קהילת הייקים

אריקה גרונדלנד

מאת: נועה אניקסטר

משפחת אמי – כהן  (Cohn), ומשפחת אבי – ניולנדר (Neulaender)  חיו בקשרי ידידות טובים במחוז שלזיה (Silesia), בעיr ביטום  (Bytom) שבזמנו הייתה בגרמניה  Beuthen (כיום שייך המחוז לפולין).

בשנת 1920 התחתנו הורי: גאורג  (Georg) ורות  (Ruth) . בשנת 1923 נולד אחי הבכור: לואיס (Luis)  . לאחר חמש שנים, ב25/8/28 נולדתי אני, אריקה – אטה ( Erika – Eta) .

גרנו יחד עם סבי וסבתי, המטפלת שלהם – אנה  (Anna), וכל חמשת האחים והאחיות של אמי, בבית גדול בו כל משפחה חיה בחדר משלה.

ביטום היא עיר לא קטנה בה חיו יהודים רבים שקיימו אורך חיים דתי ומסורתי. אני למדתי בבית ספר יהודי ואילו לואיס למד בבית ספר מעורב. לדעתי, אז, בניגוד למצב היום, ילדים קטנים עד גיל בר/בת מצווה לא היו מעורבים בנעשה ולא שאלו לדעתם. עובדה זו התבטאה רבות בחיי היומיום; בבר מצווה של לואיס למשל, כשהייתי בת שמונה, לא נתנו לי להשתתף! אני זוכרת איך הצצתי בסתר מהחלון בתקווה להיות שותפה מעט בטקס החגיגי. גם בעבודה של הורי כמוכרים בחנות בדים: אחי השתתף ועזר ואילו אני נשארתי בבית. כיום יש לי בקורת חריפה על התייחסות זו שהייתה נהוגה לילדים בגילאים כאלו.

כשהיטלר התחיל לפעול, התחלנו להרגיש דחויים בקרב העיר. למשל, פחות ופחות קונים גויים באו לקנות בחנות הבדים של הורי. בעקבות כך הורי, לואיס ואני עברנו לדירה אחרת, בבניין בקומה שלישית סמוך לכנסיה. אבי היה ציוני נלהב ורצה לברוח לישראל, שאז הייתה פלשתינה. לכן בשנת 1938, כשהייתי בת עשר נסע אבי לעיר המבורג כדי להשיג אישור לצאת מגרמניה. בזמן ששהה שם התרחש ליל הבדולח. ניצלנו בנס! הנאצים פרצו לכל הדירות בבניין אך מסיבה לא ידועה נעצרו לפני שהגיעו לדירה שלנו!! היינו מפוחדים מאוד ודאגנו לשלומנו ולשלום אבי ורצינו גם אנו לברוח. לכן אמי נסעה גם היא להמבורג והם חזרו עם האישור לעזוב לאורוגוואי  שבדרום אמריקה! (אחת המדינות האחרונות שעדיין הסכימה לקבל יהודים).

באורוגוואי חיו כבר שניים מאחיו של אבא – היינץ  (Heinz) , חברתו הרטה (Herta) ואחותו גרטה  עם בעלה אלפרד (Alfred) .

התארגנו במהירות רבה לקראת העזיבה וב-10 בדצמבר 1938 הפלגנו באוניה המשפחה המצומצמת: הורי, לואיס ואני למונטווידאו  (Montevideo) שבאורוגוואי.

כל שאר אחיה של אמא, סבתא והמטפלת אנה נסעו לאיטליה ורק לאחר שנה הצטרפו אלינו באורוגוואי. את סבי לא פגשתי יותר: הוא נשלח לבית משוגעים ונפטר ב-31 בדצמבר 1938.

באורוגוואי, היינץ שכר לנו דירה. היו בה שני חדרים, שירותים ומטבח. המסדרונות בין החדרים היו פתוחים (ללא גג!). לאחר כמה חודשים מצאנו דירה יפה בבניין של משפחתה של הרטה, גרטה ואלפרד. בפברואר היינץ והרטה התחתנו ועברו לדירה של גרטה ואלפרד.

בגיל עשר, בחודש מרץ, התחלתי כיתה א' מחדש. כל יום הלכתי לבדי לבית הספר בשכונה. מהר מאוד למדתי ספרדית, הייתי תלמידה ממוצעת, השתלבתי טוב בחברה והיו לי מספר חברות.

כשסיימתי כיתה א', – בדצמבר 1939 – הגיעו סבתא פאולה  (Paula) , אנה המטפלת, מרגוט, אחותה של אמא (Margot) , בעלה פרידל   (Friedel) ובתם וורה (Vera) , אריך, אחיו של אמא (Erich)  ,גרטל אישתו  (Gretel) ובנם תומס (Thomas), מקס – בן דוד של אמא –  (Max)  ואשתו חנה (Hanna). עברנו לדירה יותר גדולה ושם גרנו כולנו יחד. אני הייתי בת אחת עשרה וישנתי בחדר יחד עם תומס שהיה בן חמש וחצי ועם וורה שהייתה בת שמונה.
כשהתחילה שנת הלימודים הקפיצו אותי לפי בקשתי לכיתה ג'. וורה ותומס התחילו כיתה א'. לאחר שנה כל משפחה עברה לדירה משלה.

אבי מצא עבודה כמפיק דפוס –   –  Corredor de imprentaואחי ניהל חשבונות בחנות למסגרות. לואיס היה חכם מאד, כבר בגיל חמש עשרה בגרמניה סיים את מבחני הבגרות; הוא רצה ללמוד משפטים בלילה ולעבוד בבקרים אך אבי לא הסכים בטענה שהוא חייב מנוחה.

לאחר שסיימתי כיתה ו' רציתי ללמוד להיות מיילדת אך אמי התעקשה שאלך ללמוד בבית ספר לתפירה וכך היה. למדנו בעיקר תפירה ורק מעט מאוד גיאוגרפיה ומתמטיקה. למדתי שם במשך שנתיים אך לא אהבתי ולא נהנתי במיוחד. הכנתי לעצמי בגדים בודדים ובתמורה לסכום זעום עזרתי לתופר בעבודתו. אחי עזב את עבודתו בחנות למסגרות ועבר ל"פאבלו פראנדו"  (Pablo Ferrando) שם עבד בתפקיד בכיר. בעקבות בקשתי הוא נתן לי לעבוד שם כמפתחת תמונות.

כשהוא היה בן 21 הוא הכיר את רנה (Renee), שעבדה בחנות אך היא לא הייתה יהודיה. אבי לא הסכים לכך ולכן היא נאלצה להתגייר והם היו חברים במשך שנתיים והתחתנו ב-1950.

כשהייתי בת שבע עשרה, בקיץ של שנת 1945 הורי ואני נסענו לחופשה בעיר הנופש פיריאפוליס (Piriapolis) שבאורוגוואי. טיילנו בקבוצה יחד עם עוד משפחות יהודיות ובניהם משפחת גרונדלנד. בחור בשם ראלף (Ralph) ניגש לאבי וביקש ממנו רשות להזמין אותי לרקוד.

ראלף נולד בגרמניה בשנת 1935. לאמו קראו פרידה (Frida) ולאחותו אינגה   (Inge) . אביו יוזף (Joseph) התפרנס מהימורים ולשם כך היה נוסע בכל רחבי גרמניה. בשלב מסוים מצבם הכלכלי הדרדר ואביו לא חזר מאחת מנסיעתיו. המשפחה מצאה מכתב שבו היה כתוב שהחליט להתאבד. חברו הטוב, מקס (Max), התחתן עם פרידה. דוד של ראלף הציע להם להגר ולעבור לגור אתו באורוגוואי; אך למקס הוא לא הציע. פרידה החליטה להשאר בגרמניה ולעזור למקס שהיה עיוור, כאות תודה לעזרה שהעניק לה כשבעלה הראשון התאבד. ראלף ואינגה שהיו אז בני שש עשרה ושמונה עשרה נשלחו לדוד באורוגוואי ומקס ופרידה נשארו, אך ניצלו כי הגרמנים ריחמו על מקס העיוור.

אינגה התחתנה עם יהודי בשם הרברט  (Herbert) ע"י שידוך והיה לה מאוד קשה איתו. הוא היה נותן מעט מאוד כסף לילדיהם.

היינו חברים במשך שלוש שנים עד שאני הייתי בת עשרים והוא היה בן עשרים וחמש, ובאוקטובר של שנת 1948, התחתנו ועברנו לגור בדירה בבניין בו גרו הוריי. אבי עבד קשה מאוד. הוא מת בגיל 57 ממחלת לב, כשאני הייתי בת 29. למעשה גם כל הדודים שלי מתו מבעיות בלב או מסרטן.

בני הבכור, דני נולד ביולי 1951 ואחריו בתי דניאלה, במאי 1956. עד שדני הלך לגן חובה דיברנו רק גרמנית בבית ורק כשדניאלה הייתה בת שנה וחצי התחלנו לדבר גם ספרדית. הילדים למדו בבית ספר, דניאלה ודני הסתדרו חברתית ולימודית.

המצב הכלכלי שלנו לא היה כל כך טוב; ואילו אמי קבלה כסף כפיצויים מגרמניה והייתה קונה כל דבר אפשרי. בין השאר היא קנתה בית נופש על חוף הים בסולימר (Solymar). בחופשות הקיץ תמיד הייתי נוסעת לשם עם דני ודניאלה וראלף. בקיץ שבו דני היה בן שלוש עשרה הוא היה נוסע חזרה למונטווידאו פעם או פעמיים בשבוע ללמוד לבר המצווה.
יום אחד בזמן שאני והילדים היינו בדירת הנופש, ראלף, מרוב תסכול ממצבנו הכלכלי ניסה להתאבד, כמו אביו! ואולם הוא כנראה לא היה לגמרי נחוש בדעתו ללכת עד הסוף: הוא פתח את הגז בדירה אבל גם הזמין את לואיס באותו הזמן לבוא לדירה. לואיס הגיע בזמן וכך הוא ניצל.

לי היה מאוד קשה עם ראלף אבל דניאלה הסתדרה איתו מצויין. בעקבות המצב הכלכלי שלנו התחיל ראלף לעבוד במסחר בין ארצות ואני עבדתי כחשבונאית בחנות. כשדני היה בכיתות י"א-י"ב היה לומד בערבים ובבקרים היה עובד.

בכיתה י"ב דני החליט שהוא רוצה לבוא לארץ לשנה במסגרת קבוצת הנוער N.C.I. (תנועה יהודית ציונית). בכדי לממן את הטיסה עבדנו קשה מאוד במשך חצי שנה ולאחר מכן נסע לישראל! בארץ למד עברית, היה באולפן ובקיבוץ שדה בוקר. לאחר שנה חזר וסיים את תעודת הבגרות.

בינואר 1973 הוא התחתן עם באטריס (Beatriz) שהכיר בתנועת הנוער ובסוף אותו חודש עלו יחד לארץ. הם גרו במעון סטודנטים בירושלים ודני שהיה מוכשר מאוד. למד גרפיקה בבצלאל ועבד בחנות מוסיקה ובאטריס למדה חינוך ועבדה בחנות שוקולדים.

בגיל 19, אחרי שסיימה תיכון, ב18 בפברואר 1975 דניאלה עשתה עליה גם היא במסגרת התנועה. היא התגוררה בירושלים ועבדה כמלצרית בזמן שלמדה מלונאות. ביולי 1978 התחתנה עם מני (מנחם) שהכירה בשידוך שארגן אחד מעובדי המלון בו עבדה. בדצמבר של אותה שנה נולד לדני ובאטריס נכדי הראשון אדם.

שמונה חודשים לאחר מכן, דני, בארטריס ואדם טסו לאורוגוואי לחגוג את יום ההולדת שמונים לאמי רות. הם ישנו אצלנו. בוקר אחד צלצלו לדני להודיע שלואיס נפטר. ללוויה הגיעו גם חברתו וגם אשתו השניה. בעקבות פטירתו של לואיס הצטמצמה מאוד המסיבה המפוארת שהייתה מתוכננת (דניאלה ומני הגיעו אף הם למסיבה).

בדצמבר אמא נסעה לדירת נופש בסולימר לחודשיים ובפברואר נפלה ושברה את הרגל. אני וראלף הבאנו אותה לבית החולים ומשם הועברה לבית אבות במוטווידאו. היא לא יצאה ממיטתה והתנגדה לעשות כל דבר. היא שכרה בכסף שקיבלה מגרמניה אחות מטפלת צמודה לכל שעות היממה. ב13 בספטמבר אימי נפטרה. האחות שלה לא הייתה אהובה עלי כלל. למשל היא לבשה להלוויה את הבגדים של אמא ולקחה אותם לעצמה.

בנובמבר נסעתי לארץ ללידתה של בנה הראשון של דניאלה –  ניר. לאחר חודשיים חזרתי לבעלי באורוגוואי. אני רצית לעלות ארצה אך בעלי התנגד לכך. לאחר שנתיים נסעתי שוב לישראל בשביל הלידה השנייה של דניאלה – נעם.

זמן קצר אחרי שחזרתי נודע לי שלראלף יש מאהבת. זו הייתה האחות שטיפלה באמי. אחרי תקופה קשה ומצערת מאוד ולאחר לבטים רבים החלטתי לעלותלבדי לארץ. ראלף הבטיח שיצטרף לאחר שנה, אך בסופו של דבר נשאר שם.

התגוררתי בקריית יובל במעון בית גיורא. הלכתי לאולפן בבקרים ובצהרים הלכתי לדניאלה ועזרתי לה עם ניר ונעם. אחרי חצי שנה באולפן התחלתי לעבוד בביקור מבוגרים בביתם. הייתי נוסעת כל שבת שנייה לדני שגר בת"א ובשאר השבתות הילדים של דניאלה היו ישנים אצלי.  ב-1984 לדני נולד בנו השני – נתן וב-1985 דני ובאטריס התגרשו.

עברתי לעבוד בחנות מתנות ברחוב לונץ שהיתה שייכת למלון "דן פנורמה".ב1988 נולדה לדניאלה בתה נועה. התחלתי לעבוד כמטפלת של נועה ועוד מספר ילדים בביתה של דניאלה.

לאחר זמן מה העבירו אותי מטעם מרכז ארגון יוצאי אירופה לדירה ברחוב רחל. אימנו שם הייתי בקשרי ידידות טובים עם שכנה. כשנועה התחילה ללכת לגן עבדתי בבקרים בחנות במלון "דן פנורמה" ובצהרים הייתי מבקרת את דניאלה והילדים- וכך עד שנת 2003, שהילדים היו כבר גדולים. בנתיים דניאלה התגרשה אף היא, ב1994. דני התחתן שוב עם אילאיל ונולדו להם לוקי (1990) ואליה (1992).

ב 2003 עברתי לבית מוזס – של ארגון יוצאי אירופה. בדצמבר 2006 ניר התחתן עם דקלה ולאחר חצי שנה אדם התחתן גם הוא עם עדי. לניר נולד ביתו ליה בדצמבר 2007 ולאדם נולד עילי ב2008.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

סיפורים נוספים:

Search
Generic filters
דילוג לתוכן