קהילת הייקים

מהמבורג לקיבוץ בעמק בית שאן ועד ירושלים / הדס גת

ארגון יוצאי מרכז אירופה

למה צחק ארווין גוטהלף?

האח של אבי, חי בחיפה עם זוגתו היא גב’ גרטה ד”ר כהן. הוא היה גבה קומה, תכול עיניים ויתרת שערו בלונדינית הייתה. פניו עגולים כמעט אליפטיים. פימתו נחה דרך קבע על צווארונו המעומלן – המוקף בעניבה צבעונית. תמיד, חגורה הייתה מהדקת את מכנסיו קצת מעל המותן. כך שחזותו הייתה ארוזה דרך קבע ומסודרת. הניגוד המוחלט להופעתו הרצינית היה דוק חיוכו שהביע את האמת שלו, טוב לב אין סופי.

לעומתו, גרטה הייתה קיצרת קומה, רבועה כאילו, גם פניה, גם גלגל העורף הרוחבי של שערה. היא שלטה בבעלה ביד רמה ממש. הייתה קוראת בשמו בצעקת איום, הקירות רעדו ורצונה בוצע. כמו כן היא רדתה באחיו ואחותו של בעלה בתובענות וביד רמה. היא הייתה גריטה בהן בשם נעוריה. והנה יום אחד שלומית הגיעה אליהם לביקור. ישבו במטבח, עם קפה “מקסוול”, מזוג בספלי חרסינה דקיקים ומצהיבים מיושן, עם פרוסת עוגת טורט בת שבועיים לערך.

הייתה שעת אחר הצהרים, השמש אדומה שקעה מאחורי האורנים הגבוהים של מרכז הכרמל. שעה נינוחה היייתה לה, ארווין לא היה בבית, והיא התייחסה בחיבה גלוית לב ל”נפיוּ” שלה. לשלומית. סיפרה על בית הוריה. היתה לה אחות אחת בלבד. והנה מאכזבתם שבנים לא נולדו להם, שלחו את הבנות ללמוד, ועם סוף התיכון לאוניברסיטה. היא רק רצתה ללמוד את הגרמנית על בוריה, והשלימה את לימודיה וכתבה את הדוקטורט שלה בפילולוגיה.

שאיפתה לדעת גרמנית נבעה מן העובדה שמשפחתה היגרה מעיר קטנה בפולין, והוריה דיברו אידיש. סוד זה היא לא גילתה לאיש במשפחתה של שלומית (בת אחי בעלה).

וכך פגשה את האדון ארווין גוטהלף, בנשף הריקודים השנתי, מטעם האוניברסיטה שזימנה צוערים מן הצבא הגרמני, להכיר, לבלות ולרקוד עם הסטודנטיות.

מה משך את ארווין באישה קצרת הקומה, אולי שערה הבהיר והמתולתל סביב פניה, או מבט עיניה האפורות, הוא, הביישן הנבוך הזמין אותה לרקוד. היא נענתה בחיוך כובש. הם התוודעו תוך כדי ריקוד והיו מאושרים לגלות, כי שניהם שייכים לאותה הדת.

הם התחילו להתראות כאשר היה מקובל בחופשות מן הצבא. מלחמת העולם עמדה להסתיים, הוא היה קצין מפקדה עורפית, ראש צוות אפסנאות. חייו שלו היו מוגנים.

מקץ כמה חודשים, ועוד תותחי המלחמה רועמים, הוא הציע לה נישואין, בטבעת מוזהבת עם יהלום קטן, הוא לבדו ידע, כי ידו השיגה את הטבעת, משום שהיה סדק דק בצד היהלום. היא נעתרה, לא היתה שמחה כזאת מעולם בנפשה.

ארווין סיפר להוריו והם ישר בחיבה, קבעו שיביא אותה בשבת אחרי הצהריים, בחמש לקפה. היא לבשה חליפה אפורה עם חולצה ורודה ממשי. באה על נעלי עקב אפורות. היא תתמיד ותתלבש באלה הגוונים עד אחרון ימיה, בשיבה טובה.

הוריו, הלנה (לבית גולדמן) ואיוואן גוטהלף, היו מוכנים ערוכים לקראת הזוג הצעיר. מפה רקומת תחרה, לבנה, נפרשה על השולחן העגול הגדול שניצב במרכז הסלון. כיסאות מרופדי קטיפה כחולה, גבוהי משענת, הקיפו את השולחן.

קומקום החרסינה והספלים הדקים כבר היו ערוכים על השולחן. צלוחית ריבת דובדבנים ועוגה לבנה על מגש כסף ושמנת מתוקה מוקצפת בקערית חרסינה.

בחגיגיות כמעט רשמית, הם ישבו לשולחן. החדר המהודר השאיר את גריטה מעט המומה. רהיטי מהגוני מבהיקים – ידות הכורסאות, שולחנות קטנים וכן ארונות הספרים מכוסי הזכוכית, אפילו הפסנתר, ואליו נשענה תיבת הצ’לו, ומעליו מונח לו מארז הכינור, הכול הבהיק באדמומיות זוהרת…

סביבם על הקירות היו תלויים במסגרות מוזהבות, דיוקנאות של גברים ונשים, בהבעת פנים מכובדת, מתנשאת. עדויי מחלצות לתפארת.

הלנה פתחה עימה בשיחה, בטון רך ואימהי, והצליחה להביס את המבוכה, ושיחררה את חרצובות לשונה של גרטה.

וזו אפילו נאותה לספר, כי למדה את הגרמנית באוניברסיטה בתשוקה עמוקה, ביסודיות ובהתמסרות, על מנת לצאת מן השפה הפולנית, עם המבטא שלה ומן האידיש, שדיברו אצלה בבית. רק כשהיגרו לגרמניה ועברו לגור בהמבורג, החלו בלימוד הגרמנית.

איוואן שישב מימינה של רעייתו, הפנה אליה את פניו, שילח מבט נוקב ברעייתו. היא החזירה לו מבט, ומיצמצה קלות בעיניה שיבין, לא עכשיו. הם חייכו אחד אל השני בהבנה מהולה בחיבה אהדדי, היא ליטפה את ידו.

ארווין סיפר על תכנית הקידום שלו, היא סיפרה שהנה היא מסיימת את תיזת הדוקטור שלה. איוואן והלנה הקשיבו במנוד ראש, וחיכו לסיום המפגש.

בנימוס חינני, הציע ארווין שילווה את גרטה לרכבת הערב שתביא אותה למעונה. איוואן הביא את מעיליהם, בגלאנטיות מופגנת סייע לגברת להשחיל את זרועותיה הקצרות למעילה הצמרי, האפור.

לאור הערב המאחר להגיע, הם התנשקו כשהגיעה הרכבת, והיא עלתה בה עם צפירתה האחרונה.

ארווין שב הביתה. מעיניו הכחולות ועד פיו, חיוכו נפרש, האושר קרן מפניו.

הוריו, הלנה ואיוואן עמדו כתף אל כתף במבואה, מחכים לו.

אָל-זוֹ, ארווין מיין קִינט, ובכן בני, מה חשבת לעצמך?

שאנחנו, ניתן לך להינשא לאוסט-יודן שכזאת? יהודיה, שבאה מן המזרח, כלומר מפולניה, לדוברי האידיש האלה, להכנס ככה למשפחתנו? אנחנו, מהמשפחות העתיקות בהמבורג, מאז גירוש ספרד, דור אחרי דור שמרנו על נישואין בקהילה המיוחדת שלנו. מי אתה שלפתע תרשה לעצמך לשבור את המסורת! שאג עליו אביו.

ארווין הזדקף, כמו חייל במסדר, עבר לדום מתוח, נקש בעקביו, הצדיע ואמר,

אדוני המפקד, מדבר לויטננט גוטהלף ארווין, אינני סר למרותך יותר ואני אנשא לעלמה.

הלנה הביטה נכוחה, נתנה מרפק לבעלה ופרצה בצחוק.

איוואן במבוכתו, חייך, ועצר מלצחוק מן המחזה. לבסוף התפרץ אף הוא בצחוק, לנוכח ההומור שבתשובתו של ארווין.

נו, ואז גם ארווין הרשה לעצמו לצחוק, ואֶחיו הקטנים, הלמוט ואירמה יצאו מחדריהם, ובלי לדעת למה, התגלגלו מצחוק גם הם למראה המחזה הנדיר של פִּרצי הצחוק המשותפים של כל המשפחה.

והחתונה התקיימה ברוב עם, לגאוות משפחת כהן.

לימים עלה היטלר לשלטון, והגברת ד”ר גוטהלף לבית כהן, קראה את מיין קמפ, והזעיקה את כל המשפחה לעלות ארצה.

 

הלמוט גוטהלף

אחיו הצעיר של ארוין, עלה ארצה, אחרי שהות בקיבוץ הכשרה ליד המבורג. קבוצת חלוצים שהתכוננו לעלות ארצה להתיישבות.

לשם הצטרפה נערה שתהא תוך מספר שבועות, אהובתו זלמה בומבך. ולבסוף גם עלו ארצה.

כשעמדו להנשא לקח אותה הלמוט לחיפה, להר הכרמל, לפגוש את משפחתו – את אחיו הבכור ארווין. להציגה, בכל יפי עלומיה וגיזרתה הדקה.

ארווין צחק מלוא פיו, מן הסיפור שמשפחתה היגרה מפולין לגרמניה. הגם שהיא כבר נולדה בגרמניה, בעיר דורטמונד, והנה היא כבר ייקית מדופלמת.

ארווין פרץ בצחוק, לזכר אימו שסירבה לנישואיו עם הגברת גרטה כהן שלו, שהיתה בת למהגרים מפולין.

ובת נולדה לזלמה לבית בומבך (גולדמן) עם הלמוט גוטהלף, הדס קראו לה.

אז שינו גם הלמוט וזלמה את שמם לעברית, צבי ושרה.

לימים, אין איש יודע למה. חיפש הלמוט ומצא לו אהבה חדשה. ואף אותה הביא כמנהגו לאחיו, והציגה, הנה אהובתי, חנה חזקיה, והיא אמנם מדברת גרמנית, אבל היא מיהדות תורכיה

שוב צחק ארווין במלוא פיו, ולא הלמוט לא זוגתו ידעו מדוע.

כי ארווין נזכר בהוריו שהתנגדו לנישואיו הוא.

חנה כמו זלמה התקבלה בחיוך ובטוב לב במשפחה, איש לא התייחס למוצאה.

הדס הקטנה אהבה אותה מאוד.

לימים נישאה הנכדה של איוואן גוטהלף, היא הדס גת (גוטהלף)

לנינו של חכם דויד עמוס מעזה, מרוקאי על פי מוצאו – לעופר בר יוסף (אדהאן)

3 תגובות

  1. שלום הדס,
    מסתבר שאנו קרובי משפחה. אני נכדה של אליס כהן מישל, אחותה של ד"ר גרטה כהן גוטהלף.

    בבקשה צרי עמי קשר 052-8382339
    בברכה טובה
    עופר מיכאלי
    קיבוץ להבות הבשן

  2. שלום הדס
    אתמול, יום אחרי ההלוויה של עפר, נודע לי שנפטר. אני פגשתי אותו אולי ארבע פעמים מאז ימי בית מזמיל אך הוא היה יקר לי מאד. ניסיתי במהלך השנים לחדש את הקשר איתו אך הדבר לא הסתייע. גם לא ידעתי שהיה חולה בשנתיים האחרונות. משנודע לי על פטירתו חיפשתי במרשתת קשר אליך כדי להחליף דברי ניחומים אך לא מצאתי את מספר הטלפון שלך.
    אז אני שולח לך מסר קצר זה.
    בידידות רבה
    אילן גולני

  3. שלום הדס
    רק לפני מספר ימים נודע לי שעופר נפטר. לא היה לי כל קשר אתו לאחר ששהיתי מספר שנים בחו"ל והוא עזב לארה"ב. אני מקווה שאת זוכרת אותי מן התקופה שגרתם, נדמה לי, בקרית יובל. אשמח אם נחדש את הקשר.
    איציק גת (לשעבר וינברג) שהיה קרוי גם "איציק הלבן"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

סיפורים נוספים:

Search
Generic filters
דילוג לתוכן