שלהבת פריאר – סיפורו של מרגל ומדען ,ממכונני ביטחון ישראל בעצה ובגבורה

הכתבה המלאה מתוך היקינתון, גיליון מס' 33, ספטמבר 2026.

עולי גרמניה הצטיינו בתרומתם לבניינה של מדינת ישראל, אך כנגד זה בולטת חולשתם בתיעוד היסטורי של מעשיהם ופעילותם הייחודית.

במאמר זה נעלה על נס אדם מופלא, ענק שתולדותיו עטויי סוד , שגם היום ניתן רק לכתוב על " מועט המחזיק את המרובה".

שלהבת נולד בשנת 1920 בעיר אשווגה, להוריו הרב דר' משה יששכר פריאר , יליד שלידברג שבמחוז פוזן, שלאחר מילוי שורה של תפקידים רבניים , כיהן כרב אורתודוקסי של שלושה בתי כנסת בברלין, ולאימו רחה (לבית שוייצר ), ילידת נורדן שבצפון גרמניה, שידועה בפעילותה להקמת עליית הנוער והצלת ילדים ובני נוער מגרמניה לארץ.

הוריו חלקו סמכותיות , יוזמה מחשבתית וערנות עמוקה לצורכי הכלל.

שלהבת החל את לימודיו בביה"ס הקתולי "המנזר האסור" ,בברלין שנחשב לבית ספר מעולה והיה תלמיד מעולה, אך גורש מבית הספר.

מדוע גורש?

יום אחד הודיע המורה כי הכיתה תלמד שירים נאצים ולא נענה לבקשתו של התלמיד שלהבת להימנע מכך. כאשר החל ללמד את ה"שירים" קם ועזב את הכיתה בטריקת דלת.

לאחר מכן נתבקשה הכיתה לכתוב חיבור בנושא :"Macht ist rescht   " או : " כל דאלים גבר ". – לחזק יש זכויות שאין לחלש, חיבור המבטא השקפת עולם של השלטון הנאצי.

התלמיד שלהבת העז שוב להתנגד להשקפת עולם זו וכתב זאת בבירור.

מחנך הכיתה ציין לשלילה את חיבורו וקרא אותו לפני הכיתה וציין כי הוא מייצג השקפת " היהדות המתנוונת ".

אביו , הרב , נקרא לשיחה עם המחנך והציע לו להוציא את בנו מבית הספר.

ואכן סיים שלהבת את לימודיו בתיכון. בבואו הביתה מזג אביו לו ולבנו כוס יין וברך אותו בברכת "יישר כוחך " על מאמרו שגרם לגירושו מבית הספר.

שלהבת ביקש מהוריו לעזוב את גרמניה ולהמשיך לימודיו באנגליה, שם נרשם לפנימייה של בית ספר יהודי להמשך לימודיו. לאחר בחינת הבגרות החל ללמוד פיזיקה בלונדון כאשר הוא מתפרנס ממתן שיעורים פרטיים.

בשנת 1940 אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה, עזב את אנגליה ועלה ארצה.

בארץ החל את לימודיו באוניברסיטה העברית ולפרנסתו נתן שיעורים פרטיים.

1941-1946 – ממלחמה בנאצים לארגון ההעפלה של פליטיי המלחמה

בארץ, נענה לקריאת הנהגת הישוב והתנדב לצבא הבריטי, למלחמה בנאצים, כאשר צבא רומל בשערי הארץ. הוא נאלץ לעזוב את לימודיו האקדמיים ולצאת למלחמה. ( לא בפעם האחרונה )  בצבא הבריטי הוצב בשנת 1942 ליחידת הובלה 462. תחילה השתתף במערכה בצפון אפריקה בחזית הקרבות באל עלמין ובלוב. אך ב 1943 עברה היחידה להילחם באיטליה. ב – 01/05/43 , בעת הפלגה לאיטליה הותקפה האונייה " אנפוריה " וטובעה ע"י מטוסים גרמניים ו-664 מחייליה נספו. שלהבת הצליח לחלץ עצמו מהסיפונים התחתונים ולזנק לים. כעבור שלוש שעות משה אותו צוות של אחת האוניות האחרות בשיירה.

המלחמה באיטליה – ויצירת התשתית להעפלה של פליטיי השואה

בעקבות הטביעה תוגברה היחידה במתנדבים מהישוב בארץ ובתוכם מפקדיי יחידות פלמ"ח ומפקדים בכירים לימים בצה"ל. קבוצה זו חברה יחד בשנה האחרונה למלחמה, עם תחילת מיגור הצבא הגרמני, במגמה ליצור תשתית לעליה ב' של פליטי השואה באירופה ( מתברר שהידע על השואה של הקבוצה , עד לפגישה זו , היה מועט ). שלהבת בשל מעמדו בין ותיקי היחידה ובקיאותו הלשונית צורף לגרעין סודי זה, לאחר שעמד במבחני הנאמנות הקבוצתית (אותה השיג בגנבת משאית בריטית !) כידוע יותר ממחצית ספינות המעפילים יצאו מאיטליה, ושלהבת היה אחראי לאספקת צורכי ההפלגות ולהצטיידות הספינות בדלק במזון ובמתקנים ובמכוניות משא. כמו כן התמחה בזיוף התיעוד הדרוש והנהיג את השיירות לבסיסי האספקה. במסגרת זו הצליח לשלוח 8 ספינות ארצה. כל זאת בדמות קצין בריטי.  אך בהפלגה התשיעית נאסר שלהבת כאשר הוא מוליך שיירה בת 35 מכוניות צבאיות ועליהן יותר מ-1000 עולים. תקופתו מאסרו נמשכה כמה חודשים. גם כאסיר הספיק לדאוג להיעלמותן של כל המכוניות והנהגים ואיפשר בכך לחדש את המבצע מאוחר יותר. בליל הסדר הביא לו לכלא הרב הצבאי הרב פרופ' אורבך מצות ויין ואיפשר לו לקיים סדר כהלכתו. לאחר שחרורו שב שלהבת ארצה ובסוף שנת 1946 המשיך בלימודיו שנקטעו.  באותו זמן הקים ביה"ס למבוגרים שנועד להעניק לתלמידים תעודת בגרות בשפה האנגלית אך נקרא לפעילות. זה גורלו של מי שמעדיף צורכי עמו על התקדמותו האישית

1946-1951

מפקדת ההגנה בחרה בשלהבת, הסטודנט הצעיר, לעמוד בראש רשת ריגול בתוך הצבא הבריטי. כינויו המחתרתי היה "אורי" והרשת נקראה על שמו. רשת זו הייתה כפופה למחלקה המדינית של הש"י בירושלים ופעלה בגן רחביה בעיר. עם הכרזת המדינה , נתמנה שלהבת למפקד יחידת "ירוחם" בירושלים. יחידה שהפיקה מידע מהקונסוליות הזרות בעיר על מהלך העניינים במדינות ערב וכן שימשה מערך צפייה לתקשורת במדינות ערב. יגאל קמחי שעמד בראש המחלקה המדינית הש"י ( שירות ידיעות ) כתב:

1. שלהבת היה אדריכל הפעולה שהובילה לנפילת " בוינגרד " , דהיינו : מגרש הרוסים , ומרכז ירושלים שהיו בידי הצבא הבריטי ועברו לידי ה"הגנה" ללא קרב וללא אבדות ב- 14/05/48 – יום הכרזת המדינה.
2. דוח המודיעין השבועי של הצבא הבריטי, הגיע ישר לשולחנו של שלהבת ביום פרסומו , אף שהיה מוגבל לנמענים בלבד. בין השאר קיים מעקב אחרי שיחותיו של הרוזן ברנדוט עם הערבים.
3. הודות למסמכים מזויפים, נשארו בירושלים, לאחר הפינוי הבריטי, גנרטור רב עוצמה ומחרטות ששימשו את יחידת התע"ש ביצור נשק. לפרטים אלה הייתה חשיבות מיוחדת לעיר הנצורה.
4. לבקשת מטה ה"הגנה" השיג שלהבת מאות מפות של אזורנו ושל המדינות השכנות.

5.שלהבת גייס קצין מודיעין בריטי לרשת הצבאית שלו והוא סיפק מידע חשוב ביותר. ( כונה " הדוד" )

בימיו הראשונים של המוסד שימש שלהבת ראש שולחה באחת מארצות המפתח באירופה ( בשנת 1951 עזב את השירות הממשלתי לאחר ויכוח חריף על דרכי העבודה עם שר החוץ משה שרת ועם ראובן שילוח ).

1951-1956

שלהבת חזר ללימודיו במדעיי הטבע, ולפרנסתו שימש פרשן לענייני המזרח התיכון ב" גרוזלם פוסט". אך לאחר זמן קצר, נקרא ע"י דוד בן גוריון לנהל את אגף המחקר והתכנון של משרד הביטחון, אשר הפך לימים לרפא"ל ( הרשות לפיתוח אמצעי לחימה ), בשנים 1953-1956 .

לאחר מלחמת השחרור

עם סיומה של המלחמה ב-1949 ופירוק יחידת מודיעין " ירוחם", עבר שלהבת לתפקידיי מודיעין מגוונים בחו"ל במסגרת המחלקה המדינית של משרד החוץ ,שם כינוי ל"מוסד". בין הישגיו : קבלת המערך הסורי, מפי יועצו למודיעין של נשיא סוריה, חבירתו למשלחת המצרית לאו"ם. כך הצליח להעביר מידע מפורט על כוונת הערבים לידי המשלחת הישראלית לדיוני עצרת האו"ם. אשר בן נתן , מנהל מחלקת המבצעים של אגף החקר במשרד החוץ, מציין כי ניסיונו של שלהבת תרם רבות להקמת רשת מודיעין לביון הישראלי. ועוד הוסיף :" פועלו בשנים 1949-1951 כה מדהים שאיש הצליח להגיע למידע כה רב". בימיו הראשונים של המוסד שימש שלהבת ראש שלוחה באחת מארצות המפתח באירופה. בדומה למוסד , שהפך ברבות הימים לאחד היעילים והמתוחכמים בעולם, יצק שלהבת תוכן וקבע עקרונות אשר שימשו יסוד לרפא"ל ולתעשייה הביטחונית. מחשבתו היוצרת וראייתו הגלובלית ארוכת הטווח , היה הראשון שהגה את פיתוח הטילים, תחילה טילי ים. קבע הלכות וישם אותן בתחומים שבין המחקר הטהור למחקר היישומי, בין הסמכות האזרחית לצבאית, ובין מערכת הביטחון למדע

בנושאים אלה סיכם עם פרופ' ארנסט ברגמן (ראש המחקר במערכת הביטחון ) כללים לחלוקת העבודה בין מחקר טהור למחקר ופיתוח מכמנים. בין השאר הכריע במחלוקת למי הסמכות לאשר מחקר ופיתוח בין צה"ל והסמכות האזרחית – משרד הביטחון. וזאת מתוך מתן זכות בכורה לסמכות האזרחית, שלדעתו מרחיקת ראות יותר מצה"ל. מתוך ראייה ממלכתית זו הטיל שלהבת משקלו לטובת העברת פיזיקאים ( עמוס דה שליט , יגאל תלמי ) למכון ויצמן , כדי לכונן מחלקה לפיזיקה גרעינית.

1956-1959- יועץ מדעי בפריז

שלהבת התפטר מעבודתו להמשך לימודיו ואף עבר בחינת גמר במתמטיקה, אך שוב נקרא ע"י רוה"מ למלא תפקיד ממלכתי בפריז – כיועץ מדעי בשגרירות, כדי לנהל את העברת הידע בנושא כורים גרעינים מצרפת לישראל. עם מיצוי תפקידו בפריז שב שלהבת ארצה ללשכה מדעית ליד שר הביטחון.

1960-1969

ב- 1960 הסתיימה שליחותו והוא חזר ארצה. הפעם הצליח להשלים את לימודי התואר הראשון בפיזיקה (לאחר 25 שנה !) ונרשם ללימודי תואר שני במכון ויצמן למדע. את התואר השני סיים אבל מחובותיו בשירות המדינה לא אפשרו להשלים את הדוקטורט. למרות זו דרכו בתחום המדע לא הסתיימה כאשר שימש סגנו של מנכ"ל מכון ויצמן פרופ' עמוס דה שליט , מנהל המרכז הגרעיני בנחל שורק ומנהל הוועדה לאנרגיה אטומית.

הפארקים התעשייתיים

בתקופה זו הגה שלהבת ומימש את הרעיון של פארקים תעשייתיים. תחילה בתוך המכון ואחר כך צמוד למכון. זה היה פראק היי טק הראשון בישראל שבסיסו החיבור בין אקדמיה לתעשייה ובכך היה פורץ דרך בישראל ובעולם. ליישום מסחרי של פיתוח הרעיון פעל עם חברת "אפריקה ישראל ". בעקבות מכון ויצמן הלכו אוניברסיטאות נוספות בארץ ושלהבת הוזמן לייעץ בהקמת פארקים תעשייתיים בחו"ל. מתכונת זו אומצה ע"י ארצות אירופה בסוף שנות ה-70.

במכון שקד למיצוי גיוונו המקצועי ע"י שיתוף מדענים מדיסציפלינות שונות לפתרון בעיות מרכזיות, רעיון שהתפתח להקמת מרכזים רבי תחומי בתוך המכון. בנוסף סייע לפרופ' דה שליט בטיפוח הוראת המדעים ופעילות הנוער. לאחר מותו של דה שליט ( 1969 ) נבחר במקומו לתפקיד יו"ר הקבוצה הישראלית פוגוש (Puguash  ) ארגון בינל"מ ולא ממשלתי. הוועדה שימשה מפגש לעובדי ממשלה ואנשי ציבור, כדי לדון בדרכים לצמצום במלחמה בכלל ובנשק אטומי בפרט. במסגרת זו הישגה ישראל הישגים רבים. שלהבת שימש כמקשר המוכר והיחיד בממשלות ישראל לברית המועצות בשנים 1970-1985 בין השאר אחרי הפצצת הכור העיראקי. בשנת 1981 החליט "פוגוש" לתמוך בגרסה הישראלית שדגלה באזור מפורז במזרח התיכון.

1970-1976

בשנת 1970 התבקש שלהבת לנהל את המרכז למחקר גרעיני בנחל שורק (ממ"ג ), לשם כך הושאל ממכון ויצמן. כעבור כחצי שנה , נתבקש ע"י רוה"מ גולדה מאיר לעמוד בראש המועצה לאנרגיה אטומית. מעמדה זו המשיך לנהל את ממ"ג ואת קמ"ג בהיבט המדעי טכנולוגי ובהיבט המדיני. המשיך לשמש כיועץ רוה"מ בכל הקשר לאנרגיה הגרעינית לייצג את ישראל בנושא זה בפורומים הבינלאומיים.

1976-1983

עם סיום תפקידו שב למכון ויצמן לתפקידי ניהול ובעיקר בהמשך תפקידו כיועץ להנהגת המדינה בנושאי הגרעין. בשנת 1982 התבקש שלהבת ליטול לידיו את ניהול ממ"ג עד אמצע שנת 1983, כאשר סיים להבריא את הטעון הבראה בממ"ג. במקביל המשיך למלא תפקידים רבים, בין השאר כיו"ר הוועדה לקידום המדעי לנוער- מסגרת שהקיפה 15 אלף בני נוער. בדצמבר 1989 הגה שלהבת ארגון וניהול פורום בין לאומי למדע וממשל אשר התכנס במכון ויצמן בהשתתפות ראשי מדינות יועצים מדעיים ואנשי ממשל במטרה לגבש המלצות תכליתיות. לפורום הייתה הצלחה רבתי וזכה להערכה מצד גורמים שונים בארץ ובחו"ל .

באותה תקופה נענה שלהבת לפניית המלחין הישראלי יוסף טל למימון וניהול המעבדה הישראלית למוזיקה אלקטרונית. לאחר שביסס מעבדה זו במשך מספר שנים העביר אותה לרשות האוניברסיטה העברית.

מה המאפיינים של איש צנוע שפעל כל כך הרבה ?

1. אומץ לב בלתי רגיל שהתגלה כבר בבית הספר בברלין.
2. מסירות מוחלטת לעם ישראל על חשבון מאיוויו האישיים להיות איש מדע.
3. תעוזה, בהירות מחשבה, כושר למידה, צניעות וענווה – חריצות בלי גבול, יצירתיות ותחבולתנות.
4. העדפת העיקר על הטפל, התמדה בביצוע וכושר לבחור אנשי אמון לביצוע המשימות.
5. ידיעה לעבוד עם גורמים שונים ומנוגדים ולפלס דרך לביצוע המשימות.
6. שומר סוד ובעל אישיות היודעת להסוות את יחודו.
7. יכולתו לעסוק במוזיקה בצד יכולתו לפרוץ כל מנעול – שילוב שמאחד רכות אנושית עם כוח מחץ להשגת מטרות לאומית ושאיפה גדולה לתיקון עולם.

שלהבת חזר מארה"ב מסדרת נסיעות שבהן ייצג את המדינה באו"ם בנושאים גרעינים וחזר ארצה עייף וכעוס. נפטר במוצאי שבת כ"ד סיוון תשנ"ד (1994). ענק נפטר בחטף ולווי ונהיה ראויים לו ולפועלו.