טיול שורשים – שלוש האחיות לבית דוידוביץ'

בדצמבר 2021 איבדנו את אבינו היקר, זאב דוידוביץ', יליד 1930, יינה, גרמניה.
בעיזבון שהשאיר אחריו גילינו תמונות רבות ומכתבים. מכתב אחד צד את עינינו במיוחד.
המכתב נכתב ע"י סבתא של אבא, יוהנה דסן, באפריל 1939.
המכתב הוא למעשה קריאה לעזרה למשפחתו של אבא, שכבר הספיקה לעלות לארץ ישראל בשנת 1937.
המכתב מתאר את מצבה הקשה, היות ויינה הפכה למרכז נאצי, וחייה שם לבד הפכו לגיהנום.
בנוסף, כתבה על היעלמותו הפתאומית של בנה, נתן – היחיד שעוד נותר לה בגרמניה.
זה היה המכתב האחרון שהגיע ממנה.

בעיזבון נמצאה תעודת הפטירה של יוהנה, אשר בה מצוין תאריך פטירה: 29.08.1939, יומיים לפני פרוץ המלחמה.
בהודעת הפטירה לא צוינה סיבת המוות, ושום גורם רפואי לא חתום עליה.
הדבר עורר בנו תהיות וספקות.

לאור ממצאים אלו, החלטנו לחקור את נסיבות היעלמותה – ומכאן הכל התחיל.
כתבנו מיילים למקומות שונים ביינה, ולאחר זמן-מה ענה לנו עיתונאי העובד בעירייה בשם כריסטיאן, שהסכים לעזור לנו.
מסתבר שהוא מכיר היטב את הארץ ואף ביקר בה מספר פעמים. הוא היה מאוד נחמד.
הוא שלח לנו מסמכים מהעיר עם מידע מספר הקהילה היהודית על המשפחה וקורות חייהם מאז היגרו מפולין.
שמרנו איתו על קשר, ובדצמבר 2024 הגענו לגרמניה.
שם פגשנו את כריסטיאן בתחנת הרכבת של יינה, ויצאנו איתו לסיור רגלי בעיר.
במהלכו הגענו לבניין המגורים שבו התגוררה אנה עד למותה – הבניין נשאר כפי שהיה באותה תקופה.
לצערנו, לא יכולנו להיכנס אליו.

הבית בו נולדה סבתינו יהודית / הבית האחרון בו התגוררה אנה

משם המשכנו לרחוב הסמוך, שבו נמצא הבית שבו נולדה סבתנו, יהודית – גם הוא השתמר בתצורתו המקורית.
ביקרנו במקומות נוספים בעיר, עשינו תצפית, ישבנו בבית קפה השייך למשפחתו של כריסטיאן,
ונפרדנו – לא לפני שקבענו להיפגש למחרת בבית העלמין היהודי בעיר ארפורט, שם קבור סבא של אבא, גדליה מורץ דסן – בעלה של אנה, וכנראה גם אפרה של אנה טמון שם, שכן באותה תקופה לא קברו את המתים אלא שרפו את הגופה והטמינו את האפר בקבר של הסבא.
הגענו לבית הקברות היהודי העתיק של ארפורט, אשר קיים מאז 1878.
בחלק העתיק ראינו מצבות עתיקות – המקום מתוחזק ע"י הקהילה היהודית.
הגענו לשורת הקברים והתקדמנו לעבר מקום הקבורה של גדליה ואנה, וראינו שרק בקבר זה חסרה המצבה.
הנחנו אבן על הקבר, הדלקנו נרות נשמה לעילוי נשמתם, וחשבנו – שלראשונה מזה כמעט 100 שנה, אף אדם לא ביקר שם, ואנו הראשונות שמגיעות ומדליקות נרות.

עזבנו את המקום בתחושה קשה, ולא מובנת – לאן נעלמה המצבה?
ככל הידוע לנו, נערך מפקד שמות הנפטרים שנלקחו מהמצבות בבית הקברות לאחר סיום המלחמה בשנת 1945, והמצבה עדיין הייתה שם.
כעבור מספר ימים חזרנו לארץ, וקיבלנו מייל מכריסטיאן עם תיעוד מספר בית הקברות על סיבת המוות.

כעת אנו רוצות לאמת את המידע, להיעזר בקהילה היהודית בארפורט,
ואולי אף להקים מצבה חדשה במקום זו שנעלמה – ואולי אף להציב שלט זיכרון על הבית.