קהילת הייקים

משפחת מינסטר / יהודית האן ואילנה ברימה

ארגון יוצאי מרכז אירופה

ברצוני לכתוב כמה מילים על הורינו שכבר לא נמצאים עמנו היום.

אמא, מרים, (Marichen) נולדה בגרמניה בשנת 1905 בעיר וירצבורג להוריה נתן ורוזה פולדר ואחות לקרולה (וולך-שניבלג). אמא נולדה למשפחה אמידה , הוריה החזיקו 2 עובדות בית, גרמניות, אבל זה בשום אופן לא הפך אותה לילדה מפונקת כנראה בגלל החינוך הנוקשה שקבלה בבית מצד הוריה. חייה בגרמניה היו טובים כמו כל חיי המשפחות היהודיות בנות המעמד הבינוני-גבוה ומה שהביא אותה לעליה ארצה היה שלטון המפלגה הנאצית בגרמניה. עלתה לארץ בשנת 1934 וחיתה רוב שנותיה, פרט לשנים האחרונות, בירושלים.

אבא, מרדכי מקס מינסטר נולד בפולין בעיירה נידחת בשם מיקוליצ'ין , להוריו צבי וברכה, ואח ליוסף (שנולד בגרמניה). בגיל שנתיים נדדו הוריו לגרמניה לעיר רקלינגהאוזן. כלומר הם היו מה שנקרא אוסט-יודן. הוא סיים את למודיו התיכוניים כתלמיד מעולה (לפחות כך הוא סיפר לנו) וגם התחיל ללמוד משפטים באוניברסיטה אך נאלץ לברוח מגרמניה בשנת 1933 לאחר שהרג מתפרע נאצי שנכנס לדירת הוריו. הוא לא סיים את לימודי המשפטים ובירושלים עבד כגנן ועל כך עוד בהמשך.

אבי ואמי הכירו בירושלים. למותר לציין כי סבתי (מצד אמי) אשר בקרה בארץ בשנת 1937 (ואח"כ חזרה לגרמניה) לא הייתה מרוצה מן השידוך ואמרה לאמי כי בגרמניה מעולם לא היתה מרשה לה להתחתן עם "אוסט יודן". לשמחתי ולשמחת אחותי אמי לא שעתה לדבריה וכך נולנו שתינו.

הורי גרו בשכונת רחביה שהיתה שכונת הייקים . כל חבריהם היו עולי גרמניה והשפה השולטת בבית, כאשר באו אורחים. היתה גרמנית כמובן. אבא דיבר איתנו עברית, השפה שלו היתה מעולה וקולחת. אמא דיברה איתנו בעיקר גרמנית וכשכבר אמרה כמה משפטים בעברית הם תמיד היו מלאי שגיאות אבל בזכותה שתינו דוברות גרמנית מי יותר טוב ומי פחות טוב.

כבר ציינתי שאבא נאלץ לקטוע את למודיו וכשעלה ארצה לא היה לו מקצוע וכך הפך להיות גנן. והיכן הוא לא עבד – אצל שמנה וסלתה של ירושלים. בבית דושקין, בית שוורץ, בבית נבנצל, בבית זמורה ועוד היה נטויה. ואני, בתור האחות הבכורה והממושמעת, נאלצתי לעמוד בחופשת הקיץ עם הצינור ביד ולהשקות את כל הגינות האלה. וא-ו-ו-ף – כמה שנאתי את זה.

ברבות השנים עזב אבא את עבודות הגגנות ויחד עם אמא פתחו חנות פרחים ברח' עמק רפאים בירושלים. בשנותיו האחרונות עבר אבי לעבוד בביטוח לאומי ואח"כ ב"יד ושם" ואמי מצאה עבודה באורו, משרד שעסק בתשלום פיצויים ליהודי אירופה ולנפגעי השואה.

אבא נפטר בירושלים ולאחר מותו עברה אמא לגור בראש"צ קרוב לשתי בנותיה ולנכדים.

מעט על ילדותנו. אבא מאד אהב לטייל בהרי ירושלים וכל שבת בבוקר היה מעיר את אחותי ואותי, מודיע – הסנדויצ'ים מוכנים- תתלבשו ונצא לנוף. מעולם לא שאל אותנו אם אנחנו רוצות או שמא יש לנו תכניות אחרות, פשוט היה ברור שיוצאים לטייל וזהו. למותר לציין שתמיד חזרנו מאושרות מהטיולים איתו. אלה היו עוד הימים בהם לא חל איסור על קטיף פרחים מוגנים וכשעכשיו אני חושבת עם איזה זרי כלניות ורקפות חזרנו אני פשוט מ-ז-ו-ע-ז-ע-ת. אבל שעורים – הס מלהזכיר. כאשר משהו לא היה מובן לנו, בעיקר בחשבון, תמיד העדפנו לבוא אל אמא אלא שהיא, חבל, לא יכלה לעזור לנו ושלחה אותנו חזרה אל אבא. ואז הצעקות היו עולות עד לב השמיים "ראש קרש, איך אתן לא מבינות את זה הרי זה כל כך פשוט". כל מה שהיה קשור לבי"ס – הוא לא היה כל כך סבלני כלפינו.

תמיד קיבלנו חופש בבית. הצטרפנו לתנועות נוער, יצאנו לטיולים ומעולם לא הגבילו אותנו בנושאים אלה. הורי היו שניהם אנשים אוהבי ספר והספרייה שלהם היתה עשירה ומגוונת. הם שניהם אהבו את ירושלים אהבת נפש והכירו אותה כמו את כף ידם.

הגנים של ה"יקיות" כנראה עובדים בדם ונספגים עם חלב האם. דייקנות, מסירות לעבודה. משימות שאתה לוקח על עצמך למלא עד הסוף ברצינות אלה מקצת מן התכונות הטובות שירשנו מהורינו ואני מקווה שהעברנו אותן גם לילדינו.

משפחת מינסטר מרים ומרדכי (מקס)

יום אחד נכנס אדם לחנות פרחים קטנה ברחוב עמק רפאים בירושלים. בעלת החנות -יקית חביבה שאלה אותו לרצונו , הוא ביקש לדעת כתובת כפי שקורה לא פעם בחנויות.

אולי את יודעת היכן נמצא בית העלמין הנוצרי בשכונה?

הייקית החביבה שמאוד רצתה לעזור לא ידעה כיצד לעזור לאדון , מה זה בית עלמין חשבה בשקט? חשבה וחשבה בליבה…

אני יודעת מה זה -בית ספר, בית חולים, בית כנסת , בית אבות, בית תרבות ,אבל מה זה המילה הזאת???

שאלה בנימוס : אולי אדוני יודע מי גר שם? אני י כ ו ל לעס(ז) ור??

האדון הנכבד היה בטוח שנתקל ברוח רפאים ,אבל היה מספיק נחמד כדי להסביר מה זה בית עלמין .

והייקית הזאת הייתה אימי , אשה חביבה ומסבירת פנים תמיד , רק שהעברית שבפיה ,הפיצה אמנם מרגליות מצחיקות תמיד ,אבל לא הייתה מי יודע מה עברית ..כל אימרה שלה הייתה מביאה את כולם לצחוק , אבל בגלל חוש ההומור המדהים שלה , שהיה מובנה בDNA האישי והמשפחתי שלה , כולנו תמיד צחקנו אתה ולא עליה.

אמא הגיע לארץ כתיירת מתוך כוונה להישאר בפלסטינה . היא נישאה פיקטיבית לבחור ארצישראלי , דבר שאפשר לה להשאר בארץ , אך עלה לאבא כמעט 10 לא"י לפדות אותה ממנו .

על חכמת החיים הנפלאה שלה אוסיף בסיום עוד אנקדוטה או שתיים.

להרוג כדי לשרוד

אבא עלה לארץ די בבהילות באותה שנה אחרי שנאלץ לברוח מביתו ,על נפשו ולעולם לא חזר לשם יותר. אבינו למד משפטים ויחסים ביל"א בשלוש אוניברסיטאות . בסורבון , בלונדון ובווינה. היה אדם מאוד משכיל ויודע שפות כולל עברית .

לקראת סיום לימודיו בווינה הגיע לבית הוריו לביקור, באותו ערב פרצו לבית כמה בריונים -לובשי החולצות החומות – לאחד היה אקדח והוא החל לירות לכל עבר , אבי תפס אותו וזרק אותו ממדרגות הבית . בעוד הלז מחזיר את נשמתו לבורא עולם ,תפס אבא את המזוודה וברח . בהחלטה נבונה הוא החליט על ברלין ,מה שנקרא "לוע הארי" , כי שם סבר וצדק לא יחפשו אותו.

היות והוא היה חבר בארגונים ציוניים גם קודם לכן , כמו ה"חלוץ" וה"כוח" הם דאגו להביאו לאיכר גרמני להכשרה חקלאית ,במסגרת זו הגיע לארץ והצטרף להכשרה בקיבוץ גליל ים , אחרי שנה החליט שקיבוץ זה לא בדיוק הCUP OF TEA שלו וכך הגיע לירושלים.

"עבודה עברית ראשונה"

אמא התגוררה אז בבית החלוצות ,(רח אבן גבירול- היום חלק ממוסד יד בן צבי) . באחד הערבים נערכה שם מסיבה אליה הגיע גם מרדכי , היא מצאה חן בעיניו מספיק כדי שיזמין אותה לטייל עמו בשבת להרי ירושלים. אמא נחרדה מהמחשבה לטייל לבד עם גבר שרק הכיר היום ,ואמרה שתסכים רק אם יהיו עוד אנשים , הוא הבטיח …אז כשהיא הגיעה למפגש ,היו רק הוא והיא … היתר היסטוריה..

אבא שירת בהגנה ואח"כ בצה"ל,ולקח חלק בקרבות על ירושלים .

ערכים שקבלנו בבית ייקה אופייני

אהבת הארץ ,ידיעת הארץ .הכרת הארץ בעיקר דרך הרגליים (טיולים ומסעות עם אבא והמון היסטוריה וסיפורי ארץ ישראל )

משפחתיות חום חינוך ואהבה , מה שנקרא בגרמנית צחה. SCHMUZING

תרבות ושפה גרמנית שהונחלה בעיקר בגלל התעקשותה של אמא לדבר אלינו בגרמנית ,בד"כ חרף רצוננו .(עם אבא דברנו עברית )

יושרה, הגינות, מוסר עבודה, עצמאות. (בטח מוכר לכולם)

חיפוש האמת, בדיקת עובדות, חשיבה ורק אז קביעת עמדה ודעה.

אבא היה ידען גדול ואהב לשתף את כולם בבקיאותו בנושאים רבים .מאסטרונומיה ועד היסטוריה. כמה אמרות כנף של אמא ,שרק כשבגרתי …הבנתי

  • יהודי בלי הומור כמוהו כמת…
  • האנטישמים הכי גדולים הם יהודים או כאילה שהיו יהודים בעברם . (חבל ונכון)

לשאלתי התמימה שנשאלה בהיותי בת עשר , אייך נוכל אחותי ואני להחזיר להם אי פעם כגמולם על כל מה שנתנו לנו .באה התשובה הבאה:

אם תתנו לילדיכם את מה שקבלתם מאיתנו בבית, ראו את חובכם כמבוטל .

טוב לא בעברית כל כך טובה!

חינוך ספרטני מחשל, או איך הצלתי אם אמי בהפגזה במלחמת השחרור

באחת ההפוגות במלחמה נשלחה אחותי הגדולה לדודה בתל אביב. אותי שהייתי קטנה וגם כנראה "קוץ בתחת" לא קטנה ,אף אחד לא רצה לקבל .לא נורא נשארתי עם אמא בירושלים המופגזת לבקרים . אבא היה בצבא . גרנו בקומת גג ברחוב מטודלה ברחביה ,ויום אחד ירו לעברינו מגבעת שאהין , בד"כ כשירו לכיוון אמא הייתה אוספת אותנו ויורדת לשכנים בקומת הקרקע , משום מה היא תפסה חרדה רצינית , היססה מה לעשות , היא חששה לרדת איתי כי הזגוגיות הגדולות בחדר המדרגות היו מנופצות לחלוטין . אי לכך היא השכיבה אותי על מיטת התינוק שלי, זחלה מתחת ובכתה . מאז אני מה זה מחושלת מהפגזות.

איך אחותי ואני הפכנו ל"מעושרות "

באחד מבקורינו אצל אמא בבית האבות בו חייתה את שנותיה האחרונות . הושיבה אותנו אמא על הספה בסלון ולחשה לנו סוד חשוב מאוד .

אתן הופכות להיות מאוד עשירות אחרי מותי ,בישרה לנו .

אנחנו ???

אמא "יש לי לתת לכם שני אורגינלים של רמברנט .

אנחנו :??? לא זוכרות שהיה בבית משהו כזה ..

אמא : כן, כן ,חכו

היא הוציאה מהמגירה קלסר ציור מהחוג לציור שלה ,(טוב למען הגילוי הנאות, ציור לא היה בדיוק הצד החזק שלה.) מוציאה שני ציורים מעשה ידיה להתפאר .על החתום:

MIRYAM MUNSTER
REMBRANT THE SECOND

זהו מאז אנחנו מאושרות.

מוקדש באהבה רבה מאתנו להורינו שגדלו אותנו באהבה ומסירות ותרמו רבות גם לישוב ולמדינה

2 תגובות

  1. שלום

    מאד ענין אותי מה שכתבתם על ההורים במיוחד שאני באה ממשפחה יקית כזאת
    אנו מחפשים את אילנה ויהודית – הבנות של מקס ומרים מינסטר.
    פנו אלינו ממוזיאון במינכן בגרמניה שמבקשים לאתר את המשפחה
    בשמח אם תצרו איתנו קשר 03 6301464 בין 8-15:00
    rfl-imda@mda.org.il

    בברכת שנה טובה

    שולמית רוזנטלר
    מח' אתור נעדרים וחידוש קשרי משפחה
    מגן דוד אדום

  2. רק עכשיו הגעתי לכתבה שלכן, שמונה שנים באיחור אבל אני מקווה שההודעה עדיין תגיע אליכן. אילנה, אנחנו קרובות משפחהה(לא ברור לי לגמרי איך), וגם נפגנו לפני שנים, בצבא. אז הייתי גבי רובינסון, ואמי לוטה מינסטר – רובינסון.
    עכשיו כשאני בונה עץ משפחה ומבינה שהצד של משפחת אמי לגמרי נסתר ממני, הייתי מאד שמחה לדבר אתך ולסגור את המעגל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

סיפורים נוספים:

Search
Generic filters
דילוג לתוכן