יקה בלוג

עוגה לשבת – מדור חדש

מאת: דניאל אשל, מלגאית לשעבר בארגון יוצאי מרכז אירופה

זה התחיל כשסבתא רצתה לכתוב את קורות המשפחה. התחלתי לראיין אותה. לשמוע את זיכרונות ילדותה מאז עלתה ארצה מגרמניה עם הוריה.

הסיפורים עניינו אותי, התחלתי לרשום את כל מה שהיא אומרת, אבל מהר מאוד סבתא ואני הבנו שכתיבת ספר אוטוביוגרפי זה לא משהו שאנחנו מעוניינות לעשות. וכך נולד הרעיון שלי. אשזור יחד את כל הדמויות שהיא מציינת בפני, המשפחה, החברים של הוריה ואוליד ספר עלילתי שיהיה מבוסס על… ובהשראת המציאות של יהודי גרמניה דרך סיפורה של סבתא רות.

אני חושבת שלספר יש כוח ליצוק חיים חדשים בדבר שכבר איננו. סיפור עם האנשה הופך את הדמויות למשהו מעניין ונגיש. מייצר קרבה לאדם שהיה וכך כל קורא בעתיד, גם בעוד עשר שנים יוכל לפתוח את הספר ולקרוא בו ולהיכנס דרכו בתוך שער שאני יוצרת לעולם קודם ובכך מעניקה לו חיים מחדש.

באחת משיחותיי עם סבתא, היא נתנה לי ספר אפייה שהיה שייך לאימה, שרלוטה (לוטה), סבתי הגדולה. לפי סבתא, את הספר Backen macht Freude, לוטה הביאה איתה כשעלתה לארץ בשנת 1936.

בזמנו כשהספר יצא ב 1930, הוא מכר כשלושים מיליון עותקים. על הכריכה נראית עוגה בצילום צבעוני וזו למעשה תמונה מצולמת שעברה צביעה לאחר הצילום. זה לא היה צילום צבעוני במקור. שאר הצילומים בספר הם בשחור לבן.

כמובן שהעוגה הכוכבת במשפחתי הייתה ועודנה עוגת התפוחים שמעטרת כל שולחן שישי, ערבי חג וימי הולדת. לפי הלכלוך שעל הדפים, רואים מהם המתכונים שהיו בשימוש הרב ביותר.

במסגרת כתיבת הספר העלילתי וההיכרות ההולכת ומעמיקה שלי עם לוטה, אני לומדת גם להכיר את ספר האפייה בו היא השתמשה. מידי שבוע אאפה מתוכו עוגה אחרת ואצוק ״צבע״, חיים חדשים לעוגה שכרגע היא בשחור ולבן. ואהיה זו אני שצובעת אותה עתה בצבע של המאה העשרים ואחת. אראה שעם הניואנסים הנכונים, העוגות האלו עדיין ראויות לקשט את השולחן גם בשנת 2026.

 

קצת על עצמי,

לאורך שנותיי הבוגרות מצאתי את עצמי נמשכת שוב ושוב לחקר ישראל גרמניה. אולי זה כי שמעתי גרמנית בגיל צעיר, אולי כי היסטוריה ותרבות תמיד היו משהו שריתק אותי.

מייד אחרי הצבא טסתי לברלין למשך חצי שנה. גרתי אצל משפחה מארחת שאימצה אותי כמו בת. אימו של אב המשפחה וסבתי נולדו באותה עיר ובאותו רחוב בעיר הילדסהיים שבגרמניה בהפרש של שנתיים זו מזו. כשעזבתי את ביתם, הם אמרו לי, ״תזכרי שהשארת מזוודה בברלין.״ הביטוי הזה אומר, תמיד יש לך בית כאן.

אכן, מאז ברלין משמשת עבורי לבית שני. מידי שנה מצאתי את עצמי חוזרת להתארח בחדר ״שלי״ אצל אותה משפחה. לנה שם בחופשות אף עם חבריי מישראל. המשפחה ההיא מברלין התארחה גם פה בתל אביב אצלנו. לאורך השנים הם פגשו את הוריי, אחיי וגם את סבתא רות. בדצמבר האחרון כשביקרתי שם, הם אפילו העבירו לי מתנה לתת לה.

בימים אלו כשאנחנו נמצאים בתהליך של הצבת אבני נגף בגרמניה. גילינו שלוטה נולדה וגדלה מרחק בניינים ספורים מהבית בו התארחתי במשך חצי שנה.

לכן האפייה מתוך אותו הספר שהיא השתמשה בו מרגישה לי אך טבעית.

ומי שרוצה לקבל את המתכון ולראות כיצד מכינים אותו היום, מוזמן להיכנס לפייסבוק או לאינסטגראם של הארגון.

דניאל.

 

לעוד עוגות ומתכונים לחצו כאן