סבא שלי, סלומון דוד, שירת בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה. הוא נפצע וקיבל את עיטור "צלב הברזל".
באותה עת שירתו בצבא הגרמני כ-100,000 חיילים יהודים. סבא סלומון נהג לספר, כי גם בעיצומם של הקרבות הם זכרו לציין את חגי ישראל. כדי שנאמין לו, הוא שמר תמונה משנת 1916, שבה נראים החיילים היהודים מהגדוד שלו סביב החנוכייה הדולקת. סבא סלומון יושב מימין לה, ואוחז בה בידו הימנית.
אך לא הכול היה אחווה ורעות. בתוך הגדוד שררו לעיתים גילויי אנטישמיות בעיקר מצד מפקדים זוטרים. סבא סלומון סיפר שהיה להם קשה לסבול את העובדה שהיה להם חייל בשם סלומון (שלמה) דוד Salomon und David auch noch? Was?"".
בשנת 1934, שנה לאחר עליית היטלר לשלטון, סבא סלומון – סוחר אמיד – חש באווירה עוינת בעסקיו והחליט לעלות לפלשתינה/ארץ ישראל. בעקבותיו עלתה גם משפחת דוד המורחבת, שהתיישבה ברחוב בן-יהודה ובשכונת מונטיפיורי בתל אביב.
עיטור "צלב הברזל" והתעודה שצורפה אליו, המתוארכת ל-1 בינואר 1935, הגיעו מלשכת הקנצלר (היטלר) לביתו של סבא סלומון שבתל אביב. מתברר שצלב הברזל עבר דרך ארוכה מברלין לקרלסרוהה, עירו של סבי, אך שם לא הצליח הדואר המקומי לאתר את סלומון דוד, שכבר עלה לארץ. וכיוון שאצל הגרמנים סדר צריך להיות – אותרה כתובתו החדשה בתל אביב, וכך הגיע העיטור ליעדו.
סבא סלומון נפטר ב-1959 בגבעתיים, שבה התגורר בשנותיו האחרונות.
