מנהג נאה יש בעולם האקדמי הגרמני: כשמגיע מלומד לזקנה או לשיבה (על פי הגדרת מסכת אבות) מכינים לו מוקיריו המלומדים "ספר יובל" (Festschrift), אוסף מאמרים על הנושאים שבהם חקר ועסק. לפסטשריפט כזה זכה השופט יורם דנציגר בהגיעו לגיל שבעים ביוזמת הפקולטה למשפטים באוניברסיטת וירצבורג ,שקשר לו עמה: אוסף נכבד של למעלה משלושים מאמרים בחמישה תחומי מחקר – תורת המשפט, החוק הפלילי, תאגידים וכלכלה, האתגר הדיגיטלי, אתיקה ומשפט, כולם תחומים שבהם טבע השופט דנציגר את חותמו. עורך הספר, אריק הילגנדורף, מצוי בתחום החדשני של דיגיטיציה, אינטלגנציה מלאכותית ומשפט. המאמרים נכתבו ברובם על ידי עמיתים מישראל וגרמניה, אך גם על ידי אי אלה מארה"ב, קנדה, קולומביה וסין. לפסטשריפט בשפה העברית זכה כבר השופט דנציגר עם פרישתו מכס המשפט לפני כחמש שנים. ארגון יוצאי מרכז אירופה מתייחס בתשומת לב מיוחדת לאיש, לפועלו ולהקשר הגרמני – סבו של השופט דנציגר הלא עלה עוד בשנות העשרים מהמבורג לארץ ישראל והנכד הוא יקה לכל דבר.
כאשר מצורפים לפסטשריפט דברי ברכה לא רק מדיקן הפקולטה, אלא גם משרת המשפטים לשעבר בריגיטה ציפריס, נשיאת עמותת המשפטנים ישראל-גרמניה, ניכר הכיבוד שבמחווה עוד יותר. ציפריס ניצלה את ההזדמנות להתייחס לנושא שעל הפרק בכנס העמותה – השפעת הדת על גישתם של העושים במערכת המשפט – כדי להיזכר בהשפעת המשפטנים היהודים על המסורת המשפטית הגרמנית. היא סבורה ש"אין זה מפתיע שמשפטנים המשתייכים לאמונה היהודית [בניסוח הזה הגרמנים נוטים להסתבך היום] גילו גישה ליברלית בימי הקיסרות והרפובליקה הויימארית". מי שקורא את המבוא שלה חש אי נוחות מסויימת הן משום שנסתמכה על הרב הומולקה, והן משום שמקור אותה נטייה ליברלית לא נעוץ במשפט היהודי, אלא באמנסיפציה מן המשפט הדתי בכלל, בין אם של הנוצרים שקבעו בעבר את החוק ובין אם של היהודים בקהילותיהם.
למרות שהמאמרים נמסרו לדפוס כבר בראשית שנת 2023 ומתייחסים בעיקר לנושאים שאין שן הזמן נוגסת בהם, ישנם כמה שישמשו פלטפורמה לדיון אקטואלי מאד, באמצעות ההתייחסות לפועלו של השופט דנציגר, עוד שנים רבות. קוראיו הגרמנים של הספר יקראו, למשל, בעיון רב את מאמרו של אביגדור קלגסבד, בעבר שותפו למשרד עו"ד, על פסיקתו של השופט דנציגר בענין "חוק החרם". נגד החוק הזה, שחקקה הכנסת בשנת 2011 וקבע שתמיכה בחרם נגד ישראל תיחשב לעבירה, עתר היקה אורי אבנרי לבג"צ על סמך הטענה כי הפגיעה בחופש הדיבור אינה חוקתית. התביעה נדחתה בהכרעת רוב, על סמך הטענה כי מדינה רשאית להגן על עצמה מפני חרם, אולם השופט דנציגר ייצג דעת מיעוט. טיעונו כוון ביסודו של דבר נגד מגמת חוק זה לממש את הסיפוח הזוחל של יהודה ושומרון: נוסח החוק כלל גם התייחסות לחרם על "אזור המצוי בשליטתה" של ישראל, וכאשר מדובר בשטחים הכבושים, כך עולה מפסיקת דנציגר, יש להעדיף את חופש הדיבור בהסתמך על חוק היסוד כבוד האדם וחירותו. בפרספקטיבה של שנת 2023 ואילך פסיקה זו כמוה כאצבעו של הילד שניסה לעצור את השטף מן החור שבסכר. טיעונו של דנציגר רלבנטית גם לקוראים הגרמנים. גם שם הפך המאבק נגד חרם על ישראל לסלע מחלוקת מאז התקבלה החלטת הבונדסטאג נגד הBDS- במאי 2019, שהמשכה ביוזמות הקשורות בחרמות נגד ישראל בגרמניה. גם שם מעומתים חופש הדיבור והזכות לקרוא לחרם. בעניין הזה נקט, כזכור, ארגון יוצאי מרכז אירופה עמדה ברורה לא פעם ועמד על משמר חופש הדיבור, לא מעט בהקשר המדובר.
מכאן מתבקש המעבר למאמר של פרופסור סטפני שמהל (Schmahl)מאוניברסיטת וירצבורג. היא הגיבה על דברי השופט דנציגר בפני עמותת המשפטנים ישראל-גרמניה בחודש פברואר 2023, כשקבע כי מדובר במשבר החוקתי העמוק ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. חזקה על משפטנית גרמניה, בוודאי במסגרת זאת, שלא תתערב ישירות בוויכוח הישראלי. היא מצאה דרך להתמודד עם הבעיה בעזרת השאלה ההיפותטית לכאורה: מה היה קורה בגרמניה, לו נעשה ניסיון דומה לערער על סמכותה של מערכת המשפט או על סמכות בית הדין החוקתי. אם לתמצת בקליפת אגוז: חוק היסוד הגרמני היה עומד בפרץ מן הסוג הזה. לישראל, כידוע, אין חוקה כתובה לאחר שהניסון לאשרה כשל כבר בשנת 1950. אך מסתבר שסדנא דארעא בכל זאת חד הוא. השאלה הנשאלת בישראל לא נותרה היפותטית בגרמניה או באירופה בכלל. אלא שהמערכת הפרלמנטרית בגרמניה עומדת על המשמר: החשש מפני נגיסה של מפלגת "האלטרנטיבה לגרמניה" הימנית קיצונית במערכת המשפט הביאה טרם הבחירות במרס 2025 להסכמה של "המפלגות המסורתיות" מקיר אל קיר לתקן את החוקה ולדרוש רוב של שני שלישים גם לאישור רפורמות בנושאים פורמליים או פרוצדורליים הקשורים בהרכב בית המשפט החוקתי. ובסגירת מעגל לישראל, כותבת המאמר מסכמת כך: "יש עדיין בשלב זה [מארס 2023] תקווה שהחוק המוצע [מטעם שר המשפטים הישראלי] לשנות את הקוד המשפטי של בית המשפט העליון בישראל לא יהפוך למציאות". ברוח זו בירכה את שופט דנציגר ליום הולדתו.
כזכור חזרה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות היישר מכנס העמותה הזאת בשנת 2023 כדי להגן על בית המשפט מפני ההתקפה של רוטמן ולוין, וזו אותה במה, מעליה עשה השופט העליון פוגלמן בחודש ספטמבר השנה חשבון נוקב עם מה שקרוי במקומותינו "הרפורמה המשפטית", שאינה אלא ניסיון של הרוב הפרלמנטרי להתגבר על מגבלות חוקתיות בדרך לשלטון לא דמוקרטי.
השיח הישראלי-גרמני בתחום המשפט מתייחס לנקודת מוצא משותפת – העבר הגרמני, במיוחד זה הקשור ברייך השלישי, ותורם לשיתוף פעולה לא רק ברמת הידע אלא גם ברמת היישום של ערכים משותפים. תרומה זו באה לידי ביטוי מובהק בפסטשריפט הגרמני בשפה האנגלית לשופט הישראלי דנציגר.
