עיר של חלום – מחזות / אלזה לסקר-שילר

מאת: מוטי סנדק

"ואני כספר החתום לידידיי, וזרה עד מאוד הייתי להם". במילים אלה תיארה את עצמה אלזה לסקר-שילר (1945-1869), המשוררת היהודייה הגדולה של המאה ה-20. ירושלים, שבה חייתה את שש שנותיה האחרונות (1945-1939), היתה בעיניה עיר של חלום, יותר משהייתה עיר של ממש. היא הלכה ברחובותיה כזרה – מדברת וכותבת גרמנית, ומדמיינת עברית תנכ"ית עתירת הוד.

הספר "עיר של חלום" מביא לראשונה לקורא העברי את שלושת מחזותיה של לסקר-שילר בתרגום לעברית:

"הנהר השחור" (1909), בתרגומו של אבישי מילשטיין
"ארתור ארונימוס ואבותיו" (1932), בתרגומה של ביאטה אסתר פון-שוורצה
ו-"אני ואני" (1942) בתרגומו של פרופ' גד קינר-קיסינגר, שאותו כתבה לסקר-שילר בירושלים.

הספר, פרי יוזמתו ובעריכתו של חוקר התיאטרון היהודי מוטי סנדק, כולל אחרית דבר אקדמית מאת פרופ' גלילי שחר וכן הומאז' לאלזה בהשתתפות: ישראל אלירז, לאה גולדברג, אורי-צבי גרינברג, אברהם סוצקובר, עדנה מיטווך-מלר, דני דותן, זלדה, נתן זך, ויסלבה  שימברוסקה ויהודה עמיחי.

מה כתבו על אלזה לסקר-שילר ?

"המשוררת הלירית הגדולה ביותר שהיתה לגרמניה מעודה" (גוטפריד בן).
"הגדולה בשירת ישראל באותיות לטיניות" (אורי-צבי גרינברג).
"מחזותיה מאופיינים בפשטות של מבע לשוני וגדולה תנכ"ית, מלכת האקספרסיוניזם" (ברטולד ברכט).
"היא היתה ההיפית הראשונה שהכרתי, הרבה לפני שהדבר הפך לאופנה" (יהודה עמיחי).
"אלזה היא אסכולה של אישה אחת" (נתן זך).

לרכישה