כמי שביקר בישראל פעמים רבות (שישים פעם), עוד מתקופת נעוריי בשנות השבעים ולאורך העשורים הבאים בממסגרת שונות – ביקורים אישיים והן ביקורים מקצועיים במסגרת מחקר ביד ושם, ארגון משלחות נוער Spiritual Leader for Christian Pilgrimages in the Holy Land, תפקידי כיו"ר ה"החברה הגרמנית-ישראלית של צפון הסה", ומייסד שותף של העמותה "אבני נגף בקאסל" – הנחתי כי על הביקור השישים ואחד להיות שונה:
לכבוד יום הולדתה ה-75 של מדינת ישראל החלטתי להגיע לישראל בכוחות עצמי, על אופניים.
ב-15 באוגוסט 2023 עזבתי את ביתי שבקאסל, והתחלתי ברכיבה. חמישה ימים לאחר מכן כבר עברתי דרך מחנה הריכוז פלוסנבירג, שעל יד חבל הסודטים, המשכתי לכיוון וינה, בודפשט, בלגרד, וקומאנובו שבצפון מקדוניה. כעבור חודשיים מרגע צאתי לדרך כבר עצרתי בסלוניקי, המשכתי לכיוון אַסוֹס בצפון מערב טורקיה, והדרמתי לכיוון הערים אפסוס וסידה. במחצית הראשונה של דצמבר טסתי מטורקיה ליוון ומשם לישראל, שכן בעקבות המלחמה נפסקו הטיסות הישירות מטורקיה לארץ.
ב-12 בדצמבר הגעתי לירושלים ובמשך שלושה חודשים רכבתי על אופניי מירושלים דרך תל אביב ועד הגליל. בזמן שהותי בארץ פגשתי את חבריי האהובים והיקרים ברחבי הארץ, ואף ביקרתי ביד ושם והוספתי 139 דפי עד לזכר יהודים תושבי קאסל, להם הונחו אבני נגף ברחבי העיר (מאז 2021 הונחו למעלה מ-400 אבני נגף לזכר יהודי העיר, ראו: https://www.kassel-stolper.com).
ב-12 במרץ התחלתי את דרכי חזרה לגרמניה, והגעתי לביתי ב-1 באפריל, מצפה ומחכה לביקוריי הבאים בישראל.
