אבי שוקת (שכטר) נולד ב-8 באוגוסט 1938 בעיר וינה שבאוסטריה, בנם של שרה
וברוך שכטר ואח לאנה ולאורה שכטר-לנג ז"ל, שהגיעו לוינה בשנת 1927 מהעיירה טרנופול שבפולין (אוקראינה של היום).
בשנת 1939, כשהיה בן שנה בלבד, עלה אבי לארץ ישראל יחד עם משפחתו. המשפחה חיה בווינה בין השנים 1927-1939, וניצלה ממוראות השואה בזכות תעוזה ונחישות.
סיפור ההצלה
לאחר סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית ב-13 במרץ 1938, החל מסע רדיפות אכזרי כלפי היהודים. נציגי ה-SA המיליציה הנאצית, הגיעו במדים לעצור את אביו של אבי, ברוך שכטר. ברוך, שהיה איש עבודה חרוץ ועבד בבית מלאכה ליצור שמיכות בבעלות משפחתית, הבין את הסכנה, גילה תעוזה והסתתר מבעוד מועד. רעייתו, שרה שכטר, התמודדה לבד עם הטיפול בילדים הצעירים וכאשר הגיעו הנאצים לביתם, לחפש את ברוך, היא אמרה באומץ שאינה יודעת היכן הוא נמצא ושהוא עזב את הבית עם מזוודה ונעלם.
באותן שנים, הוחרם רכוש המשפחה וביתם בוינה. המשפחה נאלצה לנדוד בין דירות זמניות, מפוחדים וסובלים מהשפלות יומיומיות, כמו שלטים בגן הציבורי האוסרים כניסת יהודים וכלבים.
ההצלה התאפשרה בזכות קרובות משפחה – ציפורה ומשה רודלסון – עתידיה ושרה ליברמן ז"ל, שהיו מנהלי בית הספר החקלאי עיינות. הן דאגו להשיג עבור המשפחה סרטיפיקטים לעלייה לארץ ישראל, שהונפקו על ידי ממשלת המנדט הבריטי.
ביולי 1939 יצא ברוך מהמסתור, ובני המשפחה התאחדו בתחנת הרכבת בווינה. הם עלו על אוניית המעפילים "גליליאה" מהעיירה טרייסט שבאיטליה, ובתום הפלגה מתישה הגיעו לחופי ארץ ישראל. המשפחה נקלטה בעיר חולון.
במקביל, התרחשה שואת יהודי טרנופול באוקראינה של היום . משפחתו המורחבת של אבי שכטר נרצחה והושמדה . כ-5000 יהודים הוצאו מבתיהם ונורו בחצרות וברחובות ע"י יחידות האיינזץ קומנדו הנאצי בשיתוף מיליציות אוקראיניות לאומניות.
בשנים 41-44 נרצחו כ -11,000 מיהודי טרנופול מהם כ-6000 במחנה ההשמדה בבלזץ . כאלף נשלחו למחנות עבודה וכמה מאות מתו מרעב ומחלות . בני המשפחה שגרו ברחוב אוסטרוסקייגו בטרנופול לא זוהו עד היום.
המשך חייו
אבי שוקת נישא לאילנה בשנת 1962 ונולדו להם ארבעה ילדים: עודד, נילי, רני ויעלי. בהמשך זכו גם לנכדים ולנינים. אבי החל את דרכו המקצועית במשרד החוץ, שם ייצג את מדינת ישראל בגאווה בשגרירויות שונות ברחבי העולם.
אבי ואילנה חיים כיום בבריאות ובאושר. סיפורו של אבי שוקת ומשפחתו הוא תזכורת לאומץ, לנחישות ולתעצומות הנפש בתקופות אפלות, ולתקומה במדינת ישראל.
