יוסף ישובי (הוגו רוזנטל) – מנהל כפר הילדים והנוער "אהבה"

התמונות באדיבות- מנדי הראל mandy.harel02@gmail.com

פתיח

במהלך חודש ינואר 2026, ביקרו בבית הילדים והנוער 'אהבה', יונתן אולמן ומנדי הראל, והתקבלו בשמחה ובלבביות ע"י המנכ"ל המכהן, דני אריאל. הוא הסביר, ליד שלטי הנחושת שעל קיר חדר האוכל, כי על מנהל הפנימיה השני (1940-1956), יוסף ישובי, כמעט ואין תיעוד. השניים נרתמו למשימה, והופק מאמר זה, המשקף את אישיותו החינוכית המיוחדת של האיש.

——————————-

סיפור חייו

יוסף ישובי  היה מורה, מחנך ופעיל ציוני.

ישובי נולד בלאגֶה שבגרמניה, למשפחה דלת אמצעים, אשר נפלה קורבן להונאה עיסקית, ובה 9 ילדים (הוא האמצעי שבהם). הוא למד בבית מדרש למורים (בעיר מינסטר), ובמלחמת העולם הראשונה שירת 4 שנים בצבא הגרמני, וסיים את שירותו כקצין.

במלחמה זו שירת ישובי בחזית המערבית, וחווה על בשרו את התופת של מלחמת החפירות הנוראה, ובאחת ההתקפות נפצע קשה. שנים רבות לאחר מכן, סיפר, כי בשוכבו פצוע בבית חולים שדה, ספק ער ספק בתרדמת, חווה 'חווית סף מוות'. הוא שמע מלאכים שרים, שירדו אליו, ובקשוהו להתלוות אליהם לעולם הבא. בדיוק ברגע זה, למזלו, התעורר, ואז גמלה בליבו ההחלטה להקדיש את חייו לחינוך ילדים יהודים בארץ ישראל. על גבורתו בקרב הוענק לישובי עיטור צלב הברזל הגרמני, דרגה 2.

אחרי מלחמת העולם הראשונה  התחתן עם הפסנתרנית בטי (יהודית) גולדשמידט, והיה פעיל ציוני.

בשנת 1925 עלה לארץ ישראל, ולימד התעמלות במשך 4 שנים, בביה"ס הריאלי בחיפה, בניהולו של ארתור בירם.

בשנת 1929חזר לגרמניה, ולימד בביה"ס  העממי היהודי 'יוּדִישֶן פוֹלְקסשוּלה', ברחוב רָייק בברלין. ישובי היה העורך הראשון של מדור החינוך בעתון היהודי גרמני 'יודישה  רונדשאו', והמשיך בפעילותו הציונית.

ישובי היה מחנך בחסד. עם עלות הנאצים לשלטון בגרמניה (1933), הקים מוסד חינוכי לילדים יהודים 'לנדשולהיים  הֶרלִינגֵן', בדרום גרמניה, שפעל 6 שנים, ושימש כבית אולפנה לחינוך יהודי. הוא הנהיג את שיטות החינוך של הוגי הדעות יוהאן היינריך פסטָלוּצי, ומריה מונטסורי, ושל המחנך יאנוש קורצ'אק. ישובי הנחיל לתלמידים את הרצון לעלות לא"י, אך נאלץ לסגור את המוסד בצו הנאצים.

בשנת 1939, כשבועיים לפני פרוץ מלחמת העולם השניה, חזר הזוג ארצה בחופזה, לכפר הנוער בן-שמן, בניהולו של ד"ר זיגפריד להמן, בהשאירם בגרמניה את כל רכושם. שלושת ילדיהם עלו לא"י שנה קודם לכן. כאות הזדהות עם עלייתו ארצה בשנית, עיברת הוגו את שמו ליוסף ישובי.

בשנים 1940-1956, ניהל יוסף ישובי את בית הילדים ונוער 'אהבה' בכפר ביאליק. בנוסף, שימש  כמנהל בי"ס 'אהבה', שכלל גם כיתות תיכון (בידי יונתן אולמן תעודת סיום כתה א', חתומה ע"י מנהל ביה"ס, יוסף ישובי. גם בידי דב פלג (אלברט) 4 תעודות כאלו).זהו המקום לציין, כי ב'אהבה' כולם, מקטן ועד גדול, קראו לו פשוט ישובי, לא אדון ולא מר.  רק אשתו קראה לו הוגו.

ליוסף ישובי היו חשובים גם החקלאות ומשק החי, והוא זה ששקד לפיתוחם, וראה בהם שליחות ציונית עליונה.

ישובי הטיף לציונות וחלוציות, ובשנת 1947, יצא לנגב הצפוני (עוטף עזה), עם קבוצה של חניכיו מ'אהבה', אשר שימשה כגרעין שיסד את קיבוץ גבים. ישובי  שהה עימם בשטח זמן מה.

ישובי עבד בשיתוף פעולה עם הנרייטה סאלד, מנהלת עלית הנוער, וגם עם סגנה, הנס בייט, אשר היה מנהל עלית הנוער 3 שנים (משנת 1945, ועד לנפילתו ביום 26.12.1947). קשרי ידידות חמים נרקמו בין ישובי להנס, עוד בגרמניה, על אף הפרשי הגילים ביניהם (של 15 שנים).

בשנת 1943, היה בייט בין היוזמים והמארגנים של העלאת 'ילדי טהרן' לארץ ישראל, ילדים ניצולי שואה שעלו דרך טהרן. בתקופה זו היה בית הילדים והנוער 'אהבה', בניהולו של יוסף ישובי, המצטיין והבולט ביותר בקליטת ילדים אלה, מבין כל הפנימיות בארץ ישראל.
עם פרישתו זכה ישובי בשני אותות:
*אות הוקרה על הצטיינות בפעילותו החינוכית, אשר הוענקה לו בג'נבה, מטעם ארגון יוניסף, ארגון של האו"ם למען ילדים.
*'יקיר עלית הנוער', תואר שהוענק לו בשנת 1977, במלאת 45 שנים ל'עלית הנוער'.

בעקבות הפרישה עברו ישובי ורעייתו להתגורר בביתם החדש בקרית עמל שבטבעון. אולם, לבקשתה של מחליפתו, הני אולמן, במשך 5 שנים, המשיך ישובי להגיע ביחד עם אשתו, מספר פעמים בחודש, ל'אהבה'. ישובי המשיך לכהן בתפקיד ה'רב', היה עורך את קבלות השבת, את התפילות בשבת, וגם את תפילות החגים, ושמחות אחרות. כל פעילותו נעשתה בהתנדבות, וללא תשלום.

זהו המקום לציין, שעם המעבר לקרית עמל, רבים מחניכיו לשעבר, ובהם: מלכה וילדר, אסתר שרון, דב דכיר (דכינגר), ודוד פלד, היו באים לבקרו, הן משום שרכשו לו כבוד, והן משום שממש העריצו אותו.

בשנת 1957, במלאת 70 שנה לישובי, ארגנה לו הני אולמן אירוע בביתו בקרית עמל. נשלחו מספר ילדים, ביניהם יונתן אולמן, ודב פלג (אלברט), אשר הציגו בפניו הצגה, ושרו מספר שירים. על הבימוי וההמחזה הייתה ממונה ד"ר ברוריה ויינריב, מזכירתה הנאמנה של הני.

ישובי למד מדעי היהדות בגרמניה, ואף על פי שלא הוסמך לרבנות, היה רב בחסד עליון. הוא היה בקיא במקרא, בתלמוד, במשנה, ובמנהגי עם ישראל. ישובי היה שומר מצוות, לא נסע בשבת, ואכל אוכל כשר.

ישובי גם שלט בשפה העברית להפליא . בנוסף, היה בעל ידע מעמיק במוסיקה, ספרות עברית, וספרות גרמנית. בקיאותו בספרות הגרמנית ובמקורות היהדות היו במידה שווה. הוא היה מצטט בע"פ קטעים משל גטה, שילר והיינה הגרמנים, ובאותה מידה ציטוטים מהתנ"ך, התלמוד, המשנה והגמרא.

ישובי פירסם שני ספרים:
*בשנת 1966, בסיוע המחלקה לחינוך ולתרבות של עירית חיפה, הוציא לאור את ספרו 'חינוך ומסורת', על מחקרים פסיכולוגיים וחינוכיים, סיפורי אגדות והגות.

*בשנת 2000, עשרים שנה לאחר פטירתו, פורסמו בגרמניה בשפה הגרמנית זכרונות ילדותו ובחרותו (1887-1914), בשילוב תחושותיו מהחלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל (1947).
בשנת 2003, תירגם בנו, אוריאל ישובי, את הספר לעברית. הספר משמש כמקור חשוב לחקר יהדות גרמניה, ומעיד על רמתו הגבוהה של ישובי כמחנך וכאדם.

ליוסף ישובי ורעייתו היו שלושה ילדים:
גבריאל ישובי – נהרג בשנת 1943, בעת שירותו בצבא הבריטי, ונפילתו העיבה על חיי המשפחה.
אוריאל ישובי –תרגם את זכרונות אביו מגרמנית לעברית.  הוא היה קצין בכיר בחיל הים.
רחל גלאי – שהייתה נשואה למשורר ולעתונאי בנימין גלאי, הייתה שחקנית בתיאטרון הקאמרי, ולאחר מכן בתיאטרון חיפה.

זמן קצר לאחר נפילת גבריאל נודע לישובי, כי גם 3 מאחיותיו, ובני משפחה נוספים, נרצחו ע"י הנאצים. ישובי מעולם לא חזר לבקר בגרמניה, ארץ שבניה רצחו את בני משפחתו ועמו. אולם לא התנגד להסדר השילומים, ולמדיניות דוד בן-גוריון לחידוש הקשרים עם 'גרמניה החדשה'.

יוסף ישובי נפטר בשנת 1980, בחיפה, ונקבר ליד רעייתו, בבית העלמין צור שלום שבקרית ביאליק.

הקמת אנדרטה לזכרו של גבריאל, בנו של ישובי
גבריאל התנדב לשרת בצבא הבריטי, ונמנה על 334חיילים ארצישראלים, שהוצבו על אוניית המלחמה 'ארינפורה'. ביום 1.5.1943, בדרכה ממצרים ליוון כדי להלחם בגרמנים, נפגעה האוניה מפצצת טורפדו ששיגרו הגרמנים, ו-137 חיילים, בהם גבריאל, ניספו, ולא הובאו לקבורה.
ישובי פנה למשרד הבטחון כדי שיקימו מצבה לבנו, אך ניתקל בסירוב, בטענה, שאין מנציחים את מי שלא נפל במערכות ישראל. הנימוק לא נראה לישובי הגיוני, ולכן פנה אישית לראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון, והצליח לשכנעו להקים אנדרטה לזכר נספי האוניה 'ארינפורה', בהר הרצל בירושלים.

את האנדרטה עיצב הארכיטקט אשר חירם, ובה גשר פיקוד על בריכת מים, ועליה הכיתוב, אותו בחר ישובי: 'אָמַר ה' מִבָשָן אָשִיב, אָשִיב מִמְצֻלות יָם' (תהילים ס"ח, 23) . על הבריכה מונחים שני לוחות אבן בצבע שחור, ועליהם חקוקים שמות החללים.

'פינת גבריאל' להנצחתו ב'אהבה'
גם ב'אהבה' הקים ישובי, ליד דירתו, את 'פינת גבריאל', פינת הנצחה לבנו. מסביבה היו עצי מחט, וספסלי עץ. במרכזה היה שולחן, ובו ברזיה עם קערה עגולה וגדולה מנחושת. מסביב  לשולחן היו כיתובים באותיות נחושת של שמו, תאריך לידתו, ותאריך נפילתו. כמו-כן, בחר ישובי לשבץ פסוק מספר תהילים: 'מִקֹלוֹת מַיִם ַרבִּים – אַדִירִים מִשְבְּרֵי-יָם, אַדִיר בַּמָרוֹם ה' (תהילים צ"ג, 4).

————————————————————-

מיכאל בייט הוא בנו של מנהל עלית הנוער, הנס בייט, שנהרג מירי מסתננים על אוטובוס בקו תל-אביב-ירושלים, ואשר היה חברו הטוב של ישובי. לאחר האירוע, פרשו ישובי ואשתו את חסותם עליו, ישובי הכין אותו לבר-המצוה, והובילו לחופה.

מיכאל אומר, כי יוסף ישובי היה מחנך מדור הנפילים, של יוצאי גרמניה, איש ספר, משכמו ומעלה, אשר עיצבו את החינוך בעת קליטת הילדים והנוער, פליטי השואה.

כמחנך ופעיל ציוני הייתה הדת קרובה לליבו של יוסף ישובי,  ובשנות ניהולו את הפנימיה, דאג לשמירת המסורת היהודית. הוא, כאמור, ערך קבלות שבת, וקיים תפילות בחגים. בימיו היה הוא זה שעורך את ליל הסדר, ויאמר לזכותו, כי עשה זאת נפלא. כמו-כן, לימד את החניכים שהגיעו למצוות את טעמי המקרא, והכינם לעליה לתורה. במיוחד זכורים למיכאל קבלות השבת וערבי החגים. ישובי נהג לומר, כי ערב שבת מורכב משלושה חלקים: נגינה, תפילה וארוחה.

————————————————————-

יונתן אולמן, בנה של הני אולמן (סגניתו של יוסף ישובי), אשר היה ילד של מוסד 'אהבה' מיום היוולדו, היה בקשר רציף עם ישובי לכל אורך חייו, והכירו היטב.

ישובי היה ממוצע קומה, אך התהלך תמיד זקוף קומה ובבטחה, מבנה גופו היה אתלטי, ומעין הילה אפפה את פניו האצילות. בכל פעם שהיה נכנס לחדר האוכל, מבקר באחת הקבוצות או מתהלך בחצר הפנימיה, ניתן היה מיד להבחין בדמותו המיוחדת, האומרת 'אני בעל הבית פה' במובן הטוב של המילה. בכל אשר הלך תמיד היה ברור מיהו כאן המנהל, ועל פיו ישק דבר. ברם, יאמר לזכותו, כי מעולם לא הרים קולו, לא על איש מצוות העובדים, ובודאי שלא על הילדים. אין ספק שהוא נהג בקפידה, והיו לו דרישות גבוהות מהצוות ומהילדים, אך תמיד היה לבבי ומסביר פנים. כל מי שבא עימו במגע לא ישכח את דמותו לעולם. לישובי היו ידידים רבים בכל רחבי הארץ. היה לו קול  בריטון נעים, אשר סייע לו להיות שליח הציבור בתפילות, ולשיר שירי שבת בקולו הערב.

ביאטה ברגר, מיסדת 'אהבה', נפטרה בשנת 1940, ובצוואתה בחרה דווקא בישובי, למנהל הפנימיה.

כאמור, הדת הייתה קרובה לליבו של ישובי, הוא ערך קידוש על החלות בקבלת השבת. בימי שישי  ערב. בשבת אחה"צ, היה ישובי מכנס את הילדים לחדר האוכל, ועורך 'עונג שבת'. הוא היה מספר סיפורים ממסורת ישראל , ובסוף הטכס מלמד מזמור חדש לשבת.

לקראת חג הסוכות היה נוסע לבית הכנסת המרכזי בהדר הכרמל בחיפה כדי לקנות את ארבעת המינים. בפורים היה מתחפש כאחד הילדים.

ישובי סבר שספורט הוא ערך חשוב בחינוך ילדים. לשם כך פתח בפעילות של התרמת כספים לבנית בריכת שחיה לפנימיה. ארנסט אולמן, בעלה של הני, אשר היה מהנדס מכונות ומים במקצועו, התנדב למשימה. ביום חנוכתה הופיע ישובי לבוש בבגד ים, עלה למקפצה וביצע קפיצת ראש מושלמת. הדבר עורר השתאות מוחלטת של החניכים והצוות. פעם בשנה היה עורך ישובי תחרויות שחיה וצלילה בין חניכי הפנימיה.

———————————————————

דן אולמן, אחיו הבכור של יונתן, מוסיף מזכרונותיו.

ישובי ניהל את בית הילדים 'אהבה' בתקופה קשה של שתי מלחמות, מלחמת העולם השניה, ומלחמת העצמאות של מדינת ישראל, ורבצה עליו אחריות גדולה לדאוג לרווחתם של 250 חניכים. כמנהל היה הן חבר טוב של הילדים, והן סמכות חינוכית. כולם קראו לו ישובי.

ישובי היה מורה מעולה לתנ"ך, עברית וספורט, ניווט את החינוך לחקלאות, וכן את הכוון המסורתי. בימיו נחגגו באופן מופלא חגי ישראל, ובהדר חגיגות בר-המצוה ובת-המצוה.                              .

דן עד היום מתגעגע לקול הבריטון של ישובי, עת היה עורך את הקידוש, ואת התפילות בשבתות ובחגים.

לקראת סיום, משהו ספורטיבי. בנוסף לחשיבות שנתן ישובי לחקלאות, למסורת, לקבלות השבת ולתפילות, הוא גם טיפח את תחום הספורט. התעמלות על מכשירים נעשתה תמיד תחת פיקוחו. משחקי כדורגל נערכו בהנחייתו. בכל פורים נערכה תחרות כדורגל בין נבחרת החניכים לבין נבחרת צוות העובדים.

לסיכום, דן שמח על שניתנה לו הזדמנות לפגוש אישיות כה מקסימה, ומודה על כך שהמשיך להיפגש עם ישובי גם שנים רבות לאחר שעזב את 'אהבה'.

התמונות באדיבות- מנדי הראל mandy.harel02@gmail.com