״אריחי עד״ בברלין – מבט קצת אחר / מאת רפי כראל

״אריחי עד״ בברלין – מבט קצת אחר / מאת רפי כראל

פורסם בתאריך: 19-03-2018

לסיפור שלהלן שתי התחלות וסוף אחד.  התחלה ראשונה- בשנות השבעים של המאה הקודמת התגלגלה לידי תמונה בת כמאה שנה ( משנת 1884) ובה נראים יושבים או עומדים חמשת האחים למשפחת בראון מברלין.  התמונה צולמה בסלון צילומים של אותם הימים על רקע ״חורבות רומיות״ כמקובל. זאת לרגל יום נשואין של הוריהם. בתמונה נמצאת סבתי , כבת 14, עם שלושת אחיותיה ושני אחיה.

בהסתמך על תמונה זו, התחלתי  להתחקות אחר גורלם של צאצאיהם של המופיעים בתמונה. חלקם היו מוכרים לי וחלקם כלל לא. למעט צאצאי אח אחד, עלה בידי אתר את כל  השאר, דור שני ושלישי,והם מפוזרים כיום בארצות ויבשות שונות ושיכים לדתות ועמים שונים. בפליאה מסויימת נוכחתי לדעת ש״קרובים״  אלה שמחו בעובדה שיש להם ״משפוחה״ (כפי שחלקם עוד יודעים להגיד) בישראל ורובם ככולם אנשים חביבים. עם הזמן , כאשר נסיעות לאירופה הפכו לענין  שבשגרה, פגישות עם בני משפחה אלו התקיימו מעת לעת.

התחלה שניה – האומן הגרמני  Gunther Demnig הגה רעיון להנצחת התושבים היהודים שנרצחו בזמן השלטון הנאצי  על ידי הצבת לוחיות נחושת קטנים במדרכות שליד בתיהם של הקורבנות. לוחות נחושת כאלה מותקנים כיום בערים רבות בגרמניה, לאחר שהעיריה מזהה את פרטי האדם המסוים ומאשרת שאמנם התגורר באותה הכתובת ערב מלחמת העולם השניה. על כל לוח נחרט שם הדייר, תאריך לידתו, מקום ותאריך רציחתו.

בשלב כל  שהוא, יזמה כנסיה מסוימת בהמבורג מבצע לנסות ולאתר את כל היהודים תושבי העיר בשנות המלחמה ולהנציח את זכרם על ידי הצבת אריחי-עד  ליד בתיהם. הפעולה נעשית על ידי מתנדבים מן הכנסיה המחפשים מקורות שונים לאיתור שרידי המשפחות של יהודים שהתגוררו בעבר בעיר. באופן כמעט אקראי נתקלה מתנדבת מהכנסיה  (Margot Loehr) בספרון בצרפתית (שנמסר לה על ידי משפחה מארה"ב שבאה לטכס הנחת אבני העד לקרוביהם בהמבורג). בספרון זה מוזכרים גם בני משפחה שנותרו בגרמניה. מרגוט הצליחה לאתרם ופנתה אליהם במטרה לשכנעם לפעול להצבת אבני הזכרון גם לאלו  מבני המשפחה שהתגוררו בשעתו בברלין. כמו כן היא עשתה תחקיר יסודי על המשפחות הללו, אתרה את כתובותיהם וקבלת אישורי עירית ברלין להצבת אבני העד. תוך זמן לא רב הוכנו שמונה אריחים (אחיה ואחיותיה של סבתי ו/או גיסים/גיסות) ותואם מועד להצבתם. במקביל נשלחו הודעות לכל ענפי המשפחה באשר הם, וכך באוגוסט 2013 נאספנו בברלין כעשרים וחמישה "בני משפחה" ומכאן מתחיל למעשה הספור.

לגבי רב הנוכחים היתה זו פגישה ראשונה עם "קרובים" בני אומות ודתות שונות כאשר אנגלית היא למעשה שפת התקשורת העקרית. טכסי ההצבה של אריחי העד ליד בתיהם של הנספים נמשכו כיומיים, כאשר הצבת האריחים נעשית על ידי תלמידי בית הספר לבנאות מברלין, בהדרכת המורה שלהם.  כן נוכחו נציגי העיריה והכנסיה. בכל אתר סופר בקצרה על ידי נכד(ה) או קרוב אחר על חייו וגורלו של המתגורר באותה הכתובת וכן חולק לנוכחים תקציר התחקיר של מרגוט.

הופתענו כולנו לגלות שהמשפחות השונות גרו בסמיכות רבה זו לזו (5-10 דקות הליכה מכתובת לכתובת ). רובן ברחוב Else Lasker Schuler  או בסמוך לו. כמו כן בלטה העובדה שבכל בית שהגענו אליו לטכס הנחת אריח-העד "שלנו", מצאנו שבעבר הוטבעו כבר במדרכה שליד הבית מספר אריחי עד קודמים. דבר המעיד שבאזור זה   הוו היהודים, כנראה, שעור לא מבוטל מן התושבים (ראה תמונה אריחי העד) .

בילינו כיומיים-שלושה אינטנסיביים עם בני המשפחה שהגיעו לארוע.  ימים שהיו עמוסים בשיחות על כיצד ניצל מי שניצל וכיצד התגלגלו המשפחות או שרידיהן לאן שהגיעו. היות וכמחצית מהנוכחים,  הוריהם או אף דור קודם (לרב זוגות מעורבים) ניצלו בסיועה של הכנסיה, ידידים נוצרים או ארגונים נוצריים כאלה ואחרים, הרי שחלק נכר מין השיחות נסב דווקא על גרמנים ״טובים״ ועל אותן קבוצות שניסו להתנגד לשלטון הנאצי ככל שיכלו. גם לפליטים אלו היו קשיי הסתגלות ממושכים בארצות שקלטו אותם וגם הם חיו לרב ב"מובלאות" של "יקים" לא יהודים.

מעל לכל ריחפו כל הזמן השאלות: ״איך יכול היה  הדבר לקרות״? והאם יש היום ״גרמניה אחרת״? ולכל אחד היתה התיחסות משלו לשאלות אלו, פרי ההתנסות המיוחדת של בני משפחתו.  

מוזר היה לנו, ילידי הארץ ובוגרי מערכת החינוך כאן (ואין ספור ספרים וסיפורים על השואה), להתקל בכאלה שלמעשה אינם שייכים  ל״סיפור שלנו״ וכן להווכח עד כמה נפגעו גם כאלה שאינם יהודים וכיצד צאצאיהם ממשיכים להיות מוטרדים מנושא זה גם דור אחד או שניים לאחר המלחמה.  נוכחנו שאסון ומוראות השלטון הנאצי נכרים גם כיום גם בבני הדור השלישי של אנשים אשר קשריהם עם היהדות היו, לפעמים, קשרי נשואין בלבד ועד כמה גם הם חוזרים ומנסים להבין כיצד יתכן הדבר שבני אדם נשלחו בשל יהדותם (או זו של הוריהם) לתאי הגזים או נרצחו במכונות יריה בהמוניהם בכל אירופה.

למרות הפסיפס המגוון של משתתפים, מצאנו שיש הרבה מן המשותף בינינו וקל לנו מאד להתחבר אלו לאלו, כולל הרצון להנציח ולא לאפשר למחוק את אותו הדור ולא לאפשר לתקופה זו להעלם או להרשם כאפיזודה חולפת.

בכל ענף של צאצאי "האחים לבית בראון" נשארו מזכרות וזכרונות כאלו ואחרים מתקופת חיי המשפחה בברלין. החלפת מידע  (ורכילות) עזרה רבות לכולנו לרכוש ולהשלים מידע על קורות המשפחה. לדוגמא, הממצאים שהבאתי אתי להראות לנוכחים הוו הפתעה לכולם משום שאין לנו כל הסבר כיצד שרדו מכתבים אלו והתגלגלו לידי ( מברקים מגרמניה ואל גרמניה בשנות המלחמה).

אריח העד ליד בית סבתי עם זר פרחים מטעם העיריה ואריחים קיימים של דיירים יהודים נוספים באותו הבנין

ילדי משפחת בראון 1884

מכתב מסבתי לאמי מאפריל 1942 בו היא מודיעה על התאבדותה של אחותה לאחר שקבלה הודעה שעליה להתיצב לטרנספורט לטריזנשטט

מכתב של אמי לסבתי מאוקטובר 1942 ארבעה חודשים לאחר שסבתי הושמדה כבר בטרבלינקה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *