יקה בלוג

לשאלת הנשים (פיליטון)

מאת: תיאודור הרצל

פורסם ביקינתון גליון 314

 

"מערכת הביטאון הזה ביקשה ממני להעלות על הכתב כמה מלים, כסיכום ביניים לפעילות תנועת הנשים. בעתיד יוקדש מקום לעניין הזה מדי שנה. אשר על כן אנו מבקשים מכתבותינו החביבות, שבאחרונה הרבו לשגר אלינו הוכחות רבות לערנותן, שאינה נרתעת אף ממאמרים ארוכים, לשוב ולשגר אלינו את כתבי היד שלהן, שלעתים הם קריאים, רק לקראת תחילת חודש דצמבר של השנה הבאה. אנחנו מקווים שעד אז נתאושש ממתקפת הנשים הראשונה שלנו.

…האם יש לאפשר לנשים גישה למקצועות שבהם כל מה שמצפה לנו, הגברים, הוא הרעב? (אני מדבר על מקצועות ההשכלה) או שמא עליהן להישאר רתוקות לסירים במטבח?

…זה לא שאני מבקש לבטל את יכולתו של המין המטליא לעתים את הגרביים שלנו, לעסוק גם בדברים מורמים יותר. כמה נשים כותבות ספרים, ואיזה מורא היו יכולות להשפיע עלינו, אלמלא נאלצנו לקרוא! אבל אני לא רוצה למנות את כל מה שנשים מסוגלות לו […] במיוחד אצלנו, האוסטרים, הומים בני המעיים, בזוכרנו את המאפים שאנו חבים לנשינו. החל באטריות המאודות, הצנועות, ועד למעלת ה'לינצרטורטה' מלאת ההגיונות, הן חוגגות את ניצחונותיהן. לא בלי רגש נוכל לדבר על הגוגלהופף של מחוזות מולדתנו; אלה מקנים לנו מעמד כה מיוחד בקרב עמי אירופה.

…לא עולה על דעתי, אם כך, לטעון לנחיתותן של נשים ועוד פחות, לנמק אותה במידע מלומד הנגיש בקלות לכל-אדם. את ההבדלים במשקל המוח אני לא מחשיב. האם אני צריך להוכיח שעם קבלת משרה… עולה גם משקל המוח, וזאת ללא מאמץ. לפיכך די להעניק משרות לנשינו והשאר יסתדר מעצמו. איך היתה נראית אישה כרופא, פרקליט, פקיד, חייל, נואם וכיו"ב תואר כבר על הבימה ובעיתוני הבדיחות, שהרי זה מאפשר הומור הדוק למדי.

להשלמת התמונה אני חייב להעלות תחום נוסף שבו השיגה משיכת נשים התקדמות מפוארת וזוהי העסקנות הפוליטית. אנו קוראים באחרונה, בעיתונים הפחות מתונים, על אספות נשים. עולה הרצון לראות בתיאורים אלה, רעיונות אריסטופאניים של עמיתינו למקצוע. אין זו אגדה. יש כבר אסיפות פוליטיות של נשים והרשויות מפזרות אותן כמו אלה של גברים. יש בכך מכל מקום ניסיון ראוי להערכה, למחוק את ההבדלים בין המינים.

האם זה באמת כה רצוי, גבירותי? וכאן אני מגיע לפסגת טיעוני. אני הרי לא מתנגד באופן עקרוני להשכלה אצל נשים, למרות שמאז ומתמיד הערכתי מדה מעודנת של בורות. יצור נשי שיודע פרטים על שושלות-מלכות מצריות, או כזו שמכירה מקרוב את פסגות ההימלאיה, לא מעלה בי מראש רגש של דחייה בלתי ניתנת לריסון, אם רק אינה מרגישה מחוייבת להעצים את משקלן של המעלות הרוחניות האלה בתוספת של בהרות שמש על עורה. שערו רק בנפשכם איזה נסיבות ייווצרו בהכרח אם יהיו דברים שהנשים, שממילא נוטות לדעת טוב יותר, ידעו בעליל טוב יותר. אחת מנושאות דבריהן כבר קראה לגבר "החיה הגדולה והמגוחכת", הדבר גרר מבוכה כלשהי בעולם החיות המגוחכות. אני חושב שדבר ראוי לגנאי הוא, אם הטון המריר הזה, ההשוואות מעולם החי, שעד כה מצאו מקום בחיי הנישואין הפרטיים, ימצאו דרכם לדיון שבין גברים וגברות שנשואים – לא בהכרח זה לזו.

ועוד כמה פנינים בקיצור:

… עדיף להן אם ימשיכו להימק בכלא שבו הן מחזיקות אותנו בשבי.

…מי ירצה עוד לחרות את שם אהובתו בקליפת העץ, אם היא שייכת במקרה לאותו מקצוע?

…בסוף הנשים עוד תשבנה אחר הצהריים בבית קפה ותשחקנה קלפים, אבל הרי גם במצב העניינים הנוכחי, אין זה נמנע מהן.

הבה נשאיר את הנערות חבויות בפריחתן כאותן חידות, כאותן תמונות מצועפות…עלינו לשמור על מידה מסוימת של פואטיקה בחיינו… עליהן לפסוע באחו, לקטוף לילך או שושן ולשים אותו בשערן. את האירוע הזה עלינו לחרוז בחרוזים ואם נמצא כפפה שנשמטה, נכסה את המקומות המשופשפים ביותר בנשיקותינו הלוהטות. כל הסיפור: אחו, לילך או שושן, שיער ונערה, כפפה ישנה ונשיקות. ולכל הסיפור הזה אנו קוראים נעורינו.

…אשר על כן איני רוצה לשמוע דבר על אמנציפציה של נשים. אני כבר שומע את רטינות הנשים מהגילאים הגבוהים יותר… אני קורא כבר את מכתביהן שיאשימו אותי ב"אגואיזם גברי".

למען האמת, אין אני ראוי להטחת האשמה הזו. דיברתי רק בשם האינטרס של גורי עולם החי המגוחך, במלים אחרות – הצעירים. שהרי הזמנים שבהם שיחק לי מזלי בקרב נשים – הזמנים האלה, תודה לאל! חלפו.

1894 (נ.ב. הוא היה אז בן 35. עבד ב"נויה פרייה פרסה" בווינה, שם כתב, וערך את מדור הפיליטונים. בעיתון הזה אמנם לא אפשרו לו לכתוב על הציונות, אבל בתנועה הציונית היתה לנשים זכות הצבעה מן הקונגרס הראשון בבזל.)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Search
Generic filters
דילוג לתוכן