ד"ר עמנואל ארנסט סימון – חיפאי וחלוץ האימון הגופני/ מאת יעקב שורר

ד"ר עמנואל ארנסט סימון – חיפאי וחלוץ האימון הגופני/ מאת יעקב שורר

פורסם בתאריך: 05-03-2018

 

בחיפה חיו ופעלו כמה אישים, שתרומתם רבה ומשמעותית, אך למרות זאת נשכחו ברבות השנים. אחד הבולטים שבהם, ד"ר עמנואל סימון, היה ממניחי היסוד לחינוך הגופני בארץ, חלוץ רפואת הספורט ויוזם עיקרי להקמת " מכון ווינגיט ".

חלוץ הוראת הספורט מגיע לחיפה

עמנואל ארנסט סימון נולד בשנת 1898 בברלין. במלחמת העולם הראשונה שירת כחיל בצבא הגרמני ונפצע קשה בחזית הצרפתית. בתום המלחמה למד רפואה בברלין וסיים את לימודיו בהצטיינות בעיר ווירצבורג. בהמשך דרכו התמחה ברפואת ספורט בארצות סקנדינביה. בשנות העשרים של המאה הקודמת הצטיין כספורטאי במועדון הספורט היהודי "בר-כוכבא ברלין". הוא התמקד בריצה וזכה באליפויות בוואריה וברלין למרחקים 400 ו-800 מטרים. כיוון שנמנה עם המיעוט הציוני שבקהילה היהודית בגרמניה, הגשים כבר ב-1924 את חלומו הציוני (9 שנים לפני עליית היטלר לשלטון ותחילת העלייה היקית לארץ) ועלה ארצה. הוא השתקע בחיפה וכאן הצטרף לסגל המורים של ביה"ס הריאלי העברי. בזיכרונותיו כתב: "באותה שנה (1924) היה בארץ רק מורה אחד להתעמלות שעבר הכשרה בדנמרק, צבי נישרי (אורלוב). חוץ ממנו היו עוד מספר מורי התעמלות, אבל להם לא הייתה הכשרה למקצוע זה".

סימון מקים בית ל"משוטטי הכרמל"

בשנים 1924 עד 1927 היה ארנסט סימון המורה הראשי להתעמלות ולספורט של ביה"ס הריאלי בחיפה, ושימש גם כרופא ביה"ס. בהיותו רופא הספורט הראשון בארץ-ישראל, השתית את עבודתו על עקרונות מדעיים מודרניים. הוא פעל בכל מאודו לקידום החינוך הגופני של הנוער הארץ-ישראלי. בשנת 1926, כשנתיים לאחר ייסודו של שבט הצופים "משוטטי בכרמל ",  נתמנה ד"ר סימון לתפקיד "ראש השבט". הוא הצליח לגייס תרומות מחברות מסחריות בחיפה כדי לממן את הקמת "מעון הצופים". בכספים הללו נרכשו חומרי הבניה ונערי תנועת הנוער, הצופים, הם שעבדו בהתלהבות בהקמת "הצריף הירוק". לימים שימש "הצריף" מוקד הפעילות לדורות של צופים צעירים.

פנימייה לתלמידי הארץ וחו"ל

בשנת 1927 עבר דר' סימון לירושלים, שם ניהל את המחלקה להיגיינה גופנית ב"בית הבריאות שטראוס " ופתח מכון לפיזיותרפיה, ראשון מסוגו בארץ. אולם ב-1936 נקרא ע"י ד"ר ארתור בירם לשוב לחיפה, לנהל את הפנימייה של ביה"ס הריאלי. פנימייה זו נוסדה ב-1922 ונפתחה בקיץ 1925 בבניין המיוחד שנבנה עבורה, צמוד לבניין ביה"ס. הפנימייה נועדה למגורי תלמידים שהגיעו מרחבי הארץ לחיפה וגם מאירופה ומארה"ב כדי ללמוד בריאלי בזכות המוניטין של בית הספר. בחוברת מידע שהוציא בית הספר בשנת 1938 נכתב : "הפנימיה נמצאת בבניין מרווח המכיל חדר אוכל גדול, חדרי שינה, חדרי עבודה, חדר מוסיקה, חדרי רחצה וכו' … תלמידים מחוץ לארץ יכולים לקבל ע"י בית הספר רישיון עליה לארץ." (הפנימיה נסגרה בשנת 1939, אך המבנה שנקרא "בית וולפסון" ניצב עד היום, ולומדות בו כיתות היסוד של הריאלי הדר הכרמל).

ניצנים של חינוך צבאי

במקביל לפעילותו המקצועית הייתה לד"ר סימון תרומה משמעותית גם בתחום הביטחון וההגנה. באפריל 1936 פרצו ביפו מהומות הדמים שהסלימו במהירות למאורעות 1936– 1939 בכל הארץ, ונודעו גם כ"מרד הערבי" (נגד שלטון המנדט הבריטי, עליית יהודים ארצה והתרחבות היישוב היהודי). בתגובה מהירה למאורעות גיבש ד"ר ארתור בירם תכנית לימודים ואימונים ייחודית לתלמידי הריאלי. לפי תכנית זאת קיבלו התלמידים הבוגרים, מכיתה ח' ומעלה, אימונים מיוחדים בכושר גופני ובשדאות שהכשירו אותם למשימות ביטחוניות בעת הצורך. מטעמי חשאיות כל הנושא הוגדר בתחום האימון הגופני ולכן קיבל את הכינוי חג"מ – חינוך גופני מורחב. המורים שהיו אחראים לאימוני החג"מ היו המורים לספורט ד"ר עמנואל סימון ומאיר מרט, והתלמיד האחראי הראשי היה חיים לסקוב, בן טיפוחו של ד"ר בירם שעתיד להיות לאחר קום המדינה הרמטכ"ל החמישי של צה"ל. דר' סימון כתב לימים כי "ביוזמתם של יעקב דורי, ד"ר בירם ויוזמתי שלי, הונהג בביה"ס הריאלי בחיפה החג"מ. זו הייתה הכנה טרום צבאית, מנוהלת ע"י מדריכי ההגנה".

החזון החדש – הקמת מכון לאומי לאימון גופני

במאי 1939 פורסם "הספר הלבן" (תכנית ממשלתית בריטית כמענה למרד הערבי, שהגבילה את עליית היהודים ארצה ואת הקמתם של יישובים יהודיים חדשים) ואזי יצא "היישוב" למאבק נגד השלטון הבריטי ולמען המשך העלייה וההתיישבות. ד"ר אברהם כצנלסון-ניסן, מנהל מחלקת הבריאות של הוועד הלאומי, הכריז כי "המלחמה נגד הספר הלבן אומרת גם חינוך נוער בריא וחזק, דבר שיושג במיוחד על ידי הגברת החינוך הגופני." ד"ר סימון חבר אליו ויחדיו הקימו את המחלקה להכשרה גופנית, שנועדה להגביר את הכושר הגופני של חברי ההגנה בכלל ושל הנוער בפרט. חשוב לציין כי עד 1939 יכלו תושבי הארץ ללמוד ספורט והתעמלות רק באירופה (גרמניה, הולנד וסקנדינביה), וכעת, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, היציאה לאירופה הפכה כמובן לבלתי אפשרית. לפיכך המחלקה החדשה, בניהולו של ד"ר סימון, יזמה וארגנה, ביחד עם ארגוני הספורט  מכבי, הפועל ואחרים, קורסים וימי עיון להכשרת מורים ומדריכים לספורט, וזאת לראשונה בארץ-ישראל. ב-1944 התקיים הקורס השנתי הראשון להכשרת מורים לחינוך גופני ובעקבותיו היו שניים נוספים, בהם השתתפו בעיקר חיילים משוחררים שחזרו ארצה בתום מלה"ע השנייה. הקורסים הללו נחשבים כאבני דרך ראשונות וכצעדים הכרחיים להקמת המכון הלאומי לחינוך גופני ולספורט, שמוכר כיום בשמו "מכון וינגייט".

כך הוקם מכון וינגייט

בזיכרונותיו מספר ד"ר סימון כיצד הוזמן בחודש מרס 1944 לישיבת הנהלת הוועד הלאומי ואז, במהלך הישיבה "נשיא הועד הלאומי, מר יצחק בן צבי, הודיע שהבריגדיר אורד צ'ארלס וינגייט (ידיד היישוב היהודי בארץ-ישראל) נהרג בהתרסק מטוסו מעל החזית היפנית בבורמה. הובע הרצון להנציח את שמו של "הידיד" בהקמת גלעד. הצעתי הראשונה הייתה להקים מכון לחינוך גופני וספורט על שמו. הצעה זו התקבלה פה אחד". ב-1946 נשלח ד"ר סימון לדרום אפריקה, שם פעל בקרב הקהילה היהודית הציונית לגיוס התרומות הראשונות, ובשנים הבאות פעל עם אישים נוספים להשגת הקרקעות ולפעולות התכנון הנחוצות להקמת מכון וינגייט. הוא גם נשלח לסקוטלנד, שם קיבל את הסכמת אלמנתו של וינגייט לשאת את שמו של בעלה המנוח כשם הפרויקט הנכבד.       ב-1948 הונחה אבן הפינה בהשתתפות הגברת וינגייט, ב-1953 החלו עבודות הבנייה, וב-1957 החל מכון וינגייט בפעילותו. ד"ר סימון היה חבר פעיל בחבר הנאמנים של המכון עד הגיעו לגיל 80. בשנת  1989 והוא בן 91, נפטר, שבע שנים ומעשים. שמו מונצח בבניין מחלקת המחקר של מכון וינגייט.

תודות: לבניו של ד"ר ארנסט סימון, יואב סימון וד"ר גד סימון על המידע שניתן בחפץ לב ובמאור פנים. תודה גם לשמעון ולדהורן – מנהל ארכיון ביה"ס הריאלי בחיפה – על התמונות שהעמיד לרשותי.

התפרסם  בקהילתון מרץ -אפריל 2018 בעריכת מיכה לימור, כתב עת בהוצאת ארגון "פסגות כרמל", חיפה.

תגובה אחת ב“ד"ר עמנואל ארנסט סימון – חיפאי וחלוץ האימון הגופני/ מאת יעקב שורר

  1. הייתי תלמיד בבית הספר הריאלי .כשהייתי במכינה ד' בהדר הכרמל למדנו בבנין שליד בית וולפזון שהיה עדיין פעיל כפנימיה.מאוחחר יותר בבית הספר התיכון בבית הכרם (היום ליד האוניברסיטה-"ליד-הה") ההתנסיתי בחג"ם . ידעתי על דר' ע.סימון אך לא ידעתי את חלקו בהקמת מכון וינגייט. מאמר מסכם ומעניין מאוד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *