התערוכה
במוזיאון ישראל בירושלים, נפתחה לא מכבר תערוכה: "לא רק משחק ילדים: חדר האומנות של רוזה פרוידנטל". התערוכה מתמקדת במפעלה של פרוידנטל. גלרית התערוכה אינה גדולה. היא אפלולית, מרוהטת, אינטימית ונותנת תחושה של סלון בבית בורגני-גרמני מלפני מאה שנים. מוצגים בה פריטים שונים: חלקם תלויים, חלקם בויטרינת-שולחן עם מגירות וישנם גם מסך וידאו ומסך מגע לקבלת מידע נוסף. פרוידנטל עבדה עם גרפיקאים ובעלי סדנאות, שייצרו ועיצבו בעבורה את המוצרים. אלה הוצגו בהתחלה בסלון דירתה ומכאן היא יזמה את פיתוחם, שיווקם וקידום המכירות שלהם.
רוזה פרוידנטל לבית גרצר, נולדה ב-1870 למשפחה יהודית אורתודוקסית מיוחסת ואמידה, מאזור שלזיה. על אף שבאה מבית דתי, היא זכתה לחינוך יהודי וכללי רחב. עם נישואיה לרופא, ד"ר סמואל פרוידנטל, עברה להתגורר בברסלאו. לאחר שהתאלמנה ב-1908, גידלה לבדה את שני בניה ולא נישאה בשנית. בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, כשעזבו הבנים את הבית, החלה פרוידנטל לארגן בביתה תערוכות מכירה של אמנות יהודית ויזמה ייצור של תשמישי קדושה ושל משחקי ילדים עם תוכן יהודי. אלה נמכרו והוצגו על ידה בגרמניה ובארצות אחרות. כך העסיקה את עצמה והוסיפה הכנסות לביתה, בתקופה בה השתוללה האינפלציה בגרמניה.
המיזם התפתח במהירות והפך בשנת 1921 ל"חדר האומנות פרוידנטל, ברסלאו" (Kunstgewerbestube Freudenthal, Breslau). מיזם ייחודי זה שילב גלריה לאמנות יהודית עם סטודיו לפיתוח משחקים וחפצי יודאיקה. המשחקים שפותחו לילדים תרמו בחינוך ליהדות ולטיפוח והעצמה של הרגש היהודי שלהם. המוצגים האחרים שיצאו מחדר האומנות, הוצגו בתערוכות גדולות הן בגרמניה (בהציגן את קשר היהודים לעברם ואת הישגיהם בהווה, תוך הדגשת מעורבותם בחיי החברה הגרמנית) והן בארצות אחרות, בעיקר באירופה.
"חדר האומנות פרודנטל, ברסלאו" פעל במשך ארבע עשרה שנים (מ-1921 ועד 1934) בברסלאו, בתקופת רפובליקת ויימאר (1933-1918), בגרמניה, שראשיתה באינפלציה גבוהה מאוד (לאחר מלחמת העולם הראשונה); בהמשך התייצבה הכלכלה הגרמנית; וסופה – בקריסה, משבר כלכלי חמור ועליית הנאציזם. בסוף שנת 1933 עלתה רוזה פרוידנטל לישראל, בה נפטרה ב-1951.
אני מציעה בחום לבוא ולבקר בתערוכה כדי לקבל מושג כלשהו על החינוך ליהדות ועל משחקים מוקדמים לילדים שנוצרו בגרמניה, בעברית, שפה שאך זה עתה החלו להחיות אותה. את הביקור כדאי לשלב עם "שיח גלריה" הניתן על ידי אלונה פרבר, אוצרת התערוכה, וכך להבין טוב יותר את התצוגה ולהעמיק ידע (ההשתתפות ב"שיח גלריה" הינה ללא עלות נוספת, אך מותנית בהרשמה מראש באתר המוזיאון). קבוצת אנשים שיש לה עניין מיוחד בחפצים המוצגים, יכולה להזמין סיור בתערוכה. על מועדי "שיח גלריה" ניתן לקרוא במרשתת, באתר מוזיאון ישראל, ירושלים, בקישור: https://www.imj.org.il/he/node/6170051
כדאי לקרוא בקישור הנ"ל גם את מאמרה של אלונה פרבר, לראות תצלומים של חלק מהחפצים המוצגים בתערוכה, ולקבל מידע נוסף.
כאספנית וחוקרת את נושא הסביבונים בעולם, שמחתי לראות כי מ"חדר האומנות" של רוזה פרוידנטל יצאו גם סביבונים מיוחדים לחנוכה. אמנם, הסביבונים מהווים חלק קטן מאוד בתערוכה, אך יש להם חשיבות רבה בשל חדשנותם.
סביבון בובה
אחד הסביבונים מ"חדר האומנות פרוידנטל, ברסלאו", הינו סביבון בדמות בובה. הוא עשוי מעץ צבוע ובבסיסו המרובע, מופיעות האותיות נ' ג' ה' ש' לציון: "נס גדול היה שם" (כשהכוונה לנס פך השמן הקטן שהספיק לשמונה ימים ושאירע בארץ-ישראל).
באותה עת, שנות העשרים-שלושים למאה העשרים, מרבית סביבוני חנוכה היו מרובעים, ללא דמויות. סביבוני חנוכה, בשנים המדוברות בגרמניה, היו עשויים לרוב מעץ. היו גם סביבונים שנוצקו ממתכות שונות כבדיל, עופרת וסגסוגות זולות אחרות. המהדרין שיחקו עם סביבוני כסף יקרים. בין סביבוני המתכת, ניתן למצוא, מלבד סביבונים מרובעים גם את הסביבונים המכונפים (קשה לגלף בעץ סביבון מכונף ולחרוט בו את ארבעת האותיות, ולכן רוב סביבוני העץ לחנוכה הם מרובעים).
לסביבון הבובה הצבעוני, ידיים עשויות מחרוזים שהושחלו על חוט ואלה אינם מתאימים לתקופה המדוברת (סביבונים ובהם חרוזים מושחלים על חוט, הופיעו בשנים מאוחרות בהרבה. מתברר כי במקור הידיים היו עשויות מחוט תיל מתכתי. התיל נשבר, והוחלף על ידי נכדתה של פרוידנטל). עם זאת, הופתעתי. זו פעם ראשונה שראיתי סביבון לחנוכה מלפני מאה שנים, בדמות כלשהי, שידיה מתנופפות לצדדים בעת סיבוב הסביבון והיא נושאת את ארבעת האותיות העבריות המוכרות: נ' ג' ה' ש'.
החדשנות שבסביבון הבובה מתבטאת בשני ממצאים:
- מדובר בסביבון פיגורטיבי, מופיעה בו דמות בובה.
- הסביבון צבעוני.
הדבר מעיד על השפעת הסביבה הגרמנית-הנוכרית על ייצור סביבון כזה. ייתכן אף שזה סביבון-חנוכה, ראשון מסוגו, שחורג מהצורה המרובעת הקלאסית, לה אנו מורגלים כל כך. הזיקה שיש לסביבון זה לסביבון לחנוכה, הן האותיות שנכתבו על בסיס מרובע, הנראה כשמלה של הבובה. למרות שרוזה פרוידנטל באה ממשפחה אורתודוכסית היא מביאה משהו חדש, מודרני, שייתכן ובא לקרב את התרבות היהודית לחברה הכללית בה היא חיה, ונראה כי ממנה שאבה את רעיון בובת הסביבון.
סביבונים צבעוניים
מלבד סביבון הבובה הצבעוני, יצאו מחדר האומנות גם סביבונים מרובעים, בצורתם הקלאסית. מקובל לראות, באותה תקופה, כי סביבוני חנוכה עשויים מעץ, בצבעו הטבעי של העץ והם אינם צבועים. כאן אנו רואים כי סביבוניה של פרוידנטל, כמוצג בתערוכה, הם צבעוניים. על פאותיהם מופיעות גם כן האותיות נ' ג' ה' ש'.
על מסך המגע שבתערוכה, מופיעה תמונת ילד מסובב סביבון מ-1934. התמונה די מוכרת, היא מופיעה באתר "יד ושם" במרשתת. בחינת התמונה, שהיא בשחור-לבן, מעלה כי הילד משחק בסביבון שנוצר בחדר האומנות פרוידנטל. נראה כי ראשוני הסביבונים הצבעוניים לחנוכה, משנות העשרים-שלושים למאה שעברה, יצאו משם.
מסדנאותיה יצאו ושווקו סביבונים נוספים. לצערנו רובם לא השתמרו. להלן סוגי הסביבונים השונים מחדר האומנות של רוזה פרוידנטל:
א. סביבון בובה.
ב. סביבון עץ מרובע.
ג. סביבון מפלסטיק בשם "גללית" (Galalith) חומר זה היה זול ואופנתי מראשית המאה העשרים.
ד. סביבון משוקולד.
ה. סביבון ענק מקרטון, מכוסה בנייר כסף נוצץ, שניתן למלא בממתקים.
ו. חנוכייה, שעוצבה על ידי פרופ' אלפרד גרוטה (Alfred Grotte), עשויה בעבודת יד מברזל מחושל ועליה היה תלוי סביבון.
וכך, באמצעות הסביבון, החפץ הקטן המוכר כל כך, ניתן ללמוד על השפעת הסביבה הנכרית על יצירת מוצרים בגולה ועל חדשנות יצירתית. זאת, מתוך רצון לשמור על מנהגים ומסורת המאפיינים את חג החנוכה והמשחק בסביבונים. דוגמאות לשילוב שבין הישן-המסורתי לחדש-המודרני, ניתן לראות גם בעבודות האחרות שיצאו מחדר האומנות של רוזה פרוידנטל, ומוצגות בתערוכה.
לכו לתערוכה ותיהנו.
רחל ברלב היא אספנית וחוקרת את נושא הסביבונים, לסוגיהם השונים, מהעולם.
