הסבתא היקית שלי / עפרה גלעד (ויינרב)

מ ר ג ר ט ה ו י י צ מ ן, ככה קראו לה .
לא שמנה, לא גבוהה, שערות יפות היו לה
מ ק ו ר ז ל ו ת וארוכות, רובן כּ ס ו פ ו ת ,
צמוד לעורף, כ 'כדור' … היו א ס ו פ ו ת .

הייתה לה מין 'רש ת' שעוטפת
אחרי, ששערה הייתה שוטפת
נראה היה , שזה ח ש ו ב …
כי כך נשמר לה – ה 'עיצוב' !!

גרנו עם 'ספתא' בדירה מינימאלית
עם עוד משפחה, בצפיפות לא נורמאלית
כל זה בירושלים, עיר הבירה
בזמן שהייתה עוד עיר נ צ ו ר ה .

ברדיו, בקושי …. קלטו מנגינה
קול ישראל , היה הקול של המדינה.
טרנזיסטור, היה … מ 'זה – ח י ד ו ש !
ה-ג'ינס ! לא היה בין פריטי הלבוש .

אני ואחי בני השמונה ו – עשר
'קיבלנו', ולא הרגשנו בחסר.
עם סבתא שַהִינוּ , בני התשחורת
למרות הבעיה שנוצרה בתקשורת –
כי ספתא ה 'יקית' באה מהגולה
ועברית, זה לצברים! – " לא בשבילה."
וכך, מסתבר, בתור ה ו ס פ ה –
בכּוֹרַח, למדנו יום יום … עוד שפה !

בדחילו ורחימו דברנו איתה
'שברנו שיניים' ו אהבנו אותה.
למדנו, הרבה – תרבות, ע ר כ י ם,
כבוד לזולת, והליכוֹת – נימוסים !

בין 2 ל- 4 על השקט לשמור
באוכל, לשתוק והפה גם לסגור
מאוד חשוב לדעת לתת
ותמיד, להגיד רק ת' אמת !

עד שלפתע נגדע פתיל חייה –
ואני מתגעגעת, חושבת עליה.
היו זמנים, שונים עד מאוד,
כשלזולת עוד נתנו קצת כבוד !

מתוך ה- MB יקינתון – ספטמבר 2008, ראש השנה תשס"ט, גיליון מס' 227