קיטה-יהודית קופלביץ לבית הולנדר
נאומבורג 1894 – ירושלים 1987
הקדמה
היו לי שתי סבתות יקרות: סבתא-חיה – סבתי מצד אמי שנולדה ברוסיה וסבתא-קייטי – סבתי מצד אבי שנולדה בגרמניה. שתיהן לימדו עברית ופעלו להחייאת השפה עוד לפני עלייתן לארץ, שתיהן עלו לארץ מתוך מניעים ציוניים, שתיהן היו מורות ומחנכות בישראל במשך שנים רבות, שתיהן היו מאוד מעורבות בחיי התרבות בארץ – ולשתיהן הייתי נכדה ראשונה ואהובה. השוני בין הרגשנות והספונטאניות של יוצאי רוסיה לבין הרציונאליות והתכנון של יוצאי גרמניה איפשר לי להעריך את הטוב והמיוחד של כל אחת מהן.
לסבתא קייטי הייתה פתיחות וסקרנות לאנשים, מדעים, תרבויות ומקומות והזיכרונות שלי ממנה שזורים בחוויות של משחקים, טיולים, ספרים ומופעים.
לימודים
סבתא-קייטי, בתם הצעירה של יוליאנה לבית אוארבאך ולודביג הולנדר, נולדה בעיירה נאומבורג הנמצאת בצומת מסילות הברזל בין ברלין, לייפציג ויינה. אביה היה מורה ללטינית ויוונית בגימנסיה, אחד מסביה היה רופא וחלק מדודיה היו מדענים ומוסיקאים. קייטי סיימה בית-ספר תיכון לבנות ורצתה להמשיך ולרכוש השכלה גבוהה אך באותה התקופה לא קיבלו נערות ללימודים אקדמיים ולכן למדה תחילה בשיעורים שלא היו מוכרים באופן פורמלי ללימודי-תואר. כאשר נפתחו שערי האוניברסיטאות בפני הנשים הייתה קייטי בין הראשונות שנרשמו ללימודים באוניברסיטת לייפציג. עם סיום לימודי התואר הראשון הציע לה הדוד פליקס, אחי-אמה שהיה פיזיקאי, להמשיך וללמוד באוניברסיטת יינה בה לימד – וכך עשתה.
ציונות
לאחר מלחמת העולם הראשונה, בה נהרג אחיה פטר בעת שירותו כחובש קרבי בצבא הפרוסי, התעורר בה הרצון להרחיב ולהעמיק את הידע שלה ביהדות וכך הצטרפה לחוגים שבהם נמצאו באותה תקופה מרטין בובר, הוגו ברגמן, שולם-גרשום שלום שמזכיר אותה בספרו "מברלין לירושלים" ושעמו נשארה בידידות שנים רבות, ארנסט סימון, ש"י עגנון שהגיע ממזרח-אירופה אך "אומץ" על-ידי יהדות גרמניה, ברוך קרופניק-קרוא ואחרים. אחת מחברותיה הטובות הייתה טוני האלה שלימים הקימה וניהלה את בית-ספר "תיכון חדש" בתל-אביב. בין חבריה נמנו גם אחדים ממייסדי קיבוץ בית-זרע. מתוך סולידריות והתעניינות ביהדות מזרח-אירופה הצטרפה קייטי לצוות המורים בגימנסיה העברית במריאמפול שבליטא שנוהלה על-ידי לבנהרץ. בגימנסיה זו לימד גם מקס מאייר אשר "גייס" לעבודה החינוכית בגימנסיה גם את יעקב קופלביץ – סבי.
העליה לארץ
סבתא-קייטי עלתה לארץ לראשונה בשנת 1925. בשנת 1928 נסעה לגרמניה, שם עסקה בהוראת המתמטיקה, הכניסה את בנה עמנואל לבי"ס יהודי-ציוני ושמרה על קשרים עם החברים שעלו לארץ. בשנת 1933 עלתה לארץ שנית, לימדה עברית ותנ"ך והתגוררה בחיפה בדירה שהשקיפה מצד אחד על הכרמל הירוק ומצד שני על נוף המפרץ. במרפסת הקטנה גידלה קקטוסים וצמחים בעציצים ואדניות והמרפסת הייתה מלאה, מלאה ירק.
בריאות כאורח חיים
סבתא-קייטי נהגה לאכול "לחם-בריאות". מדי בוקר הכינה לעצמה "מוזלי" – חתכה את הפירות דק-דק, הוסיפה פתיתי-קוואקר עם גרעיני-דגנים וזרעונים ובזהירות רבה ערבבה אותם עם היוגורט. באותה תקופה מוצרים אלו עדיין לא היו מוכרים בארץ ואף נחשבו ל"מוזרים".
סבתא-קייטי נהגה לעשות מדי בוקר התעמלות מיוחדת ל…אצבעות – פעילות שמשפרת את זרימת הדם. בעת היותי סטודנטית הזכירה המורה להתעמלות בדרך אגב כי הפעלת האצבעות תורמת למחזור-הדם כולו וכך מאפשרת חימום. פעם אחת התהלכתי ברחובות ירושלים ביום שלג קר ואז נזכרתי בכך והתחלתי לעשות את ההתעמלות לאצבעות שאומנם עזרה לי להתגבר על הקור.
טיולים
בשנת 1946 יצאה לטיול רגלי בהרי ירושלים עם בנה עמנואל ואחדים מחבריו הסטודנטים. בירידה התלולה נפלה ונפצעה והמוכתר של הכפר וולאג'ה חבש אותה. האירוע הזה מתואר בהרחבה בספרו של גבריאל שטרן "על המרפסת של מוסא הג'ינג'י".
בשנת 1956 השתתפה סבתא-קייטי בטיול של החברה לחקר עתיקות ארץ-ישראל ברמת רחל ונפצעה מן הירי שנורה על-ידי חייל ירדני לכוון הקבוצה. לאחר החלמה קצרה שבה וחזרה להשתתף בטיולים ובסיורים. בהיותי כבת אחת-עשרה לקחה אותי ביחד עם אבי לטיול באזור הכרמל ויחד העפלנו ברגל אל פסלו של אלכסנדר זייד. למחרת שטנו בסירה במפרץ עכו.
מביקוריה בשויצריה ובהולנד הביאה לי סבתא-קייטי ערכות של מלאכת-יד – רקמה ואריגה אשר באותם הימים לא היה ניתן לקנותם בארץ וכך עודדה אותי לפתח פעילות יצירתית.
משחקי חשיבה
סבתא-קייטי ידעה היטב את השפות עברית, גרמנית, אנגלית ואיטלקית שבהן הרבתה לקרוא ספרים ועיתונים והבינה גם ספרדית, הולנדית ואידיש. היא הייתה "אלופה" בפתירת תשבצים, כולל גם תשבצים קשים. לעתים קרובות הייתה מוצאת לעצמה פינות נסתרות בין עצי-האורנים והתותים ושם הייתה יושבת עם ספרים ותשבצים. כאשר הגענו לבקרה הייתה מרימה את עיניה, שואלת אותנו למעשינו ופותחת עמנו במשחקי זיכרון וחשיבה כגון "נעלם" (המוכר בשם "עשרים ואחד"), "ארץ-עיר", "דמקא" ו"תחנות" (המצויירות על הצד השני של הדמקא). מדי-פעם הציעה לנו להמחיז קטעים מן הספרים "פצפונת ואנטון" ו"אמיל והבלשים" אותם קראה עם אבינו עמנואל בילדותו בגרמנית ועמנו – בעברית.
העולם הגדול
סבתא-קייטי ביקרה באיטליה פעמים רבות, למדה איטלקית והשתתפה לאורך שנים בפעולות של חוגים באיטלקית. כאשר הגיע לארץ הסרט "הגן של פינצי קונטיני" אמרה לי סבתא-קייטי שהסרט מספר על חברה שלה. באותה עת הבנתי את הדברים כפשוטם אך כיום אני תוהה אם אמנם הכירה את הגיבורה הממשית של הסיפור או שהתכוונה לומר שחלק מחברותיה עברו חוויות דומות לאלו של הגיבורה.
היו לה ספרים ישנים של ספרות גרמנית מקורית ואדגר, הבן של אחייניתה גרדה, כתב לה במכתבו עד כמה ספוגה בו החוויה של שמיעתה מקריאה לו קטעים מכתבי גתה ושילר תוך כדי טיול בין העצים או על שפת הנחל. בזכותה הוא מכיר ואוהב את הספרות הגרמנית הקלאסית.
כאשר הייתי בתיכון נתנה לי את הספר "מכתב מפקין" המתאר חוויות של משפחה שנקרעת בין שני עולמות (סין וארצות-הברית) ואמרה לי: "גם אנחנו חיים בכמה עולמות".
באחד הימים תכננתי לבקר אותה ובדיוק באותו הזמן היה אמור להיות מופע של שירים בלאדינו עם הזמר יהורם גאון שאהוב עלי מאוד. לאחר התלבטות החלטתי לוותר על המופע והגעתי לבקרה. כאשר נכנסתי לחדר היא אמרה לי: "בואי נפתח טלביזיה, יש מופע של שירים בספרדית" – וכך זכיתי לראות את המופע ביחד עמה.
יהדות
"הפמוטות האלו היו של אמא שלי", נהגה סבתא-קייטי לומר כאשר ראתה את אמי מדליקה את נרות-השבת. בנוסף לפמוטות קיבלנו גם מחזורי-תפילה והגדות עתיקות שהיו של דודתה פאני – אחות-אמה.
סבתא-קייטי לא הייתה אישה דתית אבל בחג החנוכה עמדה זקופה מול החנוכייה ושרה עמנו את כל המילים של השיר "מעוז צור ישועתי" ובחג הפסח קראה בקול קטעים מן ההגדה. בסיום ה"סדר" היינו משחקים על השולחן הגדול בקליעה באגוזים (כמו בבאולינג) ומול כל הצעירים הובילה סבתא-קייטי בקליעות מדוייקות וזריזות.
סבתא של סבתא
מדי-פעם סיפרה לי סבתא קייטי על סבתה אראבלה – האמא של יוליאנה – שנולדה בשנת 1837 ונישאה בגיל 18. לאחר נישואיה ערכה מסע שבעקבותיו כתבה את רשמיה שהודפסו בחוברת "נסיעת חתונה".
אבי, סבתו ודודיו
אבינו עמנואל נולד בגרמניה ולמד בבית-הספר שנוהל על-ידי האגודה לחינוך יהודי-ציוני בברלין אשר מאוחר יותר נקרא בית-ספר "הרצל". כאשר היה מגיע לביקור אצל סבתו יוליאנה היה פוגש את בני-דודיו וביחד היו משחקים ורצים בין העצים שבחצר הגדולה וטועמים מן הריבות שבמרתף.
בביקורים אצל הדוד פליקס בעיר יינה הייתה אשתו אננה מבקשת מעמנואל להקריא בפניה פרק בתנ"ך ולצייר את מפת ארץ-ישראל – תחילה מפה "אילמת" ובהמשך הוספת פרטים. לאחר מכן הייתה מראה לו את המפה שצייר בביקור הקודם כדי להעריך את התקדמותו. הדוד פליקס שהיה פיזיקאי ולימד באוניברדסיטת יינה, שימש כיועץ במפעל למוצרי אופטיקה "צייס" ובזמנו הפנוי כתב חוברת-זכרונות בשם "הבית שלנו".
לא הכרתי את יוליאנה – האמא של סבתא-קייטי – אך מתוך הסיפורים של אבי ספגתי מעט מחוכמת-החיים שלה. בילדותי, כאשר חיפשתי חפץ שנעלם לי ולא ידעתי היכן למצאו, אמר לי אבי: "במקום להתהלך ולחפש בכל מקום, כדאי לך לעשות מה שסבתא שלי הייתה עושה במקרה כזה: סבתא שלי במצבים האלו הייתה יושבת, עוצמת עיניים וחושבת: מתי השתמשתי בחפץ הזה? איפה זה היה? מה עשיתי לאחר מכן? – וכמעט תמיד הייתה מוצאת את החפץ בדרך שבין המקום בו השתמשה בחפץ לבין המקום אליו הלכה לאחר מכן". עד היום אני נזכרת ואף מיישמת זאת בכל פעם שנעלם לי חפץ כלשהוא.
לסבתו יוליאנה, סיפר אבי, היו כוסות עשויות מזכוכית-יינה שידועה כזכוכית חזקה שלא נשברת מן המים הרותחים. "פעם נפלה כוס והתנפצה לרסיסים. . .אספנו את השברים וסבתא שלנו שבה ואמרה פעמים רבות: אבל זכוכית יינה לא נשברת!" וכך כאשר מוצר שקניתי איננו עומד בהבטחות היצרן אני אומרת לעצמי: "זכוכית יינה לא נשברת!" – והכעס פוחת.
חיפוש קרובים
בתחילת מלחמת העולם השנייה נרצחו על-ידי הנאצים אחיה הגדול של סבתא-קייטי – אוטו ובנו הצעיר פרוטייה. פטר, בנו הבכור של אוטו אשר נקרא על-שם דודו שנהרג במלחמת העולם הראשונה, הצטרף לפרטיזנים ונהרג במהלך המלחמה. עם סיום המלחמה ניסתה קייטי לחפש את עקבותיהם של ילדיו האחרים של אוטו ומצאה אותם מפוזרים בכל קצווי תבל – הבת גרדה הגיעה לרוסיה, הבן כריס הגיע להולנד, הבן ג'ורג' הגיע לאוסטרליה. עלי, בנו של האחיין פטר, הוסתר במנזר ולאחר קום המדינה הועלה לארץ באמצעות עליית-הנוער ואומץ על-ידי משפחה בקיבוץ. ג'ון – הבן של הנס, אחיה השני של סבתא-קייטי – הועבר לאנגליה ולימים הצטרף לצבא הבריטי. סבתא-קייטי יצרה קשרים משמעותיים עם מרבית האחיינים וילדיהם.
לעת ערב
בערוב ימיה נכנסה בשנת 1976 לבית ההורים על שם מוזס בירושלים ובו התגוררה אחת-עשרה שנים עד לפטירתה. בתקופה זו הרבתה סבתא-קייטי לטייל ברגל בשדה הסמוך לפסי-רכבת וטיפחה את הצמחים הרבים שגידלה במרפסת. גם כאשר קשתה עליה ההליכה לא ויתרה על יציאה לחצר, לאוויר, לירק.
לפעמים הייתה יושבת ומתקנת גרביים על ה"ביצה" ותוך כדי כך מסתכלת על מידות הגרביים ואומדת עד כמה גדלנו. . .כאשר ביקרתי אותה נהגה לשאול אותי על חוויות בעבודתי וזכרה היטב מעשה שסיפרתי לה על ילדה שברחה מבית-הספר. מדי פעם כיוונה אותי לנהוג בכסף בתבונה.
סבתא-קייטי זכתה להכיר את הילדים של נכדתה עירית, להכין מבד צמר רך בובה לנינה שירי וכלבלב לנין אור והשתתפה בחתונתו של הנכד בני. תמיד נהגה ביושר, כנות והגינות ומעולם לא השמיעה דברי-רכילות. אם הייתה לה ביקורת השמיעה אותה מאוד בזהירות.
סבתא-קייטי נפטרה בשיבה טובה בליל חג הסוכות בשנת תשמ"ח.
ת. נ. צ. ב. ה
הובא לדפוס על-ידי הנכדה נגה קופלביץ בסיועם של הבן עמנואל, הנכדה עירית והנכד בני