אני רוצה לשתף אתכם בביקורי השנתי בעיר הולדתי גיילינגן גרמניה גבול שוויץ, בפגישה השנתית בבית הקברות היהודי וכן במוזיאון שהוקם שם. הקהל שבא הם ברובם דור ראשון (כמעט לא נשארו) ודורות שני והלאה, אני עדין דור ראשון ילידית 1934. בעיר עצמה אין יהודים ואלו שנשארו אחרי 1939 נרצחו.
אני כבתו הקטנה של הרב ד"ר מרדכי בורר זצ"ל שנרצח בדכאו ב- דצמבר 1938, באה מידי שנה ולוקחת חלק גם בהנצחת המוזיאון. יום לפני המפגש נסעתי עם איש המוזיאון מר יואכים קלאוזה לשוויצריה, לשני ערים מאוד מעניינות שעדין יש שם בתי כנסת שהם שמורים למרות שכמעט אין יהודים וכן אתרים כמו המקווה, מקום אפיית המצות, והבתים שבו גרו יהודים ונוצרים, אבל היו מחיצות כמו שתי דלתות, וזה סימן מפריד בין הדיירים. הערים שמם ENDINGEN LENGNAU גם בית הקברות היהודי שמור מאוד והוא עתיק ביותר.
המפגש השנתי בבית הקברות בגיילינגן מתקיים תמיד בימי ראשון לפני ראש השנה, השנה הוקדם בשבוע מפני שערב החג חל ביום ראשון. אחרי ההתכנסות בבית הקברות, ברכות מרב הבא מציריך, ומר גוט, שהוא כיום יושב הראש הקהילה.
מבית הקברות יורדים למוזיאון לביקור וחשוב לציין שהמקום מונצח באופן יוצא מהכלל, השנה היו יותר מ-3000 מבקרים. זו השנה השלישית שאני משתתפת בפרויקט "זיכרון בסלון" המתקיים ברמת השרון ועוד מקומות בארץ בו תושבי העיר מנדבים את ביתם בערב יום הזיכרון ומזמינים קהל לשמוע זיכרונות מתקופת השואה ומי שלקח חלק כל שהו באסון העם היהודי.
תגובה אחת
בכל שנה אני נהנית קרוא ולראו את חוויותיך במקום הולדתך,
תזכי לשנים ארוכות וכל שנה תשובי למקום הולדך
שאפו , שאפו