הקמת האגף למורשת יהדות דוברת גרמנית במוזיאון הכט שבאוניברסיטת חיפה בהנהלת ד"ר ענבל ריבלין מסמלת סיום של מסע ארוך ומורכב, ובה בעת מהווה רגע מרגש, שבו המורשת היקית זוכה לבית בטוח ומכבד.
המוזיאון ליהדות הגרמנית נולד מיוזמתו של ישראל שילוני, איש חינוך ותרבות, שהחל בתיעוד קהילת היקים בשנת 1968. בתחילת שנות השבעים הקים תצוגה מקומית קטנה בבניין עיריית נהריה. שילוני החל לאסוף חפצים, מסמכים ועדויות מחייהם של יהודי גרמניה שעלו לארץ ישראל מתוך תחושת שליחות עמוקה לשמר את המורשת היקית ולהנכיחה במרחב הציבורי. בשנות התשעים נרתם התעשיין ואיש החזון סטף ורטהיימר, יקה בעצמו, להעברת המוזיאון לפארק התעשייה תפן. המוזיאון נקרא מעתה המוזיאון ליהדות דוברת גרמנית. אוסף המוזיאון בניהולה של רותי אופק הלך וגדל משמעותית הודות למשפחות היקים, שראו בו בית למורשת המשפחתית והתרבותית שלהם. בשנת 2004 נחתמה שותפות עם ארגון יוצאי מרכז אירופה, שהעמיקה את ייעודו של המוזיאון: תיעוד תרומת היקים לעיצובה של מדינת ישראל כחלק מהמערב ושמירה על ערכי המוסר, התרבות והעבודה, שהביאו מארצות מוצאם. בנובמבר 2008 זכה המוזיאון בתפן בפרס מיוחד מטעם האיחוד האירופי.
בשנת 2021 נסגר המוזיאון. החפצים נארזו בקפידה והועברו מתפן אל אצטדיון סמי עופר שבחיפה. אף שמדובר באתר בלתי שגרתי לשימור חפצי תרבות, הוקצה בו מרחב ייעודי, שבו נשמרו הפריטים בתנאים מוזיאליים. תקופה זו שימשה כשלב ביניים, זמן של המתנה, שבו עמדו החפצים בין עבר של תצוגה פעילה לבין עתיד חדש, שבו תעמוד משמעותם להתעצב מחדש.
במהלך תקופת האחסון נבחנה האפשרות לשלב את האוסף במסגרת מוסד אקדמי, ומתוך כך עלתה ההבנה, כי יש צורך במרחב ציבורי, אקדמי, נגיש; מרחב שיאפשר להציג את האוסף בפני קהל רחב יותר, לשלבו בשיח התרבותי וההיסטורי של מדינת ישראל, ולהבטיח את שימור המורשת לדורות הבאים.
לפיכך, נבעה הבחירה במוזיאון הכט מתוך השאיפה לשלב את השיח על זהות וזיכרון בהקשר אקדמי, מחקרי וחינוכי. מוזיאון זה הוא חלק מאוניברסיטת חיפה. מעבר לכך ביטאה הבחירה תפיסה רחבה של תפקידו של מוזיאון כמשמר זיכרון וכמי שמנחיל אותו אל השיח ציבורי. כך, התווסף אל החוויה הנוסטלגית ואל תיעוד העבר הפן המחקרי-אקדמי, שמאפשר יצירת קשרים עם מוסדות וארגונים בארץ ומחוצה לה.
החלל שנבחר – חנות "אקדמון" לשעבר, ברחבת הכניסה למוזיאון הכט – עבר תהליך הסבה מקיף: תכנון אדריכלי מחודש, בניית עזרי תצוגה מוזיאליים, התאמת תאורה, עיצוב גרפי והקמת תשתיות טכנולוגיות. כך הפך חלל מסחרי לחלל תרבותי, המאפשר תצוגה רב-שכבתית ודינמית.
השינויים של החלל והרצון להשתמש בפרקטיקה מוזיאלית עכשווית הובילו לתפיסה אוצרותית חדשה. כל חפץ, כל תמונה, כל מסמך – נבחר בקפידה. תהליך הרישום, המיון והחיבור בין הפריטים לא התבסס רק על קטגוריות כרונולוגיות, אלא גם על משמעותם הסמלית והרגשית, כשהסיפור המשפחתי עומד מאחוריהם.
בשלב זה התגבשה התפיסה הנרטיבית של התצוגה, ששילבה את הפן ההיסטורי ליצירת חוויה למבקר. החלל חולק לאזורים תמטיים: התיישבות, אדריכלות, אומנות, כלכלה, משפט, רפואה ועוד. כל אזור מהווה פרק בזיכרון הקולקטיבי.
במקום להציג את המורשת של היהודית דוברת הגרמנית כעבר סגור, ביקשה התצוגה להרחיב את השיח ולהציע הגדרות שונות לשאלה "מהו יקה?". לצד הממד הנוסטלגי, שולב גם פן ביקורתי, המאפשר לבחון מחדש את מושגי הזהות היקית, את מקומה ואת תרומתה לתרבות הישראלית, ואת היחסים המורכבים בין הערגה לתרבות הגרמנית לבין חוויות ההגירה והקליטה בבית החדש בארץ ישראל. הנרטיב התצוגתי לוּוָה בתכנון מרחבי שמטרתו לטשטש את הגבול בין שתי מציאויות: ה"היימט" – המולדת הישנה, וארץ ישראל – המולדת החדשה. התצוגה אינה מציגה את שתי הזהויות כמתחלפות, אלא כמתקיימות במקביל, תוך ערבוב והזנה הדדית.
החפצים המוצגים באגף אינם נתפסים כעדויות אילמות בלבד, אלא כגיבורים נרטיביים בעלי משמעות רגשית, תרבותית והיסטורית. בהתאם לגישתה של ד"ר נירית שלו-כליפא, החפץ המוזיאלי הוא אמצעי מרכזי בהבניית הזיכרון: "החפץ אינו רק עדות אילמת לעבר – הוא נושא עימו שכבות של משמעות, רגש וזיכרון. הוא מאפשר לנו לגעת במה שהיה, אך גם לשאול מה נותר ממנו בתודעה ובזהות". (מתוך: מראי מקום – החפץ והדימוי החזותי כמעצבי התודעה ההיסטורית ושימורה, אתרים המגזין, גיליון 3, ספטמבר 2013) תפיסה זו הנחתה את עבודת האוצרוּת באגף, והדגישה את תפקידם של פריטים אישיים – תעודות, ספרים עם הקדשה, מזוודה ישנה – ככלים להנכחת הזיכרון, לחיבור בין דורות ולעיצוב זהות קולקטיבית. כל חפץ פותח חלון לעולם שלם, ומאפשר למבקרים לחוות את המורשת היקית לא רק כעבר, אלא כמרחב חי של משמעות, המשמש גשר בין עבר להווה, בין דור המייסדים לבין הדור הצעיר.
האגף למורשת יהדות גרמניה שבמוזיאון הכט מבקש להנכיח את התרבות היהודית-גרמנית כחלק אינטגרלי של ההיסטוריה הציונית והישראלית. הוא מדגיש את תרומתם של היקים להקמת מוסדות המדינה ולפיתוח התרבות, החינוך, הכלכלה והחברה. התצוגה מזמינה את המבקרים לגלות את הסיפורים שמאחורי החפצים, להשתתף בנרטיב, לזהות את עצמם בתוכו ולחוות את ההיסטוריה כמרכיב בהווה.
***האגף למורשת יהדות דוברת גרמנית במוזיאון הכט יפתח לקהל ב-23 בדצמבר 2025, ג' בטבת תשפ"ו . למידע נוסף לחצו כאן
