פורסם ביקינתון גליון 314
לפני קרוב לשנתיים, ימים ספורים לפני תחילת שנת הלימודים תשפ”א (2020/21), עדיין מיליוני תלמידים, הורים ומורים, לא ידעו אם, מתי ואיך יפעלו מוסדות החינוך החל באחד בספטמבר של אותה שנה. קברניטי הקורונה ומערכת החינוך ניסו לגבש באין ברירה וללא הצלחה תכנית של טלאי על גבי טלאי ופתרונות מהרגע להרגע של מתווה מלא חורים. במציאות חמורה ומתסכלת זו, ובהעדר תכנון מוקדם, התבקש לפחות לקראת ההמשך לעשות את מה שהיה עליהם לבצע כחצי שנה קודם לכן, עם פרוץ הקורונה: פשוט לחשוב מבעוד מועד ולתכנן מראש את פתיחת שנת הלימודים כי הרי האחד בספטמבר היה צפוי להגיע וגם החורף שבא אחריו לא אמור היה לנחות במפתיע.
בחשיבה יצירתית של צוותי חשיבה ותכנון רב-תחומיים, לא רק של מומחי חינוך ובריאות, אלא גם בהשתתפות נציגי הורים, תלמידים ונציגי השלטון המקומי, ניתן היה להפיק מאי הוודאות שלפני תחילת שנת הלימודים ומזה הצפוי אחריה, משהו טוב ומועיל עם תקוות לעתיד. האומנם לא היה מנוס מ-”בלאגן מאורגן” ששרר בתחילת אותה שנת לימודים? הרי על רקע של נתונים משתנים ואי ודאות אפשר היה בחשיבה יצירתית מחוץ לקופסה להוביל את המהלכים המתבקשים להצלת שנת הלימודים.
כדאי לזכור שבימים כתיקונם תפקוד מערכת החינוך רחוק מלהיות מזהיר וכי משבר הקורונה זימן ועדיין מציע, אם חלילה ייפול עלינו שוב, הזדמנויות ואפשרויות לשינויים ולתיקונים. במשך שנים מתנהל הלימוד בכיתה בתנאים בלתי אפשריים, שבהם על המורים להתמודד עם עומס וריבוי מקצועות, עם הבנת מבול הרפורמות הניתכות עליהם ובמקרים רבים גם עם חוסר גיבוי והעדר תמיכה, וכל זה במצבים של שחיקה ותסכול. והתלמידים עצמם? בשנת לימודים רגילה הם רואים במשך השבוע יותר מדי מורים, עוסקים במקצועות לימוד רבים מדי ומייחלים יחד עם מוריהם לארגון מחדש של הלימודים שיביא ליתר מיקוד ולצמצום המספר המופרז של המקצועות והבחינות. בנוסף לכך, על פי ממצאי סקרים שנעשו בעשור האחרון, כמחצית מהמורים מציינים שהם משקיעים כרבע עד שליש מזמן השיעור בכיתה בטיפול בסידורים ובבעיות משמעת, וכי רק כשני שליש מהזמן המוקצה לשעות הוראה אכן מנוצלים ללמידה בפועל.
עידן הקורונה פתח אפשרות לעקוף את הקשיים והכשלים האלה ולנצל את הפוטנציאל הטמון בלימוד בקבוצות קטנות ובלמידה מרחוק שמגפת הקורונה כפתה ואולי עוד תכפה על המערכת. עם זאת, ברור שבמציאות שבה לכ- 20% מהתלמידים אין מחשב או חיבור לאינטרנט, מימוש הלמידה מרחוק מותנה בהקצאת המשאבים הדרושים לכך. הלמידה מרחוק והחשיפה הבלתי מוגבלת של תלמידים ומורים לעולם הווירטואלי ולמרחב האינטרנטי, מאפשרת צמצום פערים מנטאליים בין מורים לתלמידים. החיים האמיתיים והמלאים של התלמידים מתנהלים כיום הרבה יותר בתקשורת האינטרנטית וברשתות החברתיות, מאשר במוסד החינוכי וכך במקום להיות פסיביים בכיתות הלימוד ובמסגרות המסורתיות הבית-ספריות, ניתנת להם בלימוד בקפסולות ובלמידה מרחוק הזדמנות להיות יותר עצמאיים, אקטיביים וחקרניים, וכך מי יודע, אולי מעז ייצא מתוק? וכמובן רצוי מאוד שכל זה יקרה בלי לוותר על היבטי חברה וכישורי חיים הנרכשים בבית הספר.
מצד משרד החינוך נדרשת דווקא בימים אלה חשיבה אמיצה לטווח ארוך, שאינה נעולה על תפיסות ומסורות שזמנן עבר. כשהמורים מאבדים למרבה הצער את סמכותם, חשוב לשפר בדחיפות את איכותם כמקור של ידע ותובנות. לכן מהלכי המערכת צריכים להיות מלווים במאמצים לשיפור מעמד המורים על ידי שכר הולם, סביבת עבודה מתגמלת, תנאי עבודה ראויים והעלאת רף הקבלה ללימודים במכללות למורים, ובהפיכת מקצוע ההוראה למוקד משיכה למועמדים המשתייכים לקבוצת איכות גבוהה.
יאיר בר-קול, לשעבר מנהל המרכזים הפדגוגיים במשרד החינוך הוא חבר הנהלת סניף תל-אביב של ארגון יוצאי מרכז אירופה, חבר ועדת המדיה וחבר מערכת “יקינתון”
