו את הבעיה באופן אלגנטי יותר.  אדם שלא רצה להשכיר דירה ליהודי היה רושם את פרטי הדירה בעיתון ומוסיף –"a church near by"  רמז לאל תבואו וכנ"ל יהודי היה רושם "a temple near by " .

בקיץ 1938 ההנהגה הנאצית כבר הכינה את התוכניות למלחמה.כבר ב1936 כתב היטלר תזכיר לגרינג בו הוא מסביר מדוע גרמניה צריכה לצאת לצאת למלחמה והסיבה העיקרית – הבולשביזם הסובייטי מתכוון לשלוט בעולם ולהשליט בעולם את "היהדות הבינלאומית".  כלומר "היהדות הבינלאומית" היא האויב המרכזי,ואם יושבים לך יהודים בתוך המדינה הנאצית שרוצה להילחם נגד הדבר הזה אז צ ר י ך ל ג ר ש א ת ה י ה ו ד י ם .

אכן הכוונה הייתה לגרש את היהודים זו הייתה ההנחה בשנים 1936-40  למעשה תוכנית ההשמדה "הפתרון הסופי" נקבעה מאוחר יותר (ועידת ואנזה 20/01/1942)

אז למה לא גרשו ולא פורסמו צווי גירוש                                                                                   

למה כל ההסתבכויות עם השמות? למה לא נאמר במפורש "קומו לכו מכאן"? עוד ב1934 ניסו להחיל את חוק שינוי השמות ע"י משרדי הפנים והמשפטים אך החוק לא היגיע לידי מימוש למרות שהחוקים היו קיימים. זו גם הסיבה לתסכול הגדול של ממשלת גרמניה הנאצית ב1938 שיש צורך סוף סוף להיפטר מיהודי גרמניה ואוסטריה ולכן שנה זו היא שנת מפנה כלומר צריך לשנות את השיטה ולהגביר את הקצב.                                                                                 קיימים מספר הקשרים לשאלה זו:

  1. האם יש קשר עם "הסכם העברה"  transfer"" שנחתם ב 25/08/1933 בין השלטונות הנאצים לבין הסוכנות היהודית (ארלוזורוב) ?                              .מטרת ההסכם הייתה לאפשר ליהודים תושבי גרמניה למכור נכסי נדל"ן טובין ורכוש אחר ,הנמצאים בבעלותם בשטחים שתחת שלטון גרמניה הנאצית ,וזאת טרם יופקע בידי השלטונות, ולהעביר את תמורת המכירה לארץ ישראל ובכך לאפשר ליהודי גרמניה  לעלות לארץ ישראל תוך שמירה על חלק מהונם. כנראה שיש קשר אך הוא אינו החשוב ביותר.
  2. הקשר החשוב ביותר הוא גם הרגישות של המשטר הנאצי קודם כל לתגובות בתוך גרמניה עצמה ומחוצה לה.המשטר ידע שאם תבוצע פקודת גירוש יתקבלו  תגובות חריפות בתוך גרמניה הנחשבת למדינה מתורבתת שלא לדבר על זה שאותם אנשים הקשורים בקשרי משפחה ליהודים (1/3 מיהודי גרמניה התחתנו עם גרמנים שאינם יהודים) יגיבו בזעם ובתרעומת. לגרמניה קשרי חוץ עם מדינות שונות בריטניה ,צרפת ,ארה"ב והמשטר הנאצי לא רוצה לעשות עליהם את הרושם שהוא מייצג מדיניות פרימיטיווית לכן הושהתה החלטת הגירוש עד שנתיים לאחר פרוץ המלחמה  וגם פקודה זו לא פורסמה אז ברבים.זו הייתה פקודה שניתנה להנהגת יהודי גרמניה ושנועדה לשתף פעולה עם הארגון להוצאת יהודי גרמניה החוצה. ארגון יהודי גרמניה –Reichsvereinigung der juden in Deutschland
  3. היטלר כל כמה שהיה פאנט גמור היה אדם ששיקוליו הטקטיים היו חשובים עד מאוד והוא תמיד שם לב  לתועלת שתבוא עם מהלך מסוים ולכן פקודת גירוש (בנוסח ימי הביניים המאוחרות כמו ב אנגליה 1290 או צרפת  1306) לא באה בחשבון כיוון שהם עלולים לפגוע בדעת הקהל ולפגוע בהכנות למלחמה שזה הדבר העיקרי שהמשטר הנאצי התכונן אליו עם עלייתו לשלטון ומאחר שהשטן היהודי יושב בתוך המדינה מוכרחים לסלק אותו אחרת בלתי אפשרי לנהל את המלחמה.
  4. בשנתיים שלוש  הראשונות לשלטונם הנאצים ארגנו את אולימפיאדת ברלין ואז הם נזקקו לשיתוף הפעולה עם הוועד האולימפי והמדינות המשתתפות ולכן לא הוציאו פקודת גירוש. נכון שב 1935 הם העבירו את "חוקי נירנברג " וחוקים אלה לפי דעתם היו חוקים שדעת הקהל יכולה להסכים להם. יש להניח שחלק קטן מהחוקים היו מוסכמים (מטעמי דת) על האורתודוקסיה היהודית בגרמניה שאף הם קראו תמיד נגד נשואי תערובת. "חוקי נירנברג" התקבלו אצל הגרמני הממוצע שהסכים עם תורת הגזע  ש"ארים" לא צריכים להתערבב עם יהודים ולכן החוק מסדיר את זה. הנאצים ב1935הציגו את זה כך ."סוף סוף מצאנו את הפתרון הסופי לבעיית היהודים" הם השתמשו במונח הזה ע"י העברת תיקון סעיף בחוק שאוסר על נישואי יהודים עם גויים ושיהודים אינם יכולים להיות אזרחי המדינה אלה רק תושבי המדינה עד כדי כך שגם האוכלוסיה הגרמנית המוסתת והאנטישמית הייתה מוכנה לקבלו ואפילו גם מחוץ לגרמניה.       זה היה מסוג הדברים שהיטלר היה מוכן לנסות ולראות מה תהיה התגובה הצפויה. ובעיקר מה תהיה תגובת האמריקאים והאנגלים?וכשתגובתם היתה די פושרת הוא החליט שיש לפתור את ה"בעיה היהודית" בשלבים בשיטת הסלמי. גם את אירועי ליל הבדולח ניתן להבין לאור השתיקה של מדינות המערב ,מתוך תחושתם של הנאצים שניתן לפגוע ביהודים באופן חופשי ולעולם לא באמת איכפת מגורלם ושום מדינה לא תתערב כאשר יחליט לנקוט בצעדים "בלתי הפיכים" לפתרון הבעיה היהודית.
  5. כל עניין בידוד היהודים  מטרתו הייתה לגרש אותם בסופו של דבר וכל הצעדים האלה היו מכוונים לכך שיהיה ניתן לגרש את היהודים בהסכמה מסוימת של מדינות המערב.

ב1935 הפך עניין ההגירה מגרמניה לנושא מרכזי של ארגוני היהודים בגרמניה. גם אז עדיין לא היה ברור לכולם שאין סיכוי להשאר בגרמניה רבים האמינו או קיוו שהגל יעבור .ההתעסקות הזו של הנאצים בצעדים נגד היהודים הובילה לכך שהגישה של היהודים השתנתה וגם חילוקי הדעות בינם הם חמורים ביותר.הקהילה היהודית האורתודוקסית לא הצטרפה בהתחלה אל הארגון היהודי של יהדות גרמניה שקם בעקבות הצעדים האנטי יהודיים שנכפו ע"י השלטון הנאצי.  רק ב 1938 התברר ליהודים שאי אפשר להשאר בגרמניה וצריך לנצל כל פתח מילוט. האנטישמיות יצרה מצב שבו הגרמני הלא יהודי באמת פחד מהיהודים וזה היה טיעון מפתח .האויב הוא מי שאתה פוחד ממנו

כשאנו מדברים על חוק השמות במרץ 1938 אפשר לומר שהרוב הגדול של יהודי גרמניה ואוסטריה חיפשו דרך להימלט מהרייך השלישי ואז כמובן הבעיה הייתה  לאן?כי לא רצו יהודים ברוב הארצות.

 

ועידת אוויאן

ועידת אוויאן מתכנסת בשל מצבם הקשה של יהודי גרמניה והמדיניות כלפי יהודי גרמניה, ולאחר שאוסטריה נכבשת ע"י הגרמנים. היוזמה לכינוס הוועידה באה מנשיא ארה"ב רוזוולט וב- 07/1938 מתכנסים נציגי 32 מדינות המערב ודרום אמריקה בעיר אוויאן שבצרפת.   מטרת הוועידה- למצוא פתרון ליהודים המבקשים לצאת מגרמניה ,אוסטריה ומקומות אחרים ובכדי להקים גוף בינלאומי שיעסוק בענייני פליטים

תוצאות הועידה 

פרט להבעת האהדה כלפי היהודים הנפגעים אף אחת מן הממשלות פרט לסן דומינגו שנאותה לקלוט 100,000 פליטים לא הייתה מוכנה  למאמץ משמעותי למענם. אולם הייתה לוועידה הצלחה מסוימת בזה שהגרמנים הסכימו להיכנס למו"מ בקשר להגירת יהודים גרמניים. ב 01/39 היגיע שר הכלכלה הגרמני לבריטניה לאחר הסכמה של היטלר להגר 150,000 יהודים גרמניים במימון כספים יהודי .ההנהגה הכספית והפוליטית של יהודי ארה"ב התנגדה לזה ולאחר לחץ מצד רוזוולט הם הסכימו בלית ברירה. אולם עם פרוץ המלחמה ירד  העניין מסדר היום.

הכוונה הגרמנית להגר את יהודי גרמניה הייתה רצינית .בדיעבד אפשר לומר שאולי היה ניתן להציל את יהודי גרמניה. האם הממשל הגרמני לא ידע שהממשל האמריקאי הטיל מכסות הגירה עבור היהודים?,וששערי א"י נעולים בעקבות הספר הלבן? כל זה לא עניין  את הגרמנים ,אותם עניין ללחוץ על מדינות המערב לקבל את היהודים. רוזוולט ידע שיש לו מכסות של 27,000 יהודים לפי חוקי ההגירה לארה"ב והוא ציפה שגם האנגלים ירשו לעוד כמה עשרות אלפים לעלות ארצה והשאר יפוזרו במדינות אירופה כך שמבחינת דעתו זה לא היה מופרך כלל. הרצון לגרש את היהודים שימש כקלף בידי הגרמנים. טענתם הייתה הנה אנו נכנסים למלחמה וברור שהיהודים יהיו גייס חמישי וזהו תרוץ מספיק כדי להכשיר את דעת הקהל הגרמני ואף לקהלים מחוץ לגרמניה. הגרמנים היו מודעים היטב לסיכויי וועידת אוויאן כלומר שלא תהיה פריצת דרך גדולה .היטלר בנאומיו קבע .."שאם תפרוץ מלחמה הניצחון לא יהיה לבולשביזם כי אם הניצחון יהיה שלנו והשמדת העם היהודי"..  והמשיך ואמר …"אני את הקרימינלים האלה –היהודים- אני מוכן להניח על אוניות פאר ונראה אתכם (מדינות המערב) שתקלטו אותם".. "אני מוכן לוותר על היהודים אם הם כל כך טובים למה כולם לא פותחים את ידיהם כדי לקבלם"…הערה צינית שכל מאזיני הנאום כמובן גיחכו והסכימו איתו ,כנראה שהיהודים האלה לא כל כך "טובים" כי לא האמריקאים ולא האנגלים והצרפתים היו מוכנים לקבלם. אף אחד לא רצה אותם. המדיניות של קנדה באותם ימים הייתה –ONE IS TOO MANY – שוויץ אמרה — NONE IS TOO MANY וכאן גרמניה נכנסת למלכודת ,הגרמנים רוצים להפטר מהיהודים אבל אף אחד לא עוזר להם בפעולה זו.לאט לאט מגיעים לאותו מצב שבו הם אומרים אם –"אנו לא יכולים לגרש אותם אז צריך לעשות משהו אחר "- ואז מגיעים לפתרונות יותר קיצוניים.

כל  צעדי ההתעמרות כלפי היהודים –לעג והשפלה גלויים כבר  "החל מ ינואר 1933 ואילך בלי הפסקה. להשפלה היו הרבה פנים. הרצון המודע להשפיל את היהודים ולבזותם ניכר בכל הפרסומים הנאציים ובעיקר  בכתבי השטנה המוכרים .די אם נתבונן בכל גיליונותיו של ה"דר שטירמר" שהכילו תדיר מאמרי הסתה נגד היהודים וכל עמוד שער שלהם הסתיים בתחתיתו בסיסמא "היהודים הם אסוננו". ההשפלה גם הייתה פומבית וכללה מרכיבים גופניים ,עירום,וברוב המקרים גם התכוונה לפגוע  בערכים ובעקרונות המקודשים והיקרים ביותר ללב היהודים…..(מתוך מאמרו של פרופ. גדעון גרייף).

אכן מצד אחד היו חוקי ההתעמרות וההשפלה כלפי היהודים ומצד שני היה פחדם של הגרמנים מהיהודים הם ראו בהם כוח אדיר שמסכן אותם ולכן ההכנות למלחמה היו קשורות לנושא האנטישמי.קשה להבין עד כמה האנטישמיות הייתה אחד הגורמים החשובים בהכנות למלחמה.השילוב הזה של השפלה מצד אחד ,הגישה השלילית האישית והזלזול ומצד שני הפחד מהיהודים הם שני הפכים המתאחדים במדיניות הגרמנית.                 

 

(הסיכום נערך עפ"י  תוכנית ברשת ב' בהנחיית ד"ר יצחק נוי   18/08/18)

בהקשר לנאמר בסיכום זה :

באוגוסט 2018 פורסמה הידיעה הבאה—

קנדה תתנצל על סירובה לקלוט ספינת יהודים שברחו מהנאצים

מכה על חטא: ראש ממשלת קנדה ג'סטין טרודו הודיע כי ב 07/11/18 יעמוד בפני הפרלמנט ויביע התנצלות רשמית על סירובה של מדינתו לקלוט את היהודים שברחו בשנת 1939 מגרמניה הנאצית בספינה סנט לואיס .בציוץ בטוויטר הוסיף וציין כי זו הייתה טעות להנהיג מדיניות נוקשה נגד קליטת פליטים יהודים באותה תקופה קריטית. כזכור הספינה ניסתה להגיע לקובה ואז לארה"ב ולקנדה, אך כל שלוש המדינות סירבו לקלוט אותה והספינה חזרה לאירופה. יותר מ 250 מתוך 907 הפליטים שהיו על סיפונה נספו בשואה. באותה תקופה שלטה בקנדה  המפלגה הליברלית ,אותה המפלגה של טרודו.(פורסם ב "ישראל היום  09/18)

והקשר נוסף מסיפורו של חיים ולדר ("פרחים אקזוטיים")                                                                                            

עם סיפוחה של אוסטריה לגרמניה  ב 03/1938 החלו גם באוסטריה רדיפות נגד היהודים. אוסטריה נחסמה ליציאת יהודים ,הוקם כבר מחנה הריכוז מטהאוזן .ויהודי אוסטריה החלו לחשוש מהעתיד. מספר משפחות בווינה בעלות אמצעים התארגנו –כמאתיים איש—לטכס עצה כיצד לברוח מאוסטריה. הם באו בדברים עם טייס צבאי ,שיגנוב מטוס תובלה ענק וינחית אותו בשדה אוסטרי . מי שמכיר את אוסטריה , יודע כי היא משופעת בשדות אין סופיים . אותם יהודים האמינו כי יצליחו להגיע עם המטוס הגנוב ללונדון. "התכנית הייתה פנטזיה גמורה, אך כלל לא שמנו לב לכך. רצינו לצאת בכל מחיר,ואכן זה היה בבחינת –כל מחיר- .מסרנו את כל הכסף שהיה ברשותנו לטייס ,שבעצם סיכן את עצמו וידע שמעשהו כרוך בעזיבת אוסטריה לצמיתות. במועד שנקבע נחת המטוס בשדה האמור . עלינו במהירות שיא ,200איש,כ40 משפחות. המטוס המריא ונחת בשדה תעופה מאולתר ליד לונדון,. כוחות הבטחון הקיפו אותנו והבינו שאנו פליטים מאוסטריה. הייתה מחשבה להחזיר אותנו ,אך בהשגחה,בדיוק בתקופה זו נשא צ'רצ'יל את נאומו המפורסם על הדם,היזע והדמעות,ולמעשה הכריז מלחמה על גרמניה.  להחזיר אותנו לאוסטריה לא הייתה אפשרות ,אך נוצרה בעיה אחרת . בריטניה החליטה לאתר את כל תושבי גרמניה ואוסטריה, ולסמנם כמרגלים פוטנציאלים. הצבא הבריטי החליט כי 200 הפליטים שהגיעו במטוס צבאי מאוסטריה עלולים להיות מרגלים מתוחכמים…והם הוגלו למקום הכי רחוק לאוסטרליה.(חיים ולדר)

 

  • התמונות פורסמו לראשונה בגיליון מס. 4  12/2012  של מכון "שם עולם" העוסק בהנחלת מורשת השואה לדורות הבאים .התמונות צורפו אז למאמרו של פרופ. גדעון גרייף  "ראשונים לשואה".    מאמר שפורסם מאוחר יותר ב "יקינתון" מס. 277 — 02/2016  

צילום מס. 1 עורך הדין דר. מיכאל זיגל צועד יחף ומושפל ברחובות מינכן  03/1933 מכנסיו נגזרו ראשו גולח ובידו שלט משפיל "לעולם לא אתלונן עוד במשטרה"

צילום  2 התמונה צולמה ב"ליל הבדולח"  11/1938  בבית הכנסת הגדול בעיר באדן באדן  בדרום גרמניה.הגברים היהודים נצטוו להסיר את כיסויי ראשם ואילו על הדוכן נאלץ אחד מנכבדי הקהילה להקריא קטעים מספרו של היטלר "מיין קאמף".כל זה לא רק להשפיל את היהודים אלא גם לבזות את הדת והמסורת היהודית.

 

צילום  3 יהודי וינה בימים הראשונים שלאחר ה"אנשלוס"   03/1938  .כאן מצוי המון צוהל המביע שמחה לאיד כשהיהודים הצטוו לקרצף את אבני המדרכה בסמרטוטים או מברשות שנתנו להם או בחלקי לבוש משל עצמם או אף בידיהם החשופות.

צילום 4 משחזר את הכריעה והניקוי המשפילים בפומבי . פסל הברונזה מעשה ידי הפסל האוסטרי  אלפרד הרדליצקה  (Alfred Hrdlicka ) מוצב מול המוזיאון הידוע  "אלברטינה" בווינה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *