|
צבי (הנס) אבנרי (לבית ליכטנשטיין) – נולד בקיריץ, מחוז ברדנבורג בגרמניה. אביו היה שופט בברלין. הבית היה ליב
רלי, לא דתי. מגיל צעיר הצטיין צבי בלימודיו. בגיל 17 כבר התחיל את לימודי המשפטים באוניברסיטאות היידלברג וקניגסברג. אחר כך עבר לברלין והמשיך את לימודיו באוניברסיטה עד קבלת תואר דוקטור בלימודי היסטוריה, שפות שמיות, בלשנות וחכמת ישראל. צבי אבנרי היה בקיר בשפות רבות: עברית, ערבית, גרמנית, לטינית, יוונית, צרפתית ועוד. בהשפעת ד"ר קלוורי (שהיה אח"כ מנהל מוסד הילדים "אהבה" בקרית ביאליק) – נעשה ציוני. למד עברית בכוחות עצמו ובשנת 1926 עלה ארצה – לישראל. כאן עבד בעבודה פיסית קשה – אך בשל פטירת אביו, הוא נאלץ לשוב לגרמניה ולעזור לאמו לגדל את שאר 6 הילדים שהיו צעירים ממנו. בשנת 1931 עלה שוב ארצה כעולה בלתי ליגלי. בארץ עבד צבי אבנרי כל השנים כמורה וכחוקר. בנוסף , הוא אהב לתור ולטייל ולהכיר כל פינה בישראל. גם לארצות השכנות, כמו ירדן, מצרים ולבנון משכו אותו רגליו. כל שבת היה צבי יוצא לטייל בארץ בחברת חוג "המשוטטים" ואף נהג להדריך בעצמו אלפי אנשים צעירים ומבוגרים. חלום חייו היה ללמד באוניברסיטה ואת חלומו זה הגשים עם פתיחת אוניברסיטת חיפה, כאשר הוא התמנה למרכז החוג לתולדות ארץ ישראל. חייו הוקדשו לכתיבת מאמרים, למחקר, לפרסומים באינציקלופדיה העברית וכתבי עת מדעיים שונים. צבי אבנרי היה ציוני. בביתו דברו רק עברית. גם עם רעייתו קרוביו וחבריו הוא דיבר רק עברית בקנאות קיצונית. רק עם אמו אותה הצליח להביא ארצה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה הוא דיבר גרמנית. |