יקה בלוג

"כיצד ממשיכים לשמר את זכר השואה?"

מאת: ד"ר גבריאל א. אלכסנדר

לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ"ג התקיימה ב"בית המפגש" של סניף ירושלים הרצאתו של ברוך קושצ'בה בכותרת "כיצד ממשיכים לשמר את זכר השואה?"

ברוך קושצ'בה, חבר קיבוץ רמת רחל, בן לשורדי שואה, מחנך, מזכ"ל הנוער העובד והלומד, שליח ותפקידים רבים אחרים, הדגיש בדבריו את סימן השאלה בכותרת ההרצאה והרלוונטיות שלה לבני הדור "השני-שלישי-רביעי". הדובר סקר את המורשת ההיסטורית בהתאם לאשר חווה מהוריו וכל אשר למד במסגרות שונות ומכתבי שורדים והיסטוריונים. מטרת דבריו הייתה לעורר את הנוכחות והנוכחים לדיון, לא להציג תשובות.

המושג "לשמר את זכר השואה" הוביל את ברוך קושצ'בה ואת כל הנוכחות והנוכחים להתמקדות בסוגיה המורכבת ביותר של הנסיעות לפולין בכלל ולמסעות בני הנוער בפרט. נימת הדברים הייתה בעיקרה שלילית מאד באשר למסעות המתבגרים, חיובית באשר למסעות משרתים בצה"ל ואנשים בוגרים.

הנוכחות והנוכחים זכו לשמוע עדויות אישיות קצרות מהשנים שקדמו לאירועי השואה, השואה עצמה ומאוחר יותר בארץ-ישראל ובמדינת ישראל. שוב עלתה הסוגיה, למה רבים לא דיברו והמפנה המסוים אשר חל עם ולאחר "משפט אייכמן".

הערה אישית: אמא ואבא שלי ניצלו מאירועי השואה בזכות מפעל "עליית הנוער" והתבגרו באותן שנים בארץ-ישראל. אמא של אמא שלי נרצחה, אבא של אבא שלי נרצח. אבא ואמא נפטרו עם תחושת אשמה קשות ביותר  –  שהם חיו את חייהם בארץ-ישראל בעוד יקיריהם נרצחו. גם בעיה זאת, שאינה ניתנת לפתרון, ריחפה על "בית המפגש" באותו יום ראשון, ה-16 באפריל 2023.

3 תגובות

  1. לדעתי נדרש להתמקד בשאלה המהותית היום כיצד להנחיל,להטמיע את זיכרון השואה ואת מורשת ההתנגדות היהודית לגווניה לדורות ההמשך ולשם כך לא נדרש לצאת לפולין….!!!
    כמו כן קיימת שאלה נוספת פתוחה לגבי יהודים שהצילו יהודים בשואה ואינם זוכים להערכה דוגמת חסידי אומות העולם.
    יש הרבה ערוצי חינוך ויצירה שניתן וצריך לרתום כאן בארץ בתחומים אלה

  2. גם אמא שלי, שעלתה לארץ ברגע האחרון, [1938] חייתה את חייה ברגשות אשמה כבדים, על שלא הצליחה להציל [ניסתה להשיג דרכונים מקסיקנים עבורם, וברגע האחרון ניתנו למישהו אחר] את אימה, אביה, אחיה הבכור וגיסתה עם 3 ילדים קטנטנים. מכיוון שכך, "התרחקה" מתאריכים משמעותיים במשפחה, ולא חגגה לי ולאחותי ימי הולדת. הדבר השפיע גם על בחירת בן הזוג [בעלה ואבי], שעלה ארצה מפרנקפורט, שבגרמניה [היא גדלה בוינה אך מקור המשפחה גם מפרנקפורט], שנעשתה על רקע געגועיה לתרבות ומוצא הוריה. שני הורי היו אנשים נפלאים כשלעצמם, אך לא התאימו זה לזו.

  3. אני נכד של הדור שייסד את האירגון עוד בגרמניה.
    בנוסף אני כהיסטוריון חוקר עצמאי עוסק בהנצחה פעילה של השואה ובין היתר הבאתי מגרמניה לישראל 2 קרונות רכבת בקר שהובילו (ממש!!!) יהודים בדרכם האחרונה. ויש לי עוד מיזמים כגון ייצוג לשעבר של עמותת אבני- המעידה STOLPERSTEINE בישראל ועוד.
    נושא ביקורי תלמידים ונוער בפולין היה אחד מהעבודות האקדמיות הראשונות בתחום בהן לקחתי חלק והבעתי התנגדות.
    בעבר המשכתי את המסורת בחברות פעילה באירגון עד שהגב' הברפלד מתל-אביב כתבה לי בתשובה לשאלה שלי ש"נושא לימוד השואה אינו ממטרות האירגון" (ציטוט). כמובן שיום למחרת קבלת מכתבה פרשתי מהאירגון (בעוד היא מחפשת דרך להתעשר בתביעה משפטית שהגישה) ומאז אין לי כל סיבה לחזור. עד שקראתי את התגובות של החברים לנושא כיצד עלינו לשמר את זכר השואה, ושהן כמובן אישיות ולא עולות לכאורה עם מטרות האירגון כפי שהגב' הברפלד ציינה בפני בשנת 2013.
    מזמין את כולם לבקר באתר : קרון שואה נתניה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Search
Generic filters
דילוג לתוכן